חינוך ילדים להגנה עצמית

[ארנב שובב היחיד]

הרתעה מונעת מלחמה !

כשמלמדים ילדים מגיל צעיר להלחם, להיות חזקים גם נפשית וגם פיזית, הם מפתחים ביטחון עצמי ולא נדרשים להפגין את "עוצם ידם ונחת זרועם". כשמחנכים חינוך "יהודי גלותי" של אל תרוץ כדי שלא תזיע, אל תזיע שלא תתקרר, אל תקפוץ שלא תיפול ואל תלחם כי זה אלימות וזה לגויים התוצאה היא ילדים שנקראים בשפת העם "ילדי כאפות" שפת הגוף שלהם מפגינה חולשה ו: "בואו להרביץ לי" ואז כל התאוריות של איך להלחם ואיך ללמוד הגנה עצמית צריכות להתחיל משינוי התכונות הבסיסיות של הילד להקניית לוחמנות, אגרסיביות, רוח קרב חוסן פיזי וכיו"ב ואז כמי שרכש כבר את התדמית של ה"לפלף" עליו להלחם כדי לשנות אותה. אני מאמין שאין דרך זולת חינוך ללחימה, להתגוננות, ללא להיות הקורבן ולא סותר את העניין של לא להפגין אלימות ולא להיות תוקפן ועבריין. אגב - למי שמחפש לעשות למשטרה חיים קלים, להיות הקורבן או אפילו מת אחרי תקיפה זה הכי בטוח שלא תואשם בתקיפה...

 

[patetta]

היועצת שולחת מסר שלדעתה חייב להשלח

יש פה כיסוי תחת. היא לא יכולה להגיד להורים של הילדים האחרים ו/או לילדים מגיע לכם (הלוואי שכן ,אבל זה לא המצב).אני מסכים עם הגישה החינוכית שלך ב100%.אסור להציק לאחרים אבל אסור גם להיות פאסיבי ביחס להצקות של אחרים כי זה רק יזמין עוד הצקות מעוד ילדים.ילדים מציקים למי שכיף וקל להציק לו.אני כילד לא נתקלתי בהרבה הצקות וב90 אחוז מהמקרים הצלחתי למנוע עימות במילים ובדרך כלל בהומור.אני מכיר גם שתי בנות שמנעו תקיפה מינית בדיבורים ואחת מהן עשתה את זה בגיל 8!!!! (השניה היתה בשנות ה20), אבל זו טכניקה שהרבה יותר קשה ללמד אותה ואולי אי אפשר.כשהילד שלנו מאוים אנחנו רוצים שיצא בריא ושלם ומנצח עם זאת לא הייתי מלמד ילד לתת אגרוף לגרוגרת או בעיטה לבייצים בתגובה לדחיפה

 

[רן גוגיטסו]

בהחלט כל מילה, ובפרט המשפט האחרון

לא להיות קורבן מצד אחד, אבל לא להגיב באלימות מיותרת מצד שני. תגובה מידתית ודיווח לרשויות.

 

[הבן של קנגה]

אני מתעסק בזה בדיוק באופן מקצועי

מקצת מהדברים כתבתי ברשומה המצורפת. אשמח להרחיב על נקודות נוספות בהמשך,כרגע יוצא לעבוד עם ילד כזה ואחרי זה אימוני כושר.

 

[בייבי יי]

מאד מעניין !

הייתי מאד רוצה שתפרט...אני חייבת לציין שהבנים שלי בכיתות ד' וה', ואין להם בעיות אלימות ביום יום, הם לא שייכים לילדים המכים, ומאידך, הם לא שייכים גם לילדים שמרביצים להם באופן קבוע.. אבל מה שמעניין אותי בכל אופן, זו ההתמודדות עם מערכת החינוך, כי אנו לא רואים באותה עין את דרך ההתנהלות. לגבי ללמד את הילד להגיב, אין לי שום בעיה עם זה, למערכת כן..

