חינוך ילדים להגנה עצמית

[בייבי יי]

בהחלט

 

[ommerl]

ילדים לא טיפשים

הם יודעים בדיוק מי אשם באלימות. לא יהיה מסר כפול הפוך אם ילד אחד יטופל משמעתית וילד אחר לא. הילדים יודעים מי "טוב" ומי "רע". ילד שיוזם אלימות יודע שזה דבר רע. הילדים מקבלים מסר מבלבל כאשר בית הספר לא עושה מאמץ להבדיל בין טוב ורע. אין ילד בעולם (אולי חוץ מילדים בעלי התקשרות חרדה נמנעת, אחוז נמוך מכלל הילדים) שיחשוב שאמא שלו טועה. האפשרות היחידה של הילד היא להפסיק לקחת ברצינות את המערכת.

 

[בייבי יי]

ישנה בעיה עם הגישה שלך

ואני גם מתייחסת לתגובה האחרונה שלך בשרשור.. בגדול אני מסכימה, אבל שילדים בבית ספר יסודי, אני לא מתכוונת כהורה ? לגרום לחיץ בין ההורים לבין מערכת החינוך. אני אישית חושבת שהיועצת היא פקצה לא אינטיליגנטית...ושהמנהלת ? אחת הגרועות שהיו לבית הספר הזה...האם הילדים שלי צריכים לשמוע את זה ? ממש לא. יש לא מעט הורים שמקללים בבית את המורות והילדים שומעים...ישנם לא מעט מורים שמזלזלים במורים ובמערכת החינוך בבית והילדים שומעים...ואני לא מתכוונת לילדים בתיכון אלא ביסודי.. אם הבן שלי חוזר ומקלל את המורה, אני מסבירה לו ,שהוא יכול לא לאהוב אותה (מותר) אבל קודם כל לכבד אותה. אם יש בעיה עם המורה, אני אטפל בזה באופן אישי, ללא ספק. אבל, עבורי, חשוב שהילדים יכבדו את המקום אליו הם הולכים כל בוקר. אני מאמינה שאני זו שמחנכת בסופו של יום, אבל יש חלק לא מבוטל לבית הספר, עם כל ההסתייגויות שלי (ויש לא מעט). שאלת למטה מדוע אינני רותחת ? שוב, כי אני לא מצפה מהיועצת הזו לתשובה אינטיליגנטית מעבר למידה..היא גם אמרה לי בשיחה שהדברים שאני מלמדת אותו מעודדות אלימות...סו וואט? זה נכון ? לא..שורה תחתונה היא שהיא תדע שלילד שלי יהיה גיבוי מלא בכל הקשור לאלימות עתידית.

 

[ommerl]

איפה הבעיה בגישה שלי?

אנחנו דיי מסכימים בסך הכל. לא התכוונתי שהילד צריך לדעת מה דעתך על בית הספר, התכוונתי רק לחזק את דעתך. מבחינת התמודדות- אכן זו בעיה. בית הספר דורש התנהגות לא הגיונית. הילדים שלך יבינו בשלב זה או אחר איך להסתדר עם המערכת הזו. את האטימות של המורים וצוות בית הספר כנראה שלא נפתור על דפי הפורום הזה.

 

[רן גוגיטסו]

ילדים אכן אינם טיפשים

אבל עם כל הכבוד, ככה זה גם אצלנו המבוגרים. מצב של הגנה עצמית לא מסתיים ברגע התקיפה אלא נמשך הרבה אחרי. גם אם צד אחד תקף והצד השני הגן על עצמו, עדיין שני הצדדים מגישים תלונות האחד כנגד השני במשטרה, שני הצדדים יחקרו, ובהחלט יכול להיות שהצד שהגן על עצמו ימצא את עצמו נאשם בגרימת נזק לזה שתקף אותו! ביה"ס הוא לא בית משפט. השאיפה היא לא להגיע למצבים אלימים מלכתחילה. לחנך, להוקיע, ואם יש אירוע כזה, לטפל בו מכל הכיוונים (הילדים המעורבים, הורים, הכיתה, השכבה במידה וזה חמור...).

