אצל היפנים קיים המונח פנימי וחיצוני או שזה מונח סיני

[Kime Girl]

אצל היפנים קיים המונח פנימי וחיצוני או שזה מונח סיני

אצל היפנים כאשר מתייחסים לעבודה בגישה של תנועה בהרמוניה במושג האייקי בשימוש באנרגיית הקי (צ'י בסינית).
העבודה והאנרגיה צריכים לבוא מהבטן זה הארה (בסינית דאן טיין).
האם מלבד שני המושגים והרעיונות הללו שהגיעו מסין ונכנסו לפולקלור היפני אוקינאווי
היה אי פעם ליפנים התייחסות משל עצמם לחיצוני ופנימי או שזה מושג זר שלא מתייחסים אליו
לגבי שיטות יפניות ואוקינאוויות ובשיח שלהן כלפי עצמן ,בתוך עצמן.

 

[ש מים]

אולי מה שכתבתי בנושא יענה חלקית

ראי את הפוסט שלי וכן השרשור שתחתיו.
כעקרון - מהנסיון והמורים שלי - (אני לא יודע איך אצל הסינים) היפנים לא מרבים לדבר על נושאי "פילוסופיה" ובכלל. אבל בכל-מקרה, לא קיימת תנועה טובה ו-"איכותית" ("חסכנית אנרגיה" ובעלת עוצמות גבוהות) ללא עבודה מהטאן-דן/מהבטן (בסינית: דאן-טיאן), וזה בלי קשר לסין/יפן או כל מרחב גאוגרפי אחר. מדובר בדבר מדעי/פיזיולוגי (אולי יהיה כאן מומחים לנושא שיוכלו להרחיב).
כמו שכתבתי בפוסט: השאלה לדעתי היא לא "אם זה קיים או לא", אלא האם המורה יודע ללמד את הנושא, האם הוא רוצה ללמד אותו והאם הוא מודע לחשיבותו.

 

[Kime Girl]

אפשר וקל ללמד ולהיות מודע למה שלא ידוע וקיים

בהתייחסות לפיסקה האחרונה שלך .
כאשר נושא התנועה מהבטן ושיחרור פה ג'ינג הוא דבר חשוב שהמורה צריך להיות מודע לו והאם הוא יודע ובוחר להעביר אותו אל התלמידים.
אך איך אפשר להיות מודע ולבחור ללמד צורת עבודה שלא קיימת בעולם המושגים והידע של המורה/היות ובשיטת המקור אין את חומר הלימוד.

 

[ELIELI22]

אני לא מומחה להיסטוריה ולא לגיאוגרפיה ולא לחקר שפות..

אבל אם רק נתבונן בדברים הרבים המשותפים שיש לתרבות הסינית והיפנית נבין שכנראה לא ניתן להפריד בינהן.

 

[ori jkd]

לחזק את הדברים של אלי ושי

זה מאוד נפוץ מצד אנשים לבצע הכללות ולהגדיר דברים על סמך אמונות שונות.
מאוד קל לנסות לסווג אומנות לחימה ולהגדיר אותה לפי חלוקה מסויימת ועולם מושגים מסויים.
סין הייתה והיא עדיין מעצמה אזורית שללא ספק השפיעה על המידנות הסובבות אותה גם בתחום אומנויות הלחימה כולל מושגים כאלה ואחרים ממרידיאניםת צ'י ,שימוש באנרגיה של היריב תוך הרמוניה וכ'ו.
בלי קשר להשפעה הדדית בין עמים ותרבויות צריך לזכור שכבני אדם אנו זזים באותה צורה והרבה מן הטכניקות והמטדולוגיה וביומכניקה של התנועה תיהיה זהה כי זה האפשרות שהגוף מספק לנו.

 

[יובל נחמקין]

במיוחד המשפט האחרון.

שהרי לכל בני האדם אותה ביו מכאניקה.
בכל הקשור ללימוד לחימה: ההבדל בין שיטה אחת לרעותה אמור לנבוע רק מהבדלי תרבות / שפה / סגנון הוראה...
אני מציין "אמור" היות והדבר תלוי אם הידע מצוי באמתחתו של המורה. מורה השולט ברזי אמנותו יידע לקחת את התלמיד מהחיצוני והגלוי ביותר: כל הדרך אל המלוטש והסמוי ביותר וכן ידע לבאר את יחסי הגומלין שבניהם...

אשר לחלוקה הסיניות

המפורסמת של "פנימיות" מול "חיצוניות" / "רכות" מול "קשות": אין בה אלא מגמתיות ליצור יוקרה

ו"אופק קריירה" לתלמידים. שיווק ואפילו קדום (מה שאני מאוד בספק

) ותו לא. את אותם "עומקים" שיש המייחסים לשיטות סיניות ניתן למצוא גם בשיטות יפניות

- ואפילו באיגרוף והאבקות מערביים

. אם מכירים... שום ספר

, אקדמיה

, מקדמיה או תיאוריה יבשה לא ישנו את זה.

 

[ש מים]

מסכים

אני לא יכול להיות כה נחרץ כמו יובל ("מגמתיות ליצור יוקרה ואופק קריירה"...

), אם כי ייתכן ויש משהו בדבריו. בכל השאר אני מסכים. וכפי שכתבתי בפוסט אחר - "הכל תלוי במודעות של המורה".

 

[Jonathan Bluestein]

ההגדרה מורכבת משחושבים

פנימי וחיצוני הן הגדרות שמקורן בסין. יש להן היסטוריה של כמה מאות שנים, אך נכנסו לשימוש נפוץ רק בתחילת המאה ה-20. ספרי, רב המכר 'חקר אמנויות הלחימה' (Research of Martial Arts) מוקדש בחלקו הגדול להסבר ממצה של ההבדלים בין שיטות חיצוניות לפנימיות, תוך התייחסות לאנטומיה, פיסיולוגיה, ביולוגיה, פיסיקה, פילוסופיה, היסטוריה, טכניקות לחימה שונות, מתודות אימון ועוד. אם את רצינית בשאלתך, תוכלי למצוא מידע נוסף על הספר כאן:
http://www.researchofmartialarts.com

ניתן לקרוא פרק חינם מהספר (כ-14 עמודים) בקישור הבא, בצורת מאמר:
http://cookdingskitchen.blogspot.co.il/2015/08/internal-martial-arts-explained.html

בברכה,

שיפו יונתן בלושטיין
ראש אקדמיית טיאנג'ין