Kenshinkan
New member
אפשר לקבל לינק למאמר?
אולי
- באדולינה ואנחנו?
- פותח הנושא דוד כפרי
- פורסם בתאריך
מאמר מעניין מאד, אם גם פשטני במקצת
לא קראתי את הספר, אבל נדמה לי שהבנתי את הפואנטה בכלליות. זה מעניין, כי מסקנות הביניים שלו מאד נכונות: אין ספק שהניו-אייג' קשור בטבורו לתפיסת האינדיבידואליזם האמריקאית (מי שמכיר קצת ספרי ניו אייג' יודע שתמיד בסוף יש טופס תרומה כספית למחבר המואר שאינו זקוק כלל לכסף). גם נכון שהאינדובידואליזם הוא הכביש המהיר לניכור ולפער חברתי. הבעיה היא שהוא לא ממש מציב אלטרנטיבה. המאמץ הפוליטי הסוציאליסטי נכשל (אם מישהו חושב שאני צריכה לפרט, אז תגידו). הפוליטיקה עצמה נכשלה ככלי דמוקרטי. אז מה נעשה, אם ברצוננו להתנתק מהשלט-רחוק, מתרבות הצריכה הבודדת, ולעשות משהו משמעותי בשביל אחינו בני האדם? דווקא אומנויות הלחימה מציבות פתרון שיכול להיות מאד אמיתי, ובכך הן עומדות דווקא בניגוד לתמונה העגומה המצטיירת באותו מאמר. ראשית, הן מאפשרות לרכוש תחושת ערך עצמי ממש בזול. במקום לדעת שאני "שווה" בגלל שיש לי מכונית יקרה, אני אדע שאני שווה כי יש לי חגורה כחולה בכאפה דו. ובניגוד לתחושת הערך הנובעת מרכוש או סמלי סטטוס אחרים, זהו ערך שלא יפגע אם לכולם תהיה גם כן חגורה כזאת (או אחרת), ולכן לא אצטרך אחרי שנה למכור את החגורה ולקנות לי חגורה יקרה יותר. זה כבר מאפשר לנו להסתפק במועט יותר, ולהפנות יותר משאבים אל האנשים שמסביבנו. בנוסף, אומנויות הלחימה מחנכות למודעות לאדם הנמצא מולנו. בין אם אויב, ובין אם ידיד, אומנות הלחימה אינה מאפשרת לנו לברוח למחסה הנוח של שדה "לא הבעיה שלי" (אם כבר הזכרנו את אדאמס). שלישית, לפחות אומנות הלחימה שלי, אייקידו, רואה את עצמה ככלי אקטיבי לשיפור העולם, ומחנכת בפרוש לאחריות הדדית. כשעובשים בדוג'ו ההכוונה המתמדת היא להשגיח על בן הזוג שלך שלא יפצע: הוותיק שומר על הצעיר, הנאגה שומר על האוקה וכו'. בקיצור, צריך להקים בית ספר לאומנויות לחימה, ויפה שעה אחת קודם
לא קראתי את הספר, אבל נדמה לי שהבנתי את הפואנטה בכלליות. זה מעניין, כי מסקנות הביניים שלו מאד נכונות: אין ספק שהניו-אייג' קשור בטבורו לתפיסת האינדיבידואליזם האמריקאית (מי שמכיר קצת ספרי ניו אייג' יודע שתמיד בסוף יש טופס תרומה כספית למחבר המואר שאינו זקוק כלל לכסף). גם נכון שהאינדובידואליזם הוא הכביש המהיר לניכור ולפער חברתי. הבעיה היא שהוא לא ממש מציב אלטרנטיבה. המאמץ הפוליטי הסוציאליסטי נכשל (אם מישהו חושב שאני צריכה לפרט, אז תגידו). הפוליטיקה עצמה נכשלה ככלי דמוקרטי. אז מה נעשה, אם ברצוננו להתנתק מהשלט-רחוק, מתרבות הצריכה הבודדת, ולעשות משהו משמעותי בשביל אחינו בני האדם? דווקא אומנויות הלחימה מציבות פתרון שיכול להיות מאד אמיתי, ובכך הן עומדות דווקא בניגוד לתמונה העגומה המצטיירת באותו מאמר. ראשית, הן מאפשרות לרכוש תחושת ערך עצמי ממש בזול. במקום לדעת שאני "שווה" בגלל שיש לי מכונית יקרה, אני אדע שאני שווה כי יש לי חגורה כחולה בכאפה דו. ובניגוד לתחושת הערך הנובעת מרכוש או סמלי