חינוך ילדים להגנה עצמית

[דוד כפרי]

מאוד מסכים. כשהתחלתי לעבוד בבתי ספר, חשבתי

להציב כלל לפיו "מי שמתחיל מכות לא לומד אצלי". מהר מאוד הבנתי שמצד אחד, זה אף פעם לא "אני התחלתי מכות" (בלי שום קשר למי נתן את המכה הראשונה), ומצד שני, לא יישארו לי תלמידים... וכל הרעיון היה לעבוד דוקא עם אלה שכן אלימים. מבחינת המערכת, אין שום דרך לדעת "מי התחיל" וגם אין שום דרך מעשית לנסות לברר - עד שמגיע מישהו לברר כבר יש תיאומי עמדות עם החברים מסביב, כולם מאשימים את כולם "הוא התחיל, הוא משקר" ולך תדע מה היה שם. גם נוכחות מורה-משגיח בהפסקות לא מבטיחה כלום, כי הוא (בד"כ היא) לא מסוגלת להסתכל לכל הכיוונים ו"את לא ראית איך הוא התחיל". חברת הילדים היא תחרותית מאוד, ובגיל ההתבגרות אצל בנים היא תמיד על סף האלימות הפיזית. אצל בנות זו היתה עד לשנים האחרונות בעיקר אלימות מילולית, היום כבר רואים גם אלימות פיזית. התצפית שלך על נערים בקניון די מדוייקת, זה תמיד שם. זו אחת הסיבות שכאשר עבדתי עם נערים דאגתי לעבוד בקבוצות קטנות או עם בודדים; הבידוד מהעדר מאפשר להגיע לדברים שמול העדר הרבה יותר קשה להגיע אליהם. לגבי התגובה לאלימות כלפי הילדים שלי - בדיוק אותו הדבר. לדבר, להזעיק עזרה, להגיב. הבן מחזיר יותר, הבת הרבה פחות, אבל שניהם מקבלים את אותו המסר מאיתנו: 1. לדבר; 2. להזעיק עזרה; 3. להתגונן פיזית; 4. לדווח. ושניהם התחילו ללמוד ג'ודו (טרום-ג'ודו, בעצם) ונהנים

אני מקווה שיתמידו...

 

[רן גוגיטסו]

לא פשוט לברר מי באמת התחיל

אבל אם חברת הילדים עצמה תוקיע אלימות, הנגע הזה יקטן. בית הספר מחנך לכך כל הזמן. נעשים שיעורי חינוך בנושא אלימות גם פיסית אבל גם הצקות בפייסבוק וכיוצא באלה. בשנה שעברה הייתי עד למקרה אלימות קשה שבו ילד אחד הוריד כסא על חברו לכיתה. בבירור שלאחר המעשה התברר שאותו ילד שהוריד כסא על חברו ספג ממנו קודם לכן הרבה הצקות שנמשכו לאורך תקופה. הוא הבליג והבליג עד שהתפוצץ. כשנשאל למה הוא לא דיווח על כך קודם למחנכת / רכז השכבה / יועצת או מישהו אחראי אחר הוא לא ידע לענות

. שני הילדים נענשו (עם כל הכבוד, לא לגיטימי להרים כסא ולהוריד אותו על מישהו

).

 

[Yin]

זו בדיוק הבעיה

הילדים נענשו. רן, אני מניח שאתה כבר לא תמים לגבי חינוך ילדים - הם לא יכולים ולא רוצים להוקיע התנהגות כוחנית או אלימה. גם התשובה לשאלה למה הוא לא דיווח היא מאוד ברורה. דבר שני, אין משמעות לעונש. יש משמעות לחינוך, לדוגמה אישית ולהצבת גבולות. העונש אינו מלמד, אינו מפחיד ובטוח שאינו מטפל בשורש הבעיה. ואם כבר הרבה יותר נכון להעניש את הנהלת בית הספר/היועצת/הרכז/והמחנכת...

 

[דוד כפרי]

אין משמעות לעונש?

מצטער, לא מסכים. זה תלוי בעיקר בכמה זמן חלף בין המקרה לעונש. וכן במידת העקביות בענישה, אבל ענישה בהחלט יכולה להיות כלי יעיל להבהיר מהי התנהגות רצויה ומה לא. הבעיה היא שמערכת החינוך כושלת בשתי הסוגיות מחד, ולא מצליחה למצוא משהו אחר, יעיל יותר. עם זאת, כשלון מערכת החינוך בתחום זה, לא מעיד שהשיטה תכשל בכל מקום ובכל מצב.