 

[ommerl]

תפקיד בית הספר

המטרה העליונה של בית ספר היא לאפשר התפתחות תקינה. כשיש מקרה אלימות צריך לבדוק מה לא היה תקין. אם ילד אחד הוא נומטיבי, התפחותו תקינה. הוא הגן על עצמו וערכיו נכונים- אין במה להתערב כאן. אם הילד הוא בריון והוא מתחיל מכות עם ילדים- התפתחותו אינה תקינה. הוא יחווה קשיים הסתגלותיים לחברה. התפתחות לא תקינה של ילד בדרך כלל מקורה בסביבה ההתפתחותית שלו. אף אחד לא נולד עם אופי רע. מצב כזה יש לאבחן ולטפל. המצב השני של אלימות בין שני ילדים נורמטיביים לא רלוונטי לכאן אבל קיים. הילד של פותחת הפוסט הוא הנורמטיבי. ערכיו בריאים. אין שום הגיון להתייחס אליו כאילו שהוא בריון המכה ילדים ללא סיבה והוא יודע את זה. בוא נחשוב על התוצאות לרגע: הילד הנורמטיבי למד שאין לו תמיכה מערכתית. כלומר- אין מי שיגבה אותו במצב של אלימות. אם הוא יקלע קרבן לאלימות- יש לו שתי אפשרויות: להגן על עצמו ולהענש אם יתפס, או לקבל מכות אבל לא להענש. מרגע זה נגמר האמון בין הילד לבית הספר. השימוש היחיד שלו במערכת יהיה מבחנים. כל החינוך נזרק לפח האשפה. לא משנה איזה מחנך מעולה יהיה המורה- הילד לא יקבל ממנו שום ערך חינוכי. מצד שני- תמיד אומרים על טיפול בילדים שאין דבר כזה טיפול מושלם. יש טיפול טוב מספיק. חוסר השלמות מלמד ילדים להתמודד עם מצבים. מלמד ילדים שלא תמיד אמא מביאה את הבקבוק בזמן. ולא תמיד אמא מבינה מה התינוק רוצה. באופן דומה, הילד לומד שבית הספר לא מושלם ושיש להתאים את עצמו למערכת. יש כאן ערך חינוכי נסתר שאף אחד לא התכוון אליו.

 

[רן גוגיטסו]

העולם לא שחור ולבן

אולי הילד שקראת לו בריון או לא נורמטיבי חווה בעצמו בעיות בבית שהוא מוציא אותן החוצה בדרכו? יש ילדים שחווים פרידות של הורים, מוות, בעיות כלכליות, אלימות, הישרדות יומיומית... יש ילדים עם בעיות אישיות, היפר אקטיביות, אספרגר, מה לא. יש כל כך הרבה ילדים עם בעיות קשות שהלב נחמץ למרות שמבחוץ הכל נראה כשורה.

 

[ommerl]

בדיוק

לכן הטיפול של בית הספר חייב להיות רגיש ולא גורף. יש הבדל עצום בין הילדים. כשיש אלימות יש להתייחס לכל ילד כאדם בפני עצמו, עם היסטוריה התפתחותית משלו, עם הקשר עכשווי משלו. זו בדיוק הסיבה שאי אפשר להתייחס אליהם כשווים. כל אחד צריך טיפול אחר.

