כמובן ש...
אם רוצים להתקדם כאמן לחימה אז הכי חשוב להתאמן. אבל אם רוצים להבין באופן אינטלקטואלי (ויש כאלה שאכן רוצים בכך), אז להתאמן זה לא מספיק. ולקושיות: 1. הנקודה שלי היתה שהפיזיקה עדיין לא מספיקה כדי להגדיר צ´י במדויק. אבל, כאמור, עד לפני 50 שנה זה היה המצב עם אנרגיה אטומית, אז זה לא מוכיח כלום. השימוש שלי במונח "אנרגיה פוטנציאלית" היה שגוי. לא היתה הכוונה לומר שיש צ´י פוטנציאלי וצ´י קינטי. אני מדמה את זה יותר לאנרגיה אלקטרומגנטית. אנחנו מוקפים בשדה מגנטי, אבל זה לא מפריע לנו במיוחד. לעומת זה שדה מגנטי ממוקד מספיק יעצור אותנו פיזית. צ´י נמצא סביבנו במצב מפוזר, ולכן אנו יכולים להתעלם ממנו. כאשר מרכזים אותו, יש לו השפעה פיזית שאי אפשר להתעלם ממנה. 2. לא אמרתי כמות קבועה. גם אם נכנסת כמות קבועה של צ´י, עדיין יש עניין של נצילות. הנה, גם דם יש לנו בגוף בכמות קבועה, ובכל זאת בשעת מאמץ הדם מזרים יותר חמצן ומזון לגוף. (קסם צ´י הכי טוב בעולם!!!) הטענה שלך שערבוב מושגים בין מזרח למערב מוביל לטעות אינה מקובלת עלי, אבל כאן אנחנו באמת גולשים לתחום האמונה. אני מאמינה שיש רק מציאות אוביקטיבית אחת, והשוני בתפיסות המציאות נובע ממיגבלותינו האנושיות. אני מאמינה שהשיטה הטובה ביותר לחקור את המציאות היא השיטה המדעית. מבחינתי, החוויות שיש לי באימון הן חלק מן המציאות, ואני "חוקרת" אותן בשיטה הכי טובה שיש לי. אומנם אני שואלת מינוח מן המזרח, אבל הגישה שלי היא לחלוטין מערבית. נכון שיש במערב נטייה ל"בומבסטיזציה" של מונחים מזרחיים (כמו "סנסיי" למשל, שביפנית זה פשוט "מורה"), אבל אני בכלל לא התעסקתי עם מטאפיסיקה. הטענה שלי היא בדיוק שההסבר הוא לגמרי פיזיקלי, רק שאנחנו עדיין לא מבינים את הפיזיקה. מצד שני, להגיד שהמיסטיפיקציה של הצ´י היא עיוות מערבי, זה פשוט לא נכון עובדתית. יש המון אנשים במזרח שמתיחסים לצ´י כתופעה מיסטית-דתית. ראה למשל מייסד האייקידו, או סנסיי (ולא נפרט, מחמת הפדיחה). עוד נקודה: גם אני לא ראיתי אף פעם קסם צ´י ראוי לשמו. אבל אני חווה צ´י באימונים ובטיפולי רייקי, וההסברים הפיזיולוגיים שקיבלתי אינם מספקים. יום טוב, אני.
אם רוצים להתקדם כאמן לחימה אז הכי חשוב להתאמן. אבל אם רוצים להבין באופן אינטלקטואלי (ויש כאלה שאכן רוצים בכך), אז להתאמן זה לא מספיק. ולקושיות: 1. הנקודה שלי היתה שהפיזיקה עדיין לא מספיקה כדי להגדיר צ´י במדויק. אבל, כאמור, עד לפני 50 שנה זה היה המצב עם אנרגיה אטומית, אז זה לא מוכיח כלום. השימוש שלי במונח "אנרגיה פוטנציאלית" היה שגוי. לא היתה הכוונה לומר שיש צ´י פוטנציאלי וצ´י קינטי. אני מדמה את זה יותר לאנרגיה אלקטרומגנטית. אנחנו מוקפים בשדה מגנטי, אבל זה לא מפריע לנו במיוחד. לעומת זה שדה מגנטי ממוקד מספיק יעצור אותנו פיזית. צ´י נמצא סביבנו במצב מפוזר, ולכן אנו יכולים להתעלם ממנו. כאשר מרכזים אותו, יש לו השפעה פיזית שאי אפשר להתעלם ממנה. 2. לא אמרתי כמות קבועה. גם אם נכנסת כמות קבועה של צ´י, עדיין יש עניין של נצילות. הנה, גם דם יש לנו בגוף בכמות קבועה, ובכל זאת בשעת מאמץ הדם מזרים יותר חמצן ומזון לגוף. (קסם צ´י הכי טוב בעולם!!!) הטענה שלך שערבוב מושגים בין מזרח למערב מוביל לטעות אינה מקובלת עלי, אבל כאן אנחנו באמת גולשים לתחום האמונה. אני מאמינה שיש רק מציאות אוביקטיבית אחת, והשוני בתפיסות המציאות נובע ממיגבלותינו האנושיות. אני מאמינה שהשיטה הטובה ביותר לחקור את המציאות היא השיטה המדעית. מבחינתי, החוויות שיש לי באימון הן חלק מן המציאות, ואני "חוקרת" אותן בשיטה הכי טובה שיש לי. אומנם אני שואלת מינוח מן המזרח, אבל הגישה שלי היא לחלוטין מערבית. נכון שיש במערב נטייה ל"בומבסטיזציה" של מונחים מזרחיים (כמו "סנסיי" למשל, שביפנית זה פשוט "מורה"), אבל אני בכלל לא התעסקתי עם מטאפיסיקה. הטענה שלי היא בדיוק שההסבר הוא לגמרי פיזיקלי, רק שאנחנו עדיין לא מבינים את הפיזיקה. מצד שני, להגיד שהמיסטיפיקציה של הצ´י היא עיוות מערבי, זה פשוט לא נכון עובדתית. יש המון אנשים במזרח שמתיחסים לצ´י כתופעה מיסטית-דתית. ראה למשל מייסד האייקידו, או סנסיי (ולא נפרט, מחמת הפדיחה). עוד נקודה: גם אני לא ראיתי אף פעם קסם צ´י ראוי לשמו. אבל אני חווה צ´י באימונים ובטיפולי רייקי, וההסברים הפיזיולוגיים שקיבלתי אינם מספקים. יום טוב, אני.