 

[ommerl]

התמודדות עם המערכת

בתור ילד הציקו לי הרבה, והגבתי הרבה. לא נתתי אף פעם שישפילו אותי פיזית. ההורים שלי תמיד תמכו בי. והאמינו לי. בכל פעם הם למדו ממני בדיוק מה קרה ונלחמו מול המורים והיועצים ומי שזה לא יהיה. הם גם שלחו לא פעם תלונות למשרד החינוך.

 

[הבן של קנגה]

בקצרה על מערכת החינוך

לאחר שקראתי את כל השרשור עד כה, כמה דברי הבהרה: 1. אני לא מנסה לשנות את מערכת החינוך במצב כזה שאני נקרא לעזור. 2. אני לא מגיע כיועץ לבית הספר, אלא כיועץ לילד המוכה ולמשפחתו. 3.אני מאמין גדול בעבודה מקבילה בכמה רבדים תוך סינרגיה ביניהם. ילד מוכה הוא קרבן !! השינוי מקרבן למסוגלת לקבלת אחריות על עצמך היא תפיסתית. הדרך לשינוי עובר דרך שינוי דימוי גוף,שינוי מנטלי והתנהגותי. עכשיו לגבי מערכת החינוך: אני יוצא מהנחת עבודה שהאנשים במערכת נורמטיביים.יש למערכת מגבלות שרובן הוזכרו כאן בשרשור. המערכת כמערכת משתדלת לצמצם ולמזער עימותים ומלחמות.לכן: עמדה ברורה,נחרצת,מנומקת,עקבית ועקשנית, ללא פשרות וללא נכונות לזוז במילימטר, לרוב מאלצת את המערכת לחזק את הילד הנפגע ומשפחתו ולטפל(באופן מערכתי על ידי כלים שיש למערכת) בילד האלים עם משפחתו. העמדה צריכה להיות תמיכה בילד המוכה,יצירת חזית משותפת עם המערכת בכדי לטפל בבעיה ותמיכה בטיפול של המערכת. היינו, מצד אחד לתמוך בילד המוכה,מאידך להעביר מסר שלא מחפשים נקמה או ענישה אלא סומכים על יכולות המערכת לטפל ולהניע את המערכת לכיוון נכון.

 

[WaveGal]

התחלתי לכתוב תגובה במקום אחר ואז נתקלתי בזה

"עמדה ברורה,נחרצת,מנומקת,עקבית ועקשנית, ללא פשרות וללא נכונות לזוז במילימטר" שאומר טוב מאוד את מה שרציתי: למערכת החינוך יש כל מיני מניעים וצרכים שאינם תמיד מסתכמים בטובת כל הצדדים. להורה יש רק צד אחד ואם היועצת חושבת אחרת היא תצטרך להתמודד עם זה. אבל ההורה מחוייב לעמדה הזו וחייב לגבות אותה גם אם המערכת לא תומכת ומאיימת בעונשים וסילוק מבית הספר.

 

[amir_aikido]

לשניכם

 

[d y s]

אני מלמד את ילדי לעולם לא ליזום

עימות אך להגן על עצמם. זה עלה לי בלא מעט ויכוחים עם מערכת החינוך . אך זה הוכיח את עצמו.

 

[העוג]

עשית מה שרןב מורי הא"ל אומרים

=נגעת בנק' רגישה

הגדולה בת 3.5 נכנסת בזמן האחרון למצבים שאני רואה בגינת המשחקים של "הילד הזה דחף אותי", "הילדה הזו הוציאה לי לשון", "הם אמרו לי דברים לא יפים" וכו..וכמובן אחרי התלונה, מחזירה לשון משלה או דחיפה וכו.. מצד אחד, אני ממש פוחד להרוס לה את היכולת המנטלית להחזיר מכה אם תזדקק לזה פעם, מצד שני, הרבה סיפורים על הפר פרדיננד [שניצח את הקורידה, נשאר בחיים והבריח בבושת פנים את המטדור רק דרך זה שרבץ לו בשקט והמשיך להריח את הפרח]. לגבי החוקים של העולם שמיחוץ לבית, גם איזשהי דילמה וחיפוש אחר שביל הזהב שבו משתדלים לקיים את חוקי העולם שבחוץ אבל עדיין חוקי האלים [ ע"ע אנטיגונה] = חוקי הבית, קובעים.