 

[Yin]

אין שום משמעות לעונש

תחשוב כמה פעמים נענשת וחזרת על אותה ההתנהגות, אולי אפילו באופן מתוחכם יותר. אני מודע לטיעון של "מה היה קורה אילו לא היו מענישים אותי? בטח הייתי מתנהג יותר גרוע". טיעון שמתייחס לשינוי העבר אינו תקף. ענישה היא בעיקר נקמה, היא לא הצבת גבול.

 

[דוד כפרי]

אני חושב על הפעם שדחפתי מסמר לשטקר, בגיל 5

היה לי מזל: הפחת עבד (המצאה חדשה, לפחות בסביבה שלנו, אז). כשההורים שלי באו בריצה, אמרתי להם ש"הקיר הרביץ לי", ומעולם לא חזרתי על זה. מקרים אחרים, אולי פחות דרמטיים, עם ענישה מיידית וחריפה (מידי אדם), הניבו תוצאות דומות. אני רואה שזה עובד עם ילדים אחרים, כולל שלי. הכלל: ענישה מיידית ועקבית. ככל שהעונש מתרחק ממועד העבירה, השפעתו קטנה. עם הילדים שלי, אם זה לא מייד אני לא מעניש. ענישה יכולה להיות גם סירוב לתת משהו שהילד רוצה, לא חייב להיות "לך לפינת חשיבה לחמש דקות". יש הרבה אפשרויות. אחרי כל זה, בהחלט יתכן שמה שמצליח לאחד לא מצליח לאחר. לא ראיתי אותך עם ילדים, יתכן שלך מצליחה גישה אחרת ואינך נזקק לענישה כלשהי.

 

[Yin]

תוצאה טיבעית זה מה שקרא לך. כך לומדים.

זה מה שאומרים באדלר: יש תוצאות טבעיות ויש השלכות טבעיות ויש עונש. קפיצה מקומה שניה יכולה לגרום לנזק מסוים ברגל, אך אין להעניש ילד שקופץ ולא נפגע. אני הייתי הילד הזה. ילד שלא מתכונן למבחן ויכשל בו, לא צריך לקבל עונש מהוריו, התוצאה הטבעית היא הכשלון. השלכה טבעית היא המשך ישיר, למשל ילד שלא מסדר את החדר לא מקבל צעצוע חדש, זה הגיוני גם לילדים קטנים. אך אין מה לשלול לו זכויות אחרות שאינן קשורות באופן טבעי. ילד שרב עם ילד אחר לא צריך להיות מורחק באופן אוטומטי, זה לא נכון והמערכת כן נוהגת כך.

 

[דוד כפרי]

אם הענישה מיידית ועקבית, היא תהיה תוצאה

טבעית של המעשה עליו נענשים ואז הלימוד יהיה טבעי ויעיל. אם ברגע שמתחילות מכות יגיעו מבוגרים אחראים להפריד ולהעניש (אפילו ענישה סמלית), יהיה לי ודאי יעיל והאלימות תפחת במידה ניכרת. במצב הנוכחי, היום הולכים מכות, מחר תהיה כל זה ישיבה והעונש יגיע אחרי שכבר שכחתי מכל העניין, ודאי שלא יהיה טעם להעניש.

 

[amir_aikido]

חושב כמו דוד- ענישה אמורה להיות "תוצאה טבעית"

אם העונש מיידי, תואם את המציאות וכו', הרי שהענישה תרגיש כ"תוצאה טבעית" של המעשה, ותמנע חזרתיות שלו. גם אם באותה הפעם לא נפצעת מהקפיצה מקומה שניה, הרי שברור לך כבוגר שיש סיבה טובה לנסות ולהרתיע אותך וילדים אחרים מלחזור על כך, אחרת, בסוף מישהו יפגע. זה דומה לנושא של תאונות דרכים וחוקי התנועה - לא כל עבירה על החוק תגרום לתאונה, אבל אחוז מסויים מהן בהחלט כן