סטטוס אחרים, זהו ערך שלא יפגע אם לכולם תהיה גם כן חגורה כזאת (או אחרת), ולכן לא אצטרך אחרי שנה למכור את החגורה ולקנות לי חגורה יקרה יותר. זה כבר מאפשר לנו להסתפק במועט יותר, ולהפנות יותר משאבים אל האנשים שמסביבנו. בנוסף, אומנויות הלחימה מחנכות למודעות לאדם הנמצא מולנו. בין אם אויב, ובין אם ידיד, אומנות הלחימה אינה מאפשרת לנו לברוח למחסה הנוח של שדה "לא הבעיה שלי" (אם כבר הזכרנו את אדאמס). שלישית, לפחות אומנות הלחימה שלי, אייקידו, רואה את עצמה ככלי אקטיבי לשיפור העולם, ומחנכת בפרוש לאחריות הדדית. כשעובשים בדוג'ו ההכוונה המתמדת היא להשגיח על בן הזוג שלך שלא יפצע: הוותיק שומר על הצעיר, הנאגה שומר על האוקה וכו'. בקיצור, צריך להקים בית ספר לאומנויות לחימה, ויפה שעה אחת קודם
שאלה למיתר.
מיתר, העלית עמדה/נקודה מעניינת, בדבר "רכישת מעמד" בעלות (חומרית) נמוכה (הכוונה לחגורות, כמובן, אם מישהו לא הבין). דבר זה מעלה בי שאלה (שאני חושב שכבר עלתה כאן בעבר, אך הפעם זווית ההתקפה היא קצת שונה לדעתי): מכיוון שאנו חיים בעולם וחברה הישגיים, כיצד ימדד ערכו של לוחם/אמן לחימה/אדם שאינו עונד חגורות (ואם נקצין זאת עוד יותר: האדם "שולט בחומר", עפ"י כל קנה מידה, אך "החומרנות" שבעניין החגורות "אינה מדברת אליו" ולכן אינו עונד ואינו רודף אחרי הצבע...)
ואולי אחדד את הבעיה: כיצד תתפוש אותו "החברה" (ואפילו "חברת אמנויות הלחימה")
ועכשיו הדיעה שלי (כמובן שאשמח לשמוע את דעתך, אבל גם לי יש דיעה...
): לדעתי, האדם הזה ימצא עצמו במעין "בידוד" חברתי. "החברה" לא תדע כיצד "לעכל" אותו ויקשה עליו "להתקבל" ולקבל הערכה מן "הממסד" ה-"מיין-סטרימי" של אמנויות הלחימה (לפחות בחברות המערביות). אגב, לגבי הסיפא של דברייך (כיצד רואה עצמו האייקידו במרחב העולמי): סנסיי מסאאקי האטצומי טוען שהעיסוק בבודו-טאיג'יטסו ובנינג'יטסו מביא אהבה ושלום לעולם. סתם לידיעה כללית... (שלא תרגישי בודדה בעולם
)
מיתר, העלית עמדה/נקודה מעניינת, בדבר "רכישת מעמד" בעלות (חומרית) נמוכה (הכוונה לחגורות, כמובן, אם מישהו לא הבין). דבר זה מעלה בי שאלה (שאני חושב שכבר עלתה כאן בעבר, אך הפעם זווית ההתקפה היא קצת שונה לדעתי): מכיוון שאנו חיים בעולם וחברה הישגיים, כיצד ימדד ערכו של לוחם/אמן לחימה/אדם שאינו עונד חגורות (ואם נקצין זאת עוד יותר: האדם "שולט בחומר", עפ"י כל קנה מידה, אך "החומרנות" שבעניין החגורות "אינה מדברת אליו" ולכן אינו עונד ואינו רודף אחרי הצבע...)
אני לא מבינה איך יש לך דיעה.
חשבתי שאתה נשוי, לא?
בכל אופן, לגבי החגורות, אני סבורה שאתה טועה. יש שיטות שלמות שאין בהן בכלל מוסד של "חגורה", למשל טאי צ'י, ונראה שהם מסתדרים בסדר. לגבי החשש שהחברה לא תדע לעכל אותו, אז אחד הבונוסים של אותו ערך עצמי אמיתי שדיברתי עליו, זה שאינך זקוק למערכת העיכול של החברה כדי לפעול או לחיות. ואגב, לדעתי, רוב האנשים, אם הם לא אטומים לגמרי, חשים אינסטינקטיבית בעוצמת האישיות המתפתחת כתוצאה ממשטר אימונים ממושך, בין אם יש חגורה ובין אם לאו, ו"נותנים כבוד".