 

[amir_aikido]

בתיאוריה, אתה צודק, יש למישהו משאבים ליישם

אני מניח שברור לך שכמות המשאבים הנדרשים לבצע את הטיפול כפי שהצעת הינה בלתי סבירה בעליל? ורחוקה בכמה סדרי גודל מהמצב הקיים במערכת החינוך. המורים בקושי יודעים שהיתה אלימות, אלא אם היו תוצאות בולטות ויוצאות דופן. הם מתקשים לדעת מי התחיל את המכות הפיזיות, ולדבר על הסיבות (התגרות מילולית והתנהגות מתגרה לא מילולית) הם אולי יודעים, אבל יתקשו מאוד לעקוב אחר XX ויותר מכך תלמידים בכדי לראות את זה מתחיל. אמיר

 

[ommerl]

טיפול נקודתי-

אין משאבים לטיפול נקודתי, זה גם פחות יעיל לטפל נקודתית. לדעתי הטיפול צריך להיות הוליסטי. הטיפול צריך להיות בשינוי הגישה החינוכית. לקחת דוגמאות מתרבויות שמוצלחות יותר בזה. שיש בהן פחות אלימות. לבחון את המרכיבים, את הנורמות והקווים הכלליים ולאמץ את מה שמפחית את האלימות. למשל- כפי שהזכרתי בתרבות היפנית החינוך מכווין לשיתוף פעולה. הצלחת הקבוצה והצלחה בקבוצה והשתלבות בקבוצה הם ערכים חשובים יותר מאשר הישגים וניצחון. מתייחסים לטעות וכישלון כהזדמנות ללמוד. תשומת הלב הרבה היא על הטעויות. רכישת מיומנות חשובה יותר מאשר השגת התוצאה. התוצאה- פחות תחרותיות. פחות רצון לטפח את ה"אגו". ופחות אלימות.

 

[רן גוגיטסו]

יש פעילויות העצמה וגיבוש בקרב הילדים

פעילויות גיבוש, עבודה קבוצתית וכדומה במסגרת שיעורים "סתם" (הכנת עבודות יחד למשל), במסגרת פעילויות חינוך במסגרת כיתתית וכן פעילויות שכבתיות.

 

[ommerl]

סבבה, אבל זה לא מספיק.

נורמות עוברות באופן רשמי ובאופן עקיף. המסוכנות ביותר הן הנורמות שעוברות באופן עקיף. אליהן אנחנו לא מודעים. אפשר לעשות פעילויות גיבוש ולהסביר שגיבוש זה חשוב. אבל אתה צריך שהערכים האלה יהיו מוטמעים בכל התרבות כדי שיתמכו על ידי העברה עקיפה של נורמות. באופן כללי, נמצא הבדל בין תרבותי בכך שהתרבות שלנו מעודדת הישגיות ואילו התרבות המזרחית מעודדת רכישת יכולת. אלה דברים שקשורים לסבך שלם של נורמות חברתיות. רובן נטמעות באופן לא מודע. אתה צריך שינוי מהותי בתפיסת העולם של כל מי שמעורב בהתפתחות הילד- הורים, גננות, מטפלות, מורים, כותבי סרטים למיניהם וכותבי תכניות הילדים ויצרני הצעצועים. אפשר אולי, נקודתית, בסביבה שלנו לשנות את זה. ללמד את הילד שרכישת היכולת חשובה מההישג עצמו. ללמדו שטעות היא הזדמנות ללמוד ותו לא. ככה יפחת האגו, תפחת התחרותיות, יפחת החשש מכישלון ויפחת הסיכוי לפתח הפרעות נפש מערביות (למשל- דיכאון הנובע מסגנון ייחוס של הצלחה לגורמים חיצוניים וכישלון לגורמים פנימיים- סגנון כזה לא יביא יותר לדיכאון כיוון שהצלחה וכישלון אינם טובים או רעים). כמו כן סביר שיפחת הסיכוי לתחרותיות.

 

[רן גוגיטסו]

ההטמעה נעשית ע"י חזרה על הדברים

באופן רישמי ובאופן לא רישמי (כמו לדוגמה מה שכתבתי שצריך להגיש עבודות בקבוצות בנושאי לימוד כלליים כמו הסטוריה, מתמטיקה...). מצד שני אני לא חושב שתחרותיות והישגיות זה רע. מה שרע זה דורסנות, חוסר עזרה הדדית, וראייה בהישגים את חזות הכל. לטעמי אפשר להשיג גם וגם. כמעט בכל תחום בחיים אתה פועל בסביבה תחרותית! הישגיות זה לא דבר רע, בפרט כשזה בא ביחד עם עזרה הדדית.