. חשוב לא להתבלבל בין "ענישה חמורה" ובין "ענישה מתאימה". "עונש חמור" אבל נדיר, ומטבעם, עונשים חמורים הם נדירים, לא יחנך! עונש שנתפס כתוצאה טבעית, והוא פרופורציוני למעשה (לא מגוחך, אבל לא חמור במיוחד), וכולל אכיפה שתופסת ברוב גדול של המקרים (75% או משהו דומה), מחנך אותנו מיידית. אמיר

 

[Yin]

אתה מדבר על אילוף ולא על חינוך

אלו הם שני דברים שונים לחלוטין. ולגבי ענישה מיידית או מושהית, כל מערכת המשפט מושתת על ענישה שבין מאוחרת לבין מאוחרת נורא. ולחלקה אין משמעות חינוכית אמיתית, רק נקמה לא עניינית.

 

[דוד כפרי]

אני מדבר על מערכת החינוך, לא על מערכת המשפט

אלה שני דברים שונים לחלוטין. ואני מדבר על ענישה מיידית או מהירה מאוד, לא מאוחרת ובטח שלא מאוחרת נורא. ההשוואה לנקמה, לכן, לא רלוונטית. אם תסביר את ההבדלים, להבנתך, בין חינוך לאילוף, אוכל להתייחס. יש לי הרגשה שכדאי להתחיל בהגדרות, כי המונחים לא ברורים.

 

[Yin]

לא. ענישה היא ענישה

מערכות החינוך, בהקשר של טיפול בבעיות משמעת ואלימות - נורא דומה למערכת המשפט. ההשוואה לנקמה היא שלי, ובעיני רלוונטית, משום שגם בענישה מיידית יש אפקט של "ככה הוא שבר את הסמכות שלי, אני אראה לו..." זו נקמה ולא חשיבה קרה ורציונלית, הכוללת הקשבה מיידית. לנוחותך, אני חוזר על ההגדרות שלי: אילוף - דומה נורא לתכנות. להגיב באופן ברור ושיטתי לטריגרים מסויימים. חינוך - הקניית יכולת ואפשרות בחירה בצמתי החלטה שונים, בהקשרים שונים. ובהמשך לטונג'ין. המלצה היא משהו שאני יכול להחליט אם לקבל או לא, ללא צורך בסנקציה כזו או אחרת. דהיינו - חינוך. בעוד שדרישה היא משהו שאם אני לא מקבל, יש עליה סנקציה. יענו - אילוף. למשל, לאנשים במערכת החינוך יש נטיה לדרוש להכין שעורים. מי שלא מכין, מורידים לו ציון. אני מודע ומעריך את הצורך להתאמן ולהפנים חומר. זה אחלה. אך כשהמורה של בני התקשרה לומר לי שלמרות שהוא מקבל 100 בכל המבחנים היא תוריד לו ציון על אי הכנת שעורים אמרתי לה שני דברים: א. זו זכותך המלאה ואין לי כוונה להתערב ב. למה את חושבת שהשיטה שאת מכירה, היא השיטה היחידה ללמוד?

 

[דוד כפרי]

המורים מחוייבים ע"י המערכת לתת ש"ב ולהעניש

מי שלא מכין. יש מי שיטען שעמידה במטלות שהוצבו לך זה ענין חינוכי (גם אם אין בכך תועלת לענין השגת המטרה לשמה, לכאורה, הוצבו המטלות). ההגדרות, לצערי (או שלא), לא חד-משמעיות. אם תלמיד לא מאפשר למורה לקיים שיעור בגלל הפרעה, ענישה היא התוצאה המתבקשת, הטבעית, כי המורה לא יכול ללמד אם התלמידים לא יאפשרו זאת. אני מסכים שמורה טוב יידע להזהיר לפני הענישה ויידע גם להסביר: "יש לך אפשרות לשנות התנהגות ולהגיע לתוצאה אחרת", אבל בכל מקרה כל תלמיד נורמלי יודע שהתנהגות מסויימת גוררת עונש והימנעות ממנה לא גוררת עונש, ועושה את ההחלטה שלו. זה אילוף? אולי. אבל זה חיוני. אני כן מסכים שבמקרים של אלימות בין תלמידים הדבר שונה, כי אין בבתי הספר אפשרות להגיע לכל מקרה בזמן אמיתי ולעצור אותו, והבירורים שאחרי המקרה הם מאוחרים מדי (התלמידים הספיקו לשכוח מה היה או לתאם עדויות עם חברים), לא מאפשרים להגיע לאמת ולכן גם הענישה לשני הצדדים, שבאמת לא יעילה - אבל זה לא אומר שענישה כמו שהצעתי למעלה גם לא תהיה יעילה.