חשבתי שאתה נשוי, לא?
מאמר הנובע מהבנה שיטחית של התחום
ובכך דומה להרבה מאמרים על אמנויות לחימה הנכתבים על ידי כותבים חיצוניים ךאחר שהתנסו במפגש בודד עם אומן לחימה (או מי שטוען שהוא אומן לחימה). אמנויות לחימה, כמו ניו אייג או משנות בעלות הקשר דתי , מבוססות על שינוי העצמי ועל יכולתו של הפרט לגרום לשינוי על ידי עבודה (קשה) על עצמו. כמו כן אמנויות לחימה מלמדות שהכוח לאותו שינוי מצוי בתוך האדם ,והדרך לעורר את השינוי היא התמקדות בעבודה סדירה יומיומית - אין ניסים. כך גם בחלק הרציני של סקאלת הניו אייג. הניו אייג טוען להיות כל היקום "אני" לא יותר מכך שאמנויות לחימה הינו תחום אלים המספק לרוצחים פוטנציאלים כלים לביצוע זממם (נקודת מבט שעשויה להתפס כנכונה אצל חלק מהציבור) הניו אייג לתפיסתי מלמד כבוד בין אנשים היות והיכולת ליישם את ה"שינוי" טמונה בכל אחד ולכן אין לאיש "יתרון" על פני רעהו ,אם ניתן לייחס מונחים "אזרחיים" הרי שאין תחרות וכולנו מהלכים על פני אותו מסלול מעגלי ,ולכן אנחנו מדמים שחלק מאיתנו מתקדמים יותר - זה דומה להבנה שלי את אומנויות הלחימה בה אנחנו חוזרים על אותו החומר שוב ושוב רק ברמה אחרת. בקיצור אין הבדל ממשי בין ניו אייג לאמנויות לחימה ,שבני המקרים מדובר על דרך חיים ולא על תחליף לחיים או על שיטת אינסטנט לשיפור מהותי של איכות החיים. הבנת התהליך לא נותנת יתרון מלבד אולי חיזוק המוטיבציה ונחמה ברגעים הקשים. המאמר נכתב תוך לקיחת זוית חיצונית פשטנית ומשתמש בדמגוגיה ובחלקי ציטוטים מהכריכה האחורית של ספרי פילוסופיה והגות ובשל כך בעיני גרוע
ובכך דומה להרבה מאמרים על אמנויות לחימה הנכתבים על ידי כותבים חיצוניים ךאחר שהתנסו במפגש בודד עם אומן לחימה (או מי שטוען שהוא אומן לחימה). אמנויות לחימה, כמו ניו אייג או משנות בעלות הקשר דתי , מבוססות על שינוי העצמי ועל יכולתו של הפרט לגרום לשינוי על ידי עבודה (קשה) על עצמו. כמו כן אמנויות לחימה מלמדות שהכוח לאותו שינוי מצוי בתוך האדם ,והדרך לעורר את השינוי היא התמקדות בעבודה סדירה יומיומית - אין ניסים. כך גם בחלק הרציני של סקאלת הניו אייג. הניו אייג טוען להיות כל היקום "אני" לא יותר מכך שאמנויות לחימה הינו תחום אלים המספק לרוצחים פוטנציאלים כלים לביצוע זממם (נקודת מבט שעשויה להתפס כנכונה אצל חלק מהציבור) הניו אייג לתפיסתי מלמד כבוד בין אנשים היות והיכולת ליישם את ה"שינוי" טמונה בכל אחד ולכן אין לאיש "יתרון" על פני רעהו ,אם ניתן לייחס מונחים "אזרחיים" הרי שאין תחרות וכולנו מהלכים על פני אותו מסלול מעגלי ,ולכן אנחנו מדמים שחלק מאיתנו מתקדמים יותר - זה דומה להבנה שלי את אומנויות הלחימה בה אנחנו חוזרים על אותו