 

[Zeev Foux]

אלימות ותגובה אלימה

מעבר למה שהסברת, אני מוסיף ואומר לילדי דבר פשוט (בצורה יותר מורכבת ועדינה): דעו לכם שאתם עומדים לחטוף "שטיפה" או אפילו עונש על כל גילוי אלימות, אפילו אם צודק בעינכם. תמיד תפעילו את הראש ותשקלו אם כל האופציות. אם נראה לכם שהמצב הדרדר עד כדי כך שמחייב תגובה פיזית, למרות השטיפה והעונש שתקבלו - לכו על זה, מייד אחר כך לכו למורים ודווחו, וקבלו את העונש בשקט וללא טרוניות. אני חושב שזה גם נכון לחברה האזרחית כידוע, "חנוך לנער על פי דרכו", ומה שכתבתי (כנראה) לא נכון לכל הילדים. מצאתי שזה עובד עם שלי. זאב

 

[בייבי יי]

"שטיפה" מצד המערכת או מצידך?

 

[Zeev Foux]

מה זה משנה?

 

[בייבי יי]

השוני הוא

אם זו מדיניות בית הספר אני עוד יכולה להבין את השטיפה או העונש.. אבל, אם הילד שלך מגיע הביתה, והיה בקטטה, שלא ביוזמתו, אין ספק שאני לא מאושרת, אין ספק שאני לא מעודדת, וזה מעציב ומאכזב אותי, אבל מדוע להעניש אותו בבית ? האם אתה לא חושב שזה גורע בתמיכה שלך בילד ?

 

[רן גוגיטסו]

בדיוק.

ממש לא שונה מעקרון התגובה אצל מבוגרים.

 

[צחי שוחט]

אני מלמד את הבת שלי להיות נחמדה

ומסבירת פנים, לעזור למי שצריך, להתרחק ולוותר כשצריך. שהכל שטויות, לא ממש משנה. וכשזה לא עובד - לתת בעיטה חזקה לביצים, אצבעות לעיניים או מכה לאף. היא לא מבינה כלום מזה, וכנראה שבגלל זה, עוד לא קרה שהיא נתנה בעיטה חזקה לביצים.כנראה שהולך לה עם החלק הראשון.

. גם לילד של אישתי. מעניין אותי - אבל אף תלמיד שלי לא בא ואמר לי שהוא נתקל באלימות רחוב. אולי הם לא מספרים לי. אולי אין אצלם דבר כזה. ואולי זה לא מעניין אותם בכלל. אחד הדברים שאני מלמד זה להתעסק בעצמך ולא באחרים. אז..... יש לך לריב רק עם עצמך. אני בכלל לא מתעסק ב"רחוב" בשיעורים שלי. מדי פעם מביט החוצה מהחלון לשאוף אוויר טוב, לראות כמה הוא יפה, העצים השמיים ואולי איזה מישהו מרחף בהליכה. ולסיכום - צריך ללמוד להרגיש טוב ובטוח בעצמך. כשאתה כך אתה לא מתקרב ולברָרָה אין לברָרָה מה להתעסק אתך. לשם אני מכוון. בנתיים זה עובד

.

 

[בייבי יי]

ריבים של בנות הם לרוב מילוליים, שמשאירים לרוב צלקות נפשיות...ריבים של בנים הם לרוב פיזיים (שאחרי יומיים הם משלימים והופכים לחברים ולא שומרים טינה) - בהכללה כמובן.. הבנים שלי מאד לא אלימים, יתרה מכך, שישנה תקרית אלימה הם פשוט עוזבים את המקום.. אבל זה קיים...בכל ב"ס, בכל מקום..בחלק יותר ובחלק פחות. אני אוהבת את הגישה שלך...אוטופית משהו

 

[צחי שוחט]

 

[ommerl]