 

[Yin]

הכותרת שלך מסכמת את דעתי בצורה ממצה

ואני חושב שיש כאן בעיה ענקית של בינוניות של המערכת. דבר נוסף הוא שזו הייתה אמורה להיות מערכת חינוך ולא מערכת אילוף. אני מניח שהבעיה אפילו יותר גדולה בכך שהמערכת מאלפת את גם את המורים. אפשר לדון רבות על צרכי המערכת, אותי זה פחות מעניין. כיוון שאת הדיונים האלו עשיתי גם עם אנשי מקצוע, נאמר לי שהציפיות שלי גבוהות מידי. אז איך אפשר לדון על הלגיטימיות או חוסר הלגיטימיות של להחזיר מכות לתלמיד מתעלל כשאין מוכנות לצאת מתחום האילוף?

 

[דוד כפרי]

הילדים שלך ושלי במערכת החינוך הזו.

לגיטימי, לא לגיטימי, בינוני, מעולה, אילוף או חינוך - בסופו של דבר אין אפשרות ריאלית לא לחיות עם המערכת הזו. אז מה עושים עם זה? אחרי כל התיאוריות, זו השאלה היחידה שחשובה.

 

[Yin]

לא מקבלים את מה שהמערכת אומרת

מעמתים אותה עם דעות אחרות, ובעיקר דוגמה אישית לילדים.

 

[WaveGal]

מסכים מאוד

ובעיקר מוכנים לקבל את התוצאות של ההתמודדות עם המערכת הדוגמא האישית כאן היא גם תגובת ההורה לציון נמוך או ענישה אחרת בגלל אי הכנת שיעורי בית מיותרים או בגלל העדרות מסיבות כמו טיול לדרום אמריקה במקום שיעור על דרום אמריקה (היעדרות שקרתה לנו בשנה שעברה אבל הבהרנו לבית הספר את דעתנו בעניין מראש).

 

[Yin]

 

[WaveGal]

אני מקווה שזו לא דעתך ןלכן כתבת "יש מי שיטען"

"יש מי שיטען שעמידה במטלות שהוצבו לך זה ענין חינוכי (גם אם אין בכך תועלת לענין השגת המטרה לשמה, לכאורה, הוצבו המטלות). " הרי אם העמידה במטלות גם אם הן משעממות וחסרות תוכלת זה "עניין חינוכי" עדיף שהתלמידים יטטאו רחובות או יחטבו עצים. לפחות יצא מזה משהו. אין לי שום ויכוח עם מטלות אבל הן לא מטרה בפני עצמן.

 

[דוד כפרי]

המממ...

"גם אני כילד הייתי מתרעם על הצורך או הדרישה להכין שיעורי בית בעוד שאני מקבל 100 במבחנים או מכיר את החומר הכי טוב בכיתה... כשבגרתי קצת גיליתי שהיכולת לעבוד קשה בצורה סדירה ומובנית, לרכוש הרגלי למידה יומיומיים, ולארגן את סדר היום בצורה יעילה (קרי דברים ששיעורי בית סדירים כן מלמדים באיזשהו מקום) חשובים לא פחות (אולי יותר?) מלקבל 100 במבחן שקרוב לוודאי שתשכח את תוכנו תוך יומיים..." http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=148&MessageId=158644225

בבה"ד-1 היה לי ויכוח עם צוער מהשריון, שטען שתרגילי סדר הם בסיס לסדר ומשמעת בצבא. לא יודע אם בגלל שבאתי מסיירת או מחי"ר או שפשוט שנאתי ת"ס-תס"ח, טענתי מולו שאין שום קשר בין אחד לשני, שת"ס-תס"ח מיותר לגמרי ועדיף להשקיע את הזמן והאנרגיה במשהו שיש לו גם יישום צבאי כלשהו. היום, אני כבר לא כל כך בטוח. למרות מונטי פייטון, ולמרות שאין אצלנו חילופי משמר המלכה, נראה שבכל זאת יש בזה סוג כלשהו של טעם, לפחות במסגרות מסויימות. אתה יודע מה? http://www.youtube.com/watch?v=nLJ8ILIE780 אולי לא...