ידעתי שלא הייתי צריך להתערב...
מה זה צ´י? טוב – ראשית, כל מה שאכתוב כאן מבטא אך-ורק את דעתי והבנתי עכשיו, כרגע, 28.08.01, וכנראה בעוד שבוע-שנתים לא אהיה מוכן "לחתום על זה"… שנית, קחו הכל "בעדינות", כלומר, בקשו הסברים אם משהו נראה לכם לא הגיוני, אבל לא לקטול – זה גם לא מנומס וגם לא עוזר (הרי הסבר הוא רק הסבר, לא יותר מזה…) ושלישית – סביר מאוד שחלק גדול מהכתוב כאן פשוט לא נכון, אז אל תתייחסו יותר מדי ברצינות
אנרגיה = יכולת לבצע עבודה. צ´י = יכולת לבצע עבודה, כאשר "יכולת" ו"עבודה" מתייחסות למגוון רחב מאוד של אפשרויות. מובן? טוב, אנסה להסביר… כאשר מאסטר מעיף אדם בקלות, הוא מבצע טכניקה "באופן מושלם". "מושלם", כאן, פירושו "ללא כל תנועה מיותרת, ללא כל השקעת אנרגיה מיותרת, וללא השקעת מחשבה מיותרת". כלומר, המאסטר מבצע את התנועה ללא "הפרעות". מה זה "הפרעות"? לדוגמא, אם אתה נותן מכה וחושב על הבנק – שלא קשור לענין – זו הפרעה. אם אתה נותן מכה כשהרגליים שלך לא "נטועות" באדמה, זו הפרעה. אם אתה נותן מכה ופוחד שיכאב לך (או למטרה) – זו הפרעה. אם אתה נותן מכה לכיוון אחד אבל מפנה את הגוף לכיוון אחר – זו הפרעה. ועוד… התהליך של לימוד אמנות לחימה, הוא במידה רבה תהליך של "סילוק הפרעות" – פסיכולוגיות וגופניות כאחד. ברפואה הסינית (ולא רק) קוראים לזה "חסימות"; בפסיכולוגיה המערבית קוראים לזה "עכבות". הרפואה המערבית, עד כמה שידוע לי, לא ממש מתייחסת לנושא – אבל שיטות כמו אלכסנדר ופלדנקרייז בהחלט כן, ואולי גם שיטות אחרות שאינני מכיר. "חסימה" זה כל דבר שמפריע לך להגיב נכון למצב (="לזרום"). המצב יכול להיות פסיכולוגי (אתה פוגש באשה שממש מתאימה לך, אבל פוחד לגשת לדבר איתה כי אתה מתבייש), רפואי (וירוס מתקיף ומערכת החיסון שלך עסוקה בתגובה לוירוס הקודם, שכבר חוסל, ומתעכבת בתגובתה), או צבאי (אתה יכול לתת מכה שתסיים את הקרב אבל אתה חושש שתיפגע במהלך ההתקפה)… או כל דבר אחר. ככל שאתה משתחרר מהחסימות שלך, היכולת שלך גדלה – לא רק בתחום X עליו אתה מתאמן, אלא בכל תחום (וככל שהאימון שלך יותר "הוליסטי", כך ההשפעה שלו תהיה יותר "הוליסטית"!). כך, שיפור הריכוז במצב לחימה יכול לעזור לך לעבור בהצלחה טסט לנהיגה, או בחינה פסיכומטרית, או ראיון-קבלה לעבודה. ולהיפך: פגיעה ביכולת שלך בכל תחום נתון, תתבטא גם בכל תחום אחר – אם נפגעה לך רגל, זה ישפיע לא רק על בריאות הרגל אלא על כל הגוף, כולל מערכת החיסון (בזמן החלמה אדם פגיע יותר למחלות), וכן על מצב-הרוח (פציעה מובילה הרבה פעמים לדיכאון, והחלמה – לשיפור מצב-הרוח), על יכולת הריכוז, ועל היכולת לבצע עבודה (=צ´י) בכלל. לסיכום: "צ´י" הוא היכולת לבצע
כל סוג של עבודה, כולל המאמץ המנטלי הכרוך בה (לצורך הענין, חשיבה היא עבודה); "חיזוק הצ´י" הוא התהליך של "הסרת חסימות", או "שיפור הזרימה", והוא מנטלי (=פסיכולוגי) בדיוק באותה המידה שהוא פיזי; מכיוון ש"צ´י" הוא כל הנ"ל, הוא אינו מאפשר שום דבר שמעבר לטבע (אולי מעבר לידיעותינו כרגע – אבל לא "על טבעי" בשום צורה). כאן הערה: מכיוון שיש שיטות שונות לחיזוק הצ´י, הדרך "הטובה ביותר" לכך, לפי הגדרה זו, הוא הדרך שבה, ע"י תרגול תחום אחד, ניתן לשפר את היכולת במגוון הרחב ביותר של תחומים אחרים, נפרדים. לדוגמא, מדיטציה בישיבה יכולה שלפר את היכולת בתחומי הריכוז, הרגיעה, החשיבה הממוקדת והנשימה – אבל היא לא תשפר את היכולת להזיז דברים כבדים ממקומם, או לרוץ, או להתגונן. ריצה תשפר את היכולת הפיזית, אבל לא בהכרח את מיקוד החשיבה. לא כל צורת אימון משפרת את היכולת לבצע עבודה (=צ´י) בכל תחום אחר. הסיבה לכך שדוקא אמנות הלחימה היא (לדעתי, ורק לדעתי) האימון הטוב ביותר לחיזוק ה"צ´י", היא העובדה שאמנות-הלחימה היא הדבר הכי "הוליסטי" שקיים, כי היא מקיפה מגוון של כישורים שאין לו אך ורע בשום תחום אחר, אותם צריך ללמוד, לתרגל, לבדוק ולנסות בתנאים קרובים ככל האפשר למצבי אמת. והסיבה לכך שהטאי-צ´י (לדעתי, ורק לדעתי) היא אמנות הלחימה העדיפה ביותר, היא הדגש הרב ששיטה זו נותנת לענין ה"צ´י", גם אם זה בא (זמנית!) על-חשבון יכולת הלחימה. אבל זו רק דעתי, כמובן. ולשם הבהרה – אני לא מאמין שאדם יכול לפצח אבטיח בלי לגעת בו (בגופו או עם סכין) ובלי להפיל אותו, ובלי לומר למישהו אחר לפצח אותו; מי שטוען שהוא יכול – מוזמן לאימון הפורום, להוכיח את יכולתו לעיני. הוא עשוי להרויח תלמיד.
