אולי
- באדולינה ואנחנו?
- פותח הנושא דוד כפרי
- פורסם בתאריך
דלית - delete
New member
האמת, התכוונתי לזה של פרדריק
עם כל הכבוד לניקולס ון רין והליגה, הספר של פרדריק פול אכן עדיף.
עם כל הכבוד לניקולס ון רין והליגה, הספר של פרדריק פול אכן עדיף.
ובכן...
קצת קשה לי להגיב למאמר, מכיוון שלא קראתי את באדולינה, אין לי מושג אמיתי מה התוכנית הכלכלית החדשה של נתניהו אומרת, ובאתר של "מהות החיים" מצאתי בעיקר עיגולים כחולים יפים (לא חיפשתי יותר מידי). אני כן יכול להגיד שכותב המאמר משתמש בהכללות ובביטויים שכוונתם היא רטורית בלבד, ואין פה דיון ענייני, אלא נסיון לשלהב ולעורר רגשות אצל הקורא, ולזכות באמונו. (ראה הפסקה הראשונה של המאמר). על ניו אייג', ואומנויות לחימה, אגיב מנסיוני האישי. אני הגעתי לטאי צ'י כחלק מחיפוש, שרובו היה קריאת ספרי ניו אייג', סדנת מדיטציה, שכיבה בטלה בפארק השכונתי על הדשא, הרהורים, וכתיבה, פיתוח האינטואיציה עם כמה חוויות מאוד מעניינות, ושיחות מתפלספות עם חברים. לפי הבנתי, הניו אייג' "מורד במוסכמות" ואומר אל תיתן לאחרים לדכא אותך או להגיד לך מה לעשות, תן לעצמך את החופש להקשיב לעצמך ולפעול בהתאם. אני חושב שכל אדם בכל גיל חשוב שיהיה קשוב לעצמו, ובמיוחד בגיל ההתבגרות או בגיל שאני נמצא בו כרגע (בשבת חגגתי 23), כשקולות החברה עשויים להיות מאוד מבלבלים וחזקים (כן טל, אני עדיין מבולבל). ניסיתי לעשות מה שבא לי, כמו שהבנתי מהספרים שאותם קראתי. זה הביא אותי עד לשלב מסויים, זה עזר לי להבין מה אני רוצה ולאזור את הכוח והאומץ למשש את חלומותיי. זה עזר לי להפטר מכבלים שעטפתי את עצמי (או עטפו אותי) בהם, ולהיות יותר משוחרר, וגם יותר מאושר (וכל זה לפני שהתחלתי עם טאי צ'י). אבל זה לא ממש הספיק לי. הטעימה הקטנה הזו מקסמי תאוריות המזרח, גרמה לי לחפש משהו עם שורשים קצת יותר עמוקים, וטאי צ'י נשמע לי כמו משהו רציני. וחבר שלי שלמד ג'יאג'יטסו לא הפסיק לקדוח לי במוח על אומנויות לחימה, וקינאתי, ורציתי גם לבעוט גבוה ויפה כמוהו. לדעתי, אומנויות לחימה יביאו אותי רחוק יותר מהניו אייג'. אין סוף לדרך. אבל חלק מהדרך האישית שלי, עבר גם בניו אייג'. גם באומנויות לחימה אפשר להתקע. אדם קרוב אליי לומד קרוב ל-4 שנים טאי צ'י, הולך לשיעורי קבלה, עובר ועוזר להעביר סדנאות אינסייט, הולך לייעוץ אצל מכשפה (כך היא מכנה את עצמה), עונד על גופו תליון עם צורה גאומטרית מוזרה, ולדעתי, מתוך הכרות קרובה, לא למד ולא התקדם בכלום. אולי לא בכלום, אבל לא בהרבה. אני חי עם אדם זה באותו בית... מי שלא מתאמן בבית בצורה קבועה, לא יתקדם (לפי מה שהבנתי). ומי שלא רוצה להקשיב, לא ישמע. אדם למד את שליבו חפץ, וכל המאמצים שלי לשנות את זה לא יועילו. אפשר להתחבא מאחורי דגל הניו אייג' כמו שאפשר להתחבא מאחורי דגל אומנויות הלחימה. וגם אם נשים לפני האדם עשרות מראות, בחיי היום יום, בתרגילי זוגות, בכתבות כאלה ואחרות, אם הוא לא ירצה לראות, הוא לא יראה, ויעצום את עיניו כמו שגדי טוען. בהקשר החברתי, אני מסכים מאוד עם דבריה של כרמל ויסמן כפי שהובאו בקישור של זאב פוקס. עזרה הדדית ומעורבות חברתית ברוכות הן, אבל עדיף שיעשו מתוך רצון כנה ולא מתוך תכתיבי החברה. ובאשר ל"לאן לוקחת הדרך", אני חושב שמי שאינו מסתפק בניו אייג', יעשה דרכו ויגיע למורה אמיתי, כזה או אחר. אבל הניו אייג', על נגישותו הרבה והלא מחייבת, יכול להיות צעד ראשון מועיל בדרך. יש שיעצרו אחרי הצעד הראשון, ויש שימשיכו ללכת. לזכותו של המאמר אגיד, שהוא גרם לי לחשוב, והביא לשרשור הזה ולשרשור שבקישורו של זאב פוקס, ששניהם לדעתי חשובים ומצויינים! תודה דוד, ותודה זאב.
קצת קשה לי להגיב למאמר, מכיוון שלא קראתי את באדולינה, אין לי מושג אמיתי מה התוכנית הכלכלית החדשה של נתניהו אומרת, ובאתר של "מהות החיים" מצאתי בעיקר עיגולים כחולים יפים (לא חיפשתי יותר מידי). אני כן יכול להגיד שכותב המאמר משתמש בהכללות ובביטויים שכוונתם היא רטורית בלבד, ואין פה דיון ענייני, אלא נסיון לשלהב ולעורר רגשות אצל הקורא, ולזכות באמונו. (ראה הפסקה הראשונה של המאמר). על ניו אייג', ואומנויות לחימה, אגיב מנסיוני האישי. אני הגעתי לטאי צ'י כחלק מחיפוש, שרובו היה קריאת ספרי ניו אייג', סדנת מדיטציה, שכיבה בטלה בפארק השכונתי על הדשא, הרהורים, וכתיבה, פיתוח האינטואיציה עם כמה חוויות מאוד מעניינות, ושיחות מתפלספות עם חברים. לפי הבנתי, הניו אייג' "מורד במוסכמות" ואומר אל תיתן לאחרים לדכא אותך או להגיד לך מה לעשות, תן לעצמך את החופש להקשיב לעצמך ולפעול בהתאם. אני חושב שכל אדם בכל גיל חשוב שיהיה קשוב לעצמו, ובמיוחד בגיל ההתבגרות או בגיל שאני נמצא בו כרגע (בשבת חגגתי 23), כשקולות החברה עשויים להיות מאוד מבלבלים וחזקים (כן טל, אני עדיין מבולבל). ניסיתי לעשות מה שבא לי, כמו שהבנתי מהספרים שאותם קראתי. זה הביא אותי עד לשלב מסויים, זה עזר לי להבין מה אני רוצה ולאזור את הכוח והאומץ למשש את חלומותיי. זה עזר לי להפטר מכבלים שעטפתי את עצמי (או עטפו אותי) בהם, ולהיות יותר משוחרר, וגם יותר מאושר (וכל זה לפני שהתחלתי עם טאי צ'י). אבל זה לא ממש הספיק לי. הטעימה הקטנה הזו מקסמי תאוריות המזרח, גרמה לי לחפש משהו עם שורשים קצת יותר עמוקים, וטאי צ'י נשמע לי כמו משהו רציני. וחבר שלי שלמד ג'יאג'יטסו לא הפסיק לקדוח לי במוח על אומנויות לחימה, וקינאתי, ורציתי גם לבעוט גבוה ויפה כמוהו. לדעתי, אומנויות לחימה יביאו אותי רחוק יותר מהניו אייג'. אין סוף לדרך. אבל חלק מהדרך האישית שלי, עבר גם בניו אייג'. גם באומנויות לחימה אפשר להתקע. אדם קרוב אליי לומד קרוב ל-4 שנים טאי צ'י, הולך לשיעורי קבלה, עובר ועוזר להעביר סדנאות אינסייט, הולך לייעוץ אצל מכשפה (כך היא מכנה את עצמה), עונד על גופו תליון עם צורה גאומטרית מוזרה, ולדעתי, מתוך הכרות קרובה, לא למד ולא התקדם בכלום. אולי לא בכלום, אבל לא בהרבה. אני חי עם אדם זה באותו בית... מי שלא מתאמן בבית בצורה קבועה, לא יתקדם (לפי מה שהבנתי). ומי שלא רוצה להקשיב, לא ישמע. אדם למד את שליבו חפץ, וכל המאמצים שלי לשנות את זה לא יועילו. אפשר להתחבא מאחורי דגל הניו אייג' כמו שאפשר להתחבא מאחורי דגל אומנויות הלחימה. וגם אם נשים לפני האדם עשרות מראות, בחיי היום יום, בתרגילי זוגות, בכתבות כאלה ואחרות, אם הוא לא ירצה לראות, הוא לא יראה, ויעצום את עיניו כמו שגדי טוען. בהקשר החברתי, אני מסכים מאוד עם דבריה של כרמל ויסמן כפי שהובאו בקישור של זאב פוקס. עזרה הדדית ומעורבות חברתית ברוכות הן, אבל עדיף שיעשו מתוך רצון כנה ולא מתוך תכתיבי החברה. ובאשר ל"לאן לוקחת הדרך", אני חושב שמי שאינו מסתפק בניו אייג', יעשה דרכו ויגיע למורה אמיתי, כזה או אחר. אבל הניו אייג', על נגישותו הרבה והלא מחייבת, יכול להיות צעד ראשון מועיל בדרך. יש שיעצרו אחרי הצעד הראשון, ויש שימשיכו ללכת. לזכותו של המאמר אגיד, שהוא גרם לי לחשוב, והביא לשרשור הזה ולשרשור שבקישורו של זאב פוקס, ששניהם לדעתי חשובים ומצויינים! תודה דוד, ותודה זאב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.