החומר שוב ושוב רק ברמה אחרת. בקיצור אין הבדל ממשי בין ניו אייג לאמנויות לחימה ,שבני המקרים מדובר על דרך חיים ולא על תחליף לחיים או על שיטת אינסטנט לשיפור מהותי של איכות החיים. הבנת התהליך לא נותנת יתרון מלבד אולי חיזוק המוטיבציה ונחמה ברגעים הקשים. המאמר נכתב תוך לקיחת זוית חיצונית פשטנית ומשתמש בדמגוגיה ובחלקי ציטוטים מהכריכה האחורית של ספרי פילוסופיה והגות ובשל כך בעיני גרוע
זה עיתון
למה ציפית? אבל הוא כן מצביע על המקום ממנו יוצאים הרבה הפונים אל הניו איג'י. כמובן לא כולם. זה נכון שתפיסת התרבות המזרחית אצל הרבה אמריקנים עולה בקנה אחד עם תפיסה של התגשמות עצמית. וכשמדברים באמריקה על התגשמות עצמית לא מדברים על התחקות אחר האישיות הייחודית אלא אחר הגשמת הרצון בכל מחיר. וזה גם נכון שהנהיה אחר תפיסה ניואייג'ית נמהלת אצל רבים באיזה חלום שתרבות המזרח תקנה להם כח עלום שהם לא הצליחו לרכוש בדרכים אחרות. למעשה, המאמר החמיץ את הפן האחר של תרבות המזרח, זה העמל על מחיקת האאני, בעיקר תרבות הינדית. פן זה אמנם משוחח עם האינדיבידואליזם הקיצוני, אבל נמצא בקוטב ההפוך. וכמובן, החמיץ המאמר את מה שנזכר כאן בפורום, את הפן הבין אישי. ואכן פן זה מודגש בעיקר באמנויות לחימה. יצחק
למה ציפית? אבל הוא כן מצביע על המקום ממנו יוצאים הרבה הפונים אל הניו איג'י. כמובן לא כולם. זה נכון שתפיסת התרבות המזרחית אצל הרבה אמריקנים עולה בקנה אחד עם תפיסה של התגשמות עצמית. וכשמדברים באמריקה על התגשמות עצמית לא מדברים על התחקות אחר האישיות הייחודית אלא אחר הגשמת הרצון בכל מחיר. וזה גם נכון שהנהיה אחר תפיסה ניואייג'ית נמהלת אצל רבים באיזה חלום שתרבות המזרח תקנה להם כח עלום שהם לא הצליחו לרכוש בדרכים אחרות. למעשה, המאמר החמיץ את הפן האחר של תרבות המזרח, זה העמל על מחיקת האאני, בעיקר תרבות הינדית. פן זה אמנם משוחח עם האינדיבידואליזם הקיצוני, אבל נמצא בקוטב ההפוך. וכמובן, החמיץ המאמר את מה שנזכר כאן בפורום, את הפן הבין אישי. ואכן פן זה מודגש בעיקר באמנויות לחימה. יצחק
אמנם נכון אבל - אנשים שמחפשים
קיצורי דרך קיימים בכל מקום. באומנויות לחימה ,בניו אייג וגם בדת האורתודוכסית. לפי הבנתי המאמר מתייחס לקהל הזה ,שחושב שקיים פיתרון קל ומיידי - ולמעשה אין. אפילו השיטות שמדברות על פתרון כאילו קל ,מצריכות מהפך מחשבתי אשר לאנשים רגילים לוקח זמן רב להשלים.
קיצורי דרך קיימים בכל מקום. באומנויות לחימה ,בניו אייג וגם בדת האורתודוכסית. לפי הבנתי המאמר מתייחס לקהל הזה ,שחושב שקיים פיתרון קל ומיידי - ולמעשה אין. אפילו השיטות שמדברות על פתרון כאילו קל ,מצריכות מהפך מחשבתי אשר לאנשים רגילים לוקח זמן רב להשלים.
