היום הובא לידיעתי פסוק מעניין מהתנ"ך:

היום הובא לידיעתי פסוק מעניין מהתנ"ך:

(במאמר מוסגר, מי שהביא אותו לידיעתי זה הדף של יהוה בפייסבוק https://www.facebook.com/jehovahDBoss . אני רק אומרת את זה בשביל להביא גאולה לעולם. אם אתם חובבי יידישקייט ומסורת יהודית או אף מעבר לכך, תעשו לעצמכם טובה ואל תלכו לשם)

יא כִּי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת-אִישָּׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו. יב וְקַצֹּתָה אֶת-כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ.
(דברים יא-יב).

הספציפיות הזאת מוזרה לי. כסא בראש - בסדר. חומצה לפנים - בסדר. סכין בלב - הולך. יד למבושים - בשום פנים ואופן, והעונש מחריד בחומרתו, במיוחד שמי שמופקד על הביצוע הוא אותו בעל שלהגנתו התייצבה האישה.
יש משהו מיוחד, מעורר אימה, באישה המרביצה לגבר בביצים. כלומר, גבר לא יכה בגבר אחר בביצים בדרך כלל, וגם אם כן, אז לפחות אפשר להיות בטוחים שזה כאב גם לו, קצת. העובדה שהאישה משוחררת מהכאב שבהזדהות הופכת את המכה הספציפית הזאת למשהו כמעט דמוני, שמצדיק עונש אכזרי מעין כמותו.

בשנים של האימונים שלי עוד לא יצא לי לבעוט למישהו בביצים, אבל יצא לי לא מעט להשתמש בזה כקוזושי - הוצאה משיווי משקל והסחת תשומת הלב.
מסקנותי:
א. התגובה להפחדה הזאת בלתי פרופורציונית לאיום על איזורים רגישים אחרים (עיניים, למשל)
ב. התגובה הוורבאלית המתלווה נוטה להיות סקסיסטית, בנוסח "למה תמיד בנות מאיימות בבעיטה בביצים?"

עוד מחשבות?
 

העוג

New member
יש משהו מאד מעודד בכך שמטאליבנים חשוכים

כאלה, יצאנו אנחנו - לא מציאה גדולה אבל בהחלט שיפור עצום.
זה אומר משהו גם על הסיכוי של הטליבנים הנוכחים להתפתח.
לגבי גבר לא יכה גבר אחר בבייצים בלי שזה יכאב גם לו? - הצחקת או שבחיים לא הלכת מכות על אמת. אצלנו בצ'כונת העוגים מכות לביצים, בעיטות לביצים משיכות וסיבובים היו דרך נפלאה לצאת מחניקה או סתם לנצח. באופן לא כל כך מוזר המכה לביצים כאבה, אבל לא לנותן המכה.
וכל הרחבה בנושא תישמע כדבריו של איזה לוחם רחוב לשעבר על ההבדל בין משהו שמתאמנים בו עם חוקים כדי למנוע פגיעה בלתי הפיכה בחבר, ללחימה.
מצד שני, אפשר להשמע גם קצת כמו סיסטמטי ולפרש את 70 הפנים של קצותה את כפה למניקור למטרת...
אישית, בתור מי שחטף אי אלו בעיטות לכיוון, מכות וכו.. מפחידה יותר תקיפה לעיניים.
תובנה אחרונה - אם האיום היה יוצא אל הפועל ולא נשאר בגדר איום, התגובה הסקסיסטית היתה "אייי!!!"
 
לול, זאת לא תגובה סקסיסטית, זאת תגובה

רגישה ומטרו-סקסואלית, המעידה על גבר שמחובר לרגשותיו ואינו מתבייש להביע אותם


אגב, במחשבה שנייה, חשבתי שאולי זו עוד פיסה בקונספירציה של הגברים הקדמונים למנוע מעצמם את תחרות ה"למי-יש-יותר-גדול", לפחות בפני הקהל הנשי. רוצה להביא לו מורנינג סטאר למפשעה? תביאי. רק אל תמשמשי שם, כדי שלא תגלי את גבולות הסקאלה.
 

סיסטמתי

New member
הדרש שלי הוא אחר...

מבושיו מלשון בושה.
קצתה את כפה - קץ לא מלשון אץ קוצץ אלא מלשון מעט.
לא תחוס עינך - תבע פיצוי

וביחד, אם אישה נאלצה לגרום בושה בשביל להציל את אישה, תבע פיצוי בגין הבושה אבל המעט בדרישה לאור הנסיבות.
 
מנסה שוב

http://www.etzion.org.il/dk/page.php?year=5772&issue=1313&page=1313maamar2.html

"מקור דין רודף וחובת ההצלה בראשי איברים / נתנאל בוקס
...
הרמב"ם מציין מקור אחד לשני הדינים, שאינו אף אחד מן המקורות המצוינים בגמרא, וז"ל (הל' רוצח פ"א, ו-ח):

...אבל הרודף אחר חבירו להרגו אפילו היה הרודף קטן הרי כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד הרודף ואפילו בנפשו של רודף

כיצד, אם הזהירוהו והרי הוא רודף אחריו אע"פ שלא קיבל עליו התראה כיון שעדיין הוא רודף הרי זה נהרג, ואם יכולים להצילו באבר מאיברי הרודף כגון שיכו אותו בחץ או באבן או בסייף ויקטעו את ידו או ישברו את רגלו או יסמו את עינו עושין, ואם אינן יכולין לכוין ולא להצילו אלא אם כן הרגוהו לרודף הרי אלו הורגין אותו ואע"פ שעדיין לא הרג, שנאמר "וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ" (דברים כ"ה, יב)

אחד מבושיו, ואחד כל דבר שיש בו סכנת נפשות, אחד האיש שאחז את האשה, ענין הכתוב שכל החושב להכות חבירו הכייה הממיתה אותו מצילין את הנרדף בכפו של רודף, ואם אינן יכולין מצילין אותו אף בנפשו, שנ' "לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ".