 

[amir_aikido]

לא בטוח שזו הבחירה הנכונה

דווקא בתור אחד שמאוד מעריך את התרבות הזו, אני בכלל לא בטוח שכדאי לקחת מהחינוך שלהם דוגמא, ואני גם חושב שהמצב הבסיסי שונה כ"כ, שאי-אפשר. מקריאה של הודעות של חברה מערביים שנכנסו למערכת החינוך שם, יש בה לא מעט אלימות, מצד החברים בכיתה וגם המערכת עצמה, לכל מי שמעז לסטות ולו מעט מהתלם. יש שם תקופות שבהן הילדים עטופים בצלופן, ותקופות בהן הם במירוץ מטורף. זה לפחות היה המצב בחלק מהמקומות בשנות ה-90 / תחילת ה-2000, כפי שאני נחשפתי אליו מכיוונים שונים. בנוסף, מספר הילדים יחסית לגודל האוכלוסיה שם קטן משמעותית - פחות מילד למשפחה, וזה מאפשר תקציב גדול יותר לילד ... אמיר

 

[ommerl]

אוקיי

לא אמרתי שנעתיק את התרבות במלואה. לכל תרבות יש את הצרות שלה. אבל אפשר להעתיק את מה שטוב בה ולהתגבר על המגבלות של עצמנו. כמו שהם יכולים להעתיק את מה שטוב בתרבויות אחרות ולהתגבר על המגבלות של עצמם. שיפור מתחיל מפתיחת אפשרויות.

 

[amir_aikido]

שינוי תפיסתי ותרבותי הוא דבר מסובך

שינוי כמו שאתה מתאר דורש אוסף של דברים:

הסכמה רחבה על היעד

הסכמה על הדרך

לימוד הדרך על ידי מספיק מהגורמים המשפיעים זה בכלל לא פשוט ליישום, ובמערכת החינוך, שבה להורים חלק חשוב, למרות נוכחותם המאוד מוגבלת, זה מסובך שבעתיים. כדי להנחיל דרך חדשה כזו, צריך להנחיל אותה קודם כל למורים, אח"כ להורים ורק אחרת לילדים, אחרת, הילדים לא יקבלו את הדרך החדשה בשל הדיסוננס הקוגניטיבי (אחד בפה אחד בלב / הורים כך ומורים אחרת / ...) וייבחרו בכל פעם בדרך שנוחה להם יותר באופן ריגעי. אמיר

 

[ommerl]

לכן אחד החזונות שלי הוא

לדגום מורים ומחנכים ושיטות חינוך יעילות (הדיגום שייך לעולם ה- NLP) לפתח מודלים של חינוך והוראה ולהעביר למורים

 

[דוד כפרי]

אתה מודע ליחס היפני המסורתי לענישה ככלי חינוכ

חינוכי? כדאי ללמוד קצת על מערכת החינוך היפנית המודרנית. לפי פרסומים בעיתונות, אלימות קשה לא חסר שם.. אני לא חושב שאצלנו המצב טוב - נהפוך הוא - אבל כדאי לבדוק אם הפתרון באמת שם. אני דווקא חושב שמנהל טוב עם צוות מורים טוב ותכנית פעולה טוב, הגרזן, הם הפתרון - וראינו את זה בלא מעט בתי ספר בארץ. רק מה, זה לא רפטבילי. מה שמנהל טוב יכול לבנות בעשר שנים, מנהל רע יהרוס בשנה - ומנהלים טובים קשה למצוא.

 

[amir_aikido]

ואין דרך אחידה שהיא ה"טובה"

לכל מנהל טוב דרך ייחודית משלו אמיר

 

[ommerl]

אני כמו תקליט שבור