דעתי על חינוך

אני מתנדב בבתי ספר, יש לי אח קטן שעד לא מזמן היה בבית ספר, וגם אני הייתי מעורב לא מעט בתור ילד בקטטות. נתקלתי בזוועות מבחינה חינוכית מצד בתי הספר ואני ממשיך להיתקל בהן עד היום. בנוגע לסיפור שלך, אסור לדמות סמכות להגיד לילד "אמא שלך טועה". במצב כזה הייתי מדבר עם המנהל/ת, ושולח מכתב תלונה למשרד החינוך. לא משנה אם את באמת טועה או לא, לא אומרים דבר כזה לילד. להגיד לילד "אמא שלך טועה" מעיד על חוסך הבנה טוטאלי בחינוך ובפסיכולוגיה של ילדים. זו יועצת שמקומה צריך להיות רחוק מילדים כמה שאפשר. בקשר לאלימות ספציפית- בתי ספר לא יודעים באמת לחנך, ולא יודעים להתמודד עם אלימות בפרט. לפי מה שאת מתארת, נראה שהילד התבטא היטב מול היועצת. הוא אמר שהוא הגן על עצמו ולא הייתה לו ברירה. היועצת פשוט ביטלה את זה וביטלה אלימות באופן גורף. זה לא חינוך המכין את הילד לעולם האמתי, זה רק מלמד את הילד יותר ויותר שהוא לא יכל לסמוך על מערכת החינוך בשום מצב. זה מערער את הביטחון של הילד במערכת! יש לי כמה סיפורים משל עצמי: פעם אחת הותקפתי פיזית על ידי ילד, והגבתי בלהגן על עצמי. פעם שניה אותו ילד תקף אותי שוב, שוב הגבתי באותו אופן, אבל הפעם הלכתי למורה וסיפרתי לה על כך שיש ילד שתוקף אותי פעם אחר פעם. כמובן שגם סיפרתי שאני מגן על עצמי.הגנה עצמית לא הייתה מקובלת ובאופן אבסורדי למדיי, שנינו נעשנו באותה צורה. סיפור נוסף- הייתי ליד ילד שקילל ילדה. הואשמתי בכך שלא מנעתי את הסיטואציה ולכן הייתי שותף לפשע ונענשתי באותו עונש שהוענש הילד המקלל. שני הסיפורים הנ"ל התרחשו בבית ספר שנחשב מכובד ביותר בירושלים. סיפור של אחי הקטן: חבר שלו קיבל ריתוק בגלל שטפח על כתפו של חבר אחר. המורה "אני יודעת שזו הייתה תפיחה חברית על השכם, אבל המגע היה מעט אלים וזה לא מקובל" גם זה באותו בית ספר. ד"א- מבחינת המורה מגע=אלימות. אני לא זוכר איך היא ניסחה את זה, הבעיה הייתה בכך שהיה מגע. לא הייתה כל אלימות למעשה. החינוך המופלא בתחום ההתנדבות שלי: הארגון שדרכו אני מתנדב נזף בבית הספר על חוסר שיתוף הפעולה המערכתי שלו עם ארגון ההתנדבות (בית הספר מקבל כסף על כך שמאפשר לנו להתנדב!). בתגובה, כדי לחזק את שיתוף הפעולה המורים נזפו בתלמידים והסבירו להם שאנחנו (המתנדבים) כועסים עליהם (התלמידים)!!! אהה, ושוב מדובר באותו בית ספר מכובד שנחשב לאחד הטובים בירושלים. אם להגיד משהו לסיכום- אין שום בעיה בהגנה עצמית. צריך וכדאי לחנך את הילד להגן על עצמו כשאין ברירה. מבחינה ערכית הבן שלך היה בסדר גמור. מבחינת הכנה לחיים האמיתים וחינוך בכלל- בית הספר כשל. הן בשלילת הלגיטימציה להגנה עצמית שלא מתיישבת עם המציאות- לילד לא הייתה ברירה אלא להגיב ולהגן על גופו, והן בשלילתו אותך- "אמא שלך טועה". אני לא מבין איך את לא רותחת מכעס על בית הספר.