כלומר, מקור הדין לפי הרמב"ם הוא בכלל בספר דברים:

כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו. וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ (כ"ה, יא-יב)

הרמב"ם לומד, על פי הספרי (רצ"ג), שכל עוד ניתן יש להציל הנרדף באיברי הרודף – "וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ", אך אם אין ברירה – "לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ" ויש להרוג את הרודף.
..."


יש שם עוד, ואני לא בטוח שאני מבין הכל אבל מה שהבנתי הוא שלדעת הרמב"ם אם צריך לקטוע איבר של רודף כדי להציל נרדף, קוטעים ולא הורגים; ואם אין דרך אחרת להציל את הנרדף אלא להרוג את הרודף, הורגים. צריך כאן מישהו שיוכל לתרגם יהודית לעברית, אבל נדמה לי שלפחות לפי הרמב"ם מקצצים לרודף, לא למי שעוצר/ת אותו.
 

ינוקא1

New member
זה לא קשור ישירות לעניין

למרות שהפסוק הנ"ל מוזכר שם.

המאמר שהבאת מדבר על דין רודף המפורסם (שעלה לכותרות בתקופת רצח רבין) :

דין רודף :
אומר , בגדול , שאם אתה רואה מישהו שרץ להרוג מישהו אחר , יש לך (הצופה מהצד) רשות להרוג את הרודף על מנת להציל את הנרדף.
שזהו חידוש עצום - אין צורך בבית דין , אין צורך בכלום.
בגלל שזה סוג הצלת נפשות מותר להרוג את הרודף כאן ועכשיו.
כנ"ל ישנן הרחבות שונות לדין זה - לדוגמה אם מישהו מסכן אנשים במסירה לשלטונות , למשל (שטינקר מה שנקרא) , גם עליו חל דין רודף , וניתן להורגו ללא בית דין.

השאלה הנידונה במאמר שהבאת היא -

נניח ואני עכשיו רואה את ראובן רץ אחרי שמעון כדי להרוג אותו.
כלומר ראובן כרגע מוגדר כ"רודף" ובעקרון מותר לי להרוג אותו.
אך במקרה זה אני יכול להציל את שמעון גם בלי להרוג את ראובן אלא רק לפצוע אותו - לשבור לו א הרגל , למשל.

אז :

1. האם אני מחויב לעשות זאת - רק לפצוע את ראובן, או שהרשות בידי היא או להרוג או לפצוע ?

2. ואם נניח ויש לי רשות רק לפצוע את ראובן במקרה כזה , ובכל זאת בחרתי להרוג אותו. האם אני מחויב מיתה ?
 

isaacl

New member
ההקשר

החוק בתורה הוא חוק קזואיסטי, כלומר, הוא נבנה מתוך קייסים. לא על פי כללים תיאורטיים. התורה מצפה שמי שקורה אותה יהיה בעל אינטליגנציה משפטית ויסיק מסקנות שהן מעבר לתיאוריה. משמעות המקרה היא שגם פעילות הגנתית צריכה להיות פרופורציונית להתקפה. זה ממש לא משנה אם מדובר בגבר או באשה, אם זו אישה שתוקפת את אשכיו של גבר או גבר הפוגע בשדי אישה. בכל מקרה, על השופט לבחון אם אי אפשר היה ליזום פעולת הגנה פחות אגרסיבית.
 

isaacl

New member
בטח שהוא מוגזם

חז"ל פירשו זאת שמדובר בעונש כספי בלבד, פיצוי על גרימת נזק. הם הבינו שלא מדובר באחיזה במבושים בלבד אלא בסירוס. מה שמוטל על השופט הוא לשקול עד כמה הייתה פעולתה של הרעיה מוצדקת, ואם לא מוטל עליו לשקלל את הנזק המוגזם שהיא גרמה כנגד נזקו של המתקיף. מה שמעניין הוא שבסופו של דבר חז"ל סבורים שעל הדיין להקל ולא להעניש את מי שנחלץ להגן על המותקף כדי שלא יווצר מצב שאנשים יימנעו מלהגן על מותקפים:
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א
כל היכול להציל באבר מאיבריו ולא טרח בכך אלא הציל בנפשו של רודף והרגו הרי זה שופך דמים וחייב מיתה אבל אין בית דין ממיתין אותו.
והנה המקור התלמודי:
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף כח עמוד א
וקצתה את כפה - ממון; מאי לאו בשאינה יכולה להציל על ידי דבר אחר! לא, שיכולה להציל ע"י דבר אחר. אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר - פטורה, ... בשיכולה להציל ע"י דבר אחר, אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר, נעשה ידה כשליח ב"ד ופטורה.
במילים אחרות, כאשר האישה פועלת להגנת בעלה ועושה את הדבר היחיד שהיא יכלה לעשות, היא נחשבת לידו הארוכה של בית הדין ופטורה מעונש כל שהוא.
 

ינוקא1

New member
לפי ההסברים של חז"ל המדובר בקנס כספי

כנ"ל עין תחת עין , שן תחת שן המפורסם , לפי חז"ל והתורה שבעל פה הכל מדובר על קנסות כספיים.
ואפילו שכתוב בפירוש "לא תחוס עינך" עדיין חז"ל בדיעה שזה קנס כספי.

האם זו פוליטיקה או האמת ? לא משנה.


כנראה שבכל דור דורשים את התורה לפי התקופה.
 
למעלה