או קי
אם כבר, המאמר בא מנקודת ראות מרקסיסטית, ושכמותו לא חסרים במקומותנו. הוא כואב את אבדן הפוליטי לטובת האינדיבידואלי, את השכחת האומה או המדינה לטובת האני. המסקנה של כותב המאמר הייתה גם יכולה להיות פשיסטית, וגם בכך הוא היה מוצא חברים רבים. וזהו החיסרון הגדול של המאמר; או או. או ליברליזם אינדיבידואליסטי קיצוני, או מרקסיזם פשיסטי. אין באמצע. למרות זאת, אני חושב שהמאמר חשוב. החברה הישראלית באמת עוברת מהפך מתפיסה של אנחנו למען כולם אל אני לביתי. והאגואיזם הזה באמת אוכל בכל פה. חשוב שמדי פעם יטיפו לנו מוסר, ואפילו הם מרקסיסטים שיטחיים. יצחק
אם כבר, המאמר בא מנקודת ראות מרקסיסטית, ושכמותו לא חסרים במקומותנו. הוא כואב את אבדן הפוליטי לטובת האינדיבידואלי, את השכחת האומה או המדינה לטובת האני. המסקנה של כותב המאמר הייתה גם יכולה להיות פשיסטית, וגם בכך הוא היה מוצא חברים רבים. וזהו החיסרון הגדול של המאמר; או או. או ליברליזם אינדיבידואליסטי קיצוני, או מרקסיזם פשיסטי. אין באמצע. למרות זאת, אני חושב שהמאמר חשוב. החברה הישראלית באמת עוברת מהפך מתפיסה של אנחנו למען כולם אל אני לביתי. והאגואיזם הזה באמת אוכל בכל פה. חשוב שמדי פעם יטיפו לנו מוסר, ואפילו הם מרקסיסטים שיטחיים. יצחק
אפשר גם וגם - לא רק אפשר אלא רצוי
כשם שמנסים ללמד אותי לשמור על איזון ולהשען על רגליי בזמן "קרב" ולא להשען על ה"יריב" ,כך גם חברה בריאה יכולה וצריכה להבנות על צבר של פרטים מאוזנים . הרי כולנו יודעים היום שגם המבנים החברתיים השיתופיים ביותר היו נגועים בנגע אי השוויוניות. ואתה יודע משהו - יש הרבה אנשים נהדרים בארץ הזאת אני פוגש אותם במילואים ,בהנהגה הבית סיפרית ובועד ההורים של גן הילדים ,אלא שהם החלק בחברה שמעדיף לעשות ואינו צעקני ווכחני ולכן נוטים לשכוח מקיומו. אתה יודע עוד משהו - גיליתי שכאשר אני "מעניק מעצמי" ובאמת משקיע משהו בפעילות שאיני ממש חייב לעשות אזי אני מרוויח בגדול ובמגוון של תחומים.
כשם שמנסים ללמד אותי לשמור על איזון ולהשען על רגליי בזמן "קרב" ולא להשען על ה"יריב" ,כך גם חברה בריאה יכולה וצריכה להבנות על צבר של פרטים מאוזנים . הרי כולנו יודעים היום שגם המבנים החברתיים השיתופיים ביותר היו נגועים בנגע אי השוויוניות. ואתה יודע משהו - יש הרבה אנשים נהדרים בארץ הזאת אני פוגש אותם במילואים ,בהנהגה הבית סיפרית ובועד ההורים של גן הילדים ,אלא שהם החלק בחברה שמעדיף לעשות ואינו צעקני ווכחני ולכן נוטים לשכוח מקיומו. אתה יודע עוד משהו - גיליתי שכאשר אני "מעניק מעצמי" ובאמת משקיע משהו בפעילות שאיני ממש חייב לעשות אזי אני מרוויח בגדול ובמגוון של תחומים.
avshalomat
New member
../images/Emo45.gif
פעילות למען החברה כי "כך צריך",היא מאוד בעייתית היא נובעת מכפיה מנסיון למחוק את האני את הרצונות שלו, לעומת זאת פעילות למען החברה כי אני רוצה זה משהו אחר לגמרי
פעילות למען החברה כי "כך צריך",היא מאוד בעייתית היא נובעת מכפיה מנסיון למחוק את האני את הרצונות שלו, לעומת זאת פעילות למען החברה כי אני רוצה זה משהו אחר לגמרי
avshalomat
New member
הבעיה
העיקרית לדעתי במאמר היא שהכותב מאמץ, בלא מודע, את הנחות העבודה של מי שהוא תוקף. למה אני מתכוון? לכך שהנחת העבודה שלו (אף כי מובלעת מאוד) היא שההגשמה העצמית, חייבת לבוא על חשבון האחרים.
העיקרית לדעתי במאמר היא שהכותב מאמץ, בלא מודע, את הנחות העבודה של מי שהוא תוקף. למה אני מתכוון? לכך שהנחת העבודה שלו (אף כי מובלעת מאוד) היא שההגשמה העצמית, חייבת לבוא על חשבון האחרים.
דלית - delete
New member
התייחסנו לכך (אני ובניTKD) בשאלת
משחק סכום אפס. בעיקרון יכול להיות לך טוב, ולא על חשבון האחרים, אם המערכת פתוחה או שאתה מגדיר טוב בצורה שונה מזו המקובלת היום במערב. המערכת הייתה פתוחה כשהעולם היה צעיר. היא עדיין פתוחה חלקית, אבל כמו שמחלת הסארס מלמדת אותנו - סין וטורונטו שכנים קרובים... המערכת היום סגורה יותר מאי פעם, ורק תמשיך להסגר עם התקדמות טכנולוגיות תקשורת, הסעים ואנרגיה (העברת מידע, העברת חומר והעברת כוח בין מוקדים מרוחקים בעולם). היום המשחק עדיין לא סכום אפס, אבל הוא מתקרב לזה (גם אם, מסיבות סטטיסטיות, אני מנחש שמדובר באסימפטוטה ולעולם לא נגיע למצב כזה באמת). ברצינות, כדאי לקרוא את "סוחרי החלל" של פול אנדרסון. הייתי ממליץ גם על "זריחת הליל" של פיטר המילטון, אבל לקרוא מעל 3000 עמודים בשביל הפואנטה נראה לי מעט מוגזם.
משחק סכום אפס. בעיקרון יכול להיות לך טוב, ולא על חשבון האחרים, אם המערכת פתוחה או שאתה מגדיר טוב בצורה שונה מזו המקובלת היום במערב. המערכת הייתה פתוחה כשהעולם היה צעיר. היא עדיין פתוחה חלקית, אבל כמו שמחלת הסארס מלמדת אותנו - סין וטורונטו שכנים קרובים... המערכת היום סגורה יותר מאי פעם, ורק תמשיך להסגר עם התקדמות טכנולוגיות תקשורת, הסעים ואנרגיה (העברת מידע, העברת חומר והעברת כוח בין מוקדים מרוחקים בעולם). היום המשחק עדיין לא סכום אפס, אבל הוא מתקרב לזה (גם אם, מסיבות סטטיסטיות, אני מנחש שמדובר באסימפטוטה ולעולם לא נגיע למצב כזה באמת). ברצינות, כדאי לקרוא את "סוחרי החלל" של פול אנדרסון. הייתי ממליץ גם על "זריחת הליל" של פיטר המילטון, אבל לקרוא מעל 3000 עמודים בשביל הפואנטה נראה לי מעט מוגזם.
אבל דלית - לתפיסתי האדם עצמו
הוא מערכת פתוחה ולא מסוימת. הגבולות שאנחנו פוגשים הם גבולות שאנחנו מציבים בראשינו. שוק התקשורת האלקטרונית למעשה לא היה קיים לפני 30 שנה והיום הוא מגלגל ומכלכל אחוזים מכרים מהתעשיה העולמית. מי יכול לצפות מאיפה יגיע ה"גליק" הבא שיפתח את הכלכלה העולמית ? מעבר לזה ברמה האישית וכל זמן שאתה לא מייקרוסופט אני אל חושב שיש אפשרות שמצב של שוק סגור יפריע לך.
הוא מערכת פתוחה ולא מסוימת. הגבולות שאנחנו פוגשים הם גבולות שאנחנו מציבים בראשינו. שוק התקשורת האלקטרונית למעשה לא היה קיים לפני 30 שנה והיום הוא מגלגל ומכלכל אחוזים מכרים מהתעשיה העולמית. מי יכול לצפות מאיפה יגיע ה"גליק" הבא שיפתח את הכלכלה העולמית ? מעבר לזה ברמה האישית וכל זמן שאתה לא מייקרוסופט אני אל חושב שיש אפשרות שמצב של שוק סגור יפריע לך.
דלית - delete
New member
מה כאן המערכת?
האם יש לך רכב? האם יש לשכנך? ואולי בבית ישן אתם גרים, ורק מקום חניה בודד יש תחתיו? אם אושר הוא היכולת להחנות רכבך קרוב לבית, במקום לשלם טובין ותקילין על מנת להחנות הרחק מדלתך, האם אושר האחד לא יבוא על חשבון השכן?
האם יש לך רכב? האם יש לשכנך? ואולי בבית ישן אתם גרים, ורק מקום חניה בודד יש תחתיו? אם אושר הוא היכולת להחנות רכבך קרוב לבית, במקום לשלם טובין ותקילין על מנת להחנות הרחק מדלתך, האם אושר האחד לא יבוא על חשבון השכן?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.