2 שאלות שלא קשורות אחת לשניה :

שומפי

New member
2 שאלות שלא קשורות אחת לשניה :

1. מישהו כאן מתאמן בגו´דו ? 2. מה נחשב ( אם מישהו מוכן לפרט )לאומנות רכה ומה לאומנות קשה (יש ביטוי כזה בכלל ?) תודה !
 

קוזושי

New member
1. כן 2.מסובך

אני מתאמן בג´ודו, לגבי אמנות קשה ורכה יהיו לך המון הגדרות לזה, ההגדרה שלי היא: אפשר להתמודד עם התקפה בשתי דרכים, האחת להתקיף חזרה, לעצור התקפות על ידי שמוש בכח, לעבוד חזק על חישול הגוף כדי להגיע למצב שיהיה קשה לפגוע בך. האפשרות השנייה היא לדעת לא להיות שם בזמן ההתקפה, לדעת להשתמש בהתקפה של היריב ולגרום לו לפגוע בעצמו, לתת דגש על גמישות ולא על כח, גם כאשר תהיה התקפה חזרה היא לא תהיה עם כח אלא בצורה שלא תעשה שימוש בכח רב. ישנה עוד חלוקה של אומנויות פנימיות וחיצונייות שיש כאלו שיקשרו בינה לבין רך וקשה אך אני חושב שאין כל כך קשר בינים.
 
רכות כזאת

כמעט כל דבר יפני קשור בזן. כל אומנויות הלחימה, טקס התה, שיאצו, סידור פרחים, בישול, ציור וכתיבה... הכל. לעניין אומנויות לחימה קשות לעומת רכות... לדעתי הגורם המרכזי הוא מידת ההסתמכות על הצ´י. ככל שאומנות לחימה מזניחה את הגורם הפיזי נטו (וזה כולל כוח, זריזות, גמישות וטכניקה) ומדגישה את פיתוח הצ´י/קי כך היא יותר רכה. למשל טאי צ´י נחשבת לאומנות רכה. קונג פו היא אומנות קשה, למרות שיש הרבה תנועות משותפות. אייקידו היא אומנות רכה. ג´יוג´יטסו היא אומנות קשה, למרות שהראשונה מבוססת על האחרונה. כמובן שבכל אומנויות הלחימה המזרחיות יש את שני האלמנטים, וזה רק שאלה של דגש יחסי. ובגלל זה אפשר לשמוע גם על אנשים שעושים טאי צ´י "קשה" ואייקידו "קשה". ואני מניחה שבתוך אומנויות הלחימה הקשות יש חלוקה מקבילה. ובגלל שזה לא או-או אז יש גם אומנויות לחימה שאינן דווקא בקצה מוגדר של הספקטרום. למשל ג´ודו :)
 

eliii

New member
מעניין...אם כי

יש מומחי צ´י שמחברים אותו עם כוח פיזי "קשה" כגון קורעי אזיקים ודומיהם
 

amir_aikido

New member
רק בקשה קטנה

אתה וכן להגדיר לי צ´י או קי ??? ברגע שאתה מגדיר את ההפרדה בין אמנויות קשות ואמנויות רכות, על סמך הצ´י. אתה חייב להגדיר למה בדיוק אתה מתכוון בצ´י. ואיך אפשר לראות את מידת השימוש בו. אני מאוד אשמח לקרוא הגדרה ברורה וחד משמעית. אמיר
 
זאת לא בקשה קטנה :)

הרבה אנשים ניסו ולא הצליחו להגדיר את הצ´י במדויק. אבל אני יכולה לתת את ההגדרה שלי. לדעתי, צ´י בהקשר הרחב הוא צורה של אנרגיה. אני משתמשת במילה אנרגיה במובנה הפיזיקלי (מסה כפול מהירות בריבוע), ולא במובנה הניו-אייג´י (שם יש אנרגיות טובות ואנרגיות רעות). המדע עוד לא הצליח להסביר את האנרגיה הזאת, אבל כידוע, ברקים ורעמים הופיעו גם לפני שהמדע הצליח להסביר את החשמל. יש אנשים שמסוגלים לחוש בצ´י ישירות: כאנרגית חום, כאנרגיה קינטית, או כאנרגיה חשמלית (עיקצוצים בכפות הידיים). ויש אנשים שמסוגלים לשלוט בצ´י ולכוון אותו שיבצע עבורם עבודה (שוב, במובן הפיזיקלי): להעיף את היריב הרחק, לכופף מוטות ברזל, לשבור עצמות וכדומה. מאפיין אחד ידוע של הצ´י זה שהוא מרוכז יותר בסביבה של יצורים חיים, ולכן יש המכנים אותו "אנרגית החיים". בהקשר הספציפי של אומנויות לחימה, צ´י כולל גם את כל התכונות המאפשרות לחוש את הצ´י ולנווט אותו לצרכיך. תכונות כגון ריכוז, תשומת לב, ביטחון עצמי, אמונה וכו´. נקווה שזה מספיק טוב לצרכיך :)
 
באמת תשובה נדירה

איך מתקשרת אנרגיה קינטית לתשומת לב? או בטחון עצמי? או אמונה ??? איך האנרגיה הקינטית הזו מתקשרת לעובדה שאם אני עוצר התקפה של יריב עם ידים פרושות יותר יש לי יותר "קי\צ´י"? או אם אני פותח את כפות הידיים או סוגר אותם? אריאל... מבולבל מאד...
נ נ.ב. זה מסה כפול מהירות בריבוע חלקי שתיים...
 
פרה פרה

אמרתי מסה כפול מהירות בריבוע כדי להדגיש שבפיזיקה עסקינן, ולא בממבו ג´מבו. לא התכוונתי להעביר כאן קורס מזורז במכניקה. אנרגיה היא מושג יותר רחב מאשר אנרגיה קינטית. איך היית מגדיר אנרגיה מגנטית לפני גילוי החשמל? אם מישהו היה מדגים בפניך כי רסיסי ברזל מסתדרים על פיסת נייר בדוגמה מסודרת כאשר מקרבים אליהם מגנט, האם היית שואל מה הקשר בין אנרגיה חשמלית לבין פיסת נייר? כל השיטות למיקוד הצ´י הן תגליות אמפיריות: עשה כך ותרגיש צ´י. עשה זאת והצ´י יהיה חזק יותר. אין לי, וגם לא לאף אחד אחר, הסבר -למה- זה עובד. לא ברור למה אמונה חזקה משפיעה על עוצמת הצ´י אבל מנסיון של הרבה שנים אנחנו יודעים שכך הוא. אולי כאשר תהיה לנו תשובה לגבי מה זה אמונה, מה זה בטחון עצמי, ומה זה תשומת לב, גם הגדרת הצ´י תהיה פשוטה יותר.
 
אולי זה יעזור

בואי ונגדיר את הדברים שביקשת: אמונה - ההנחה המתבססת על נסיון, רגש, שכל ישר והוכחות לגבי נכונות דבר כלשהו, בין אם הוא קיום אל או כל דבר אחר. בטחון עצמי - האמונה ביכולת שלך לבצע פעולות מסוימות. תשומת לב - התייחסות שכלית לגירויים חיצוניים מסויימים בניגוד לאחרים. מה הצעד הבא?
 
הצעד הבא

נלך בשיטה הסוקרטית. אני אשאל שאלות אידיוטיות, אתה תענה (אם תרצה) וביחד ננסה להגיע להגדרות שיש בהן יותר הבנה. א. אמונה. 1. האם תיתכן אמונה כאשר יש הוכחה? האם, למשל, אפשר להאמין במשפט פיתגורס? או לא להאמין במשפט פיתגורס? 2. היהודי הדתי מצהיר שהוא מאמין בביאת המשיח. האם הוא מתבסס על נסיון? על שכל ישר? על רגש (ואיזה רגש) ? ב. בטחון עצמי. אני, למשל, מאמינה ביכולת שלי לבצע פעולות רבות ומשונות, כגון לעבור בחינות באוניברסיטה, לבשל, לגדל כלבים, לתכנת מחשבים ולעשות גלגול גבוה באייקידו. ובכל זאת אומרים עלי כל ידידי שאין לי ביטחון עצמי. איך זה מסתדר עם ההגדרה שלך? ג. תשומת לב. האם אפשר להגיד כי אשה המבקשת מבעלה קצת תשומת לב, מבקשת התייחסות שכלית אליה כגירוי חיצוני? (דרך אגב, אני נורא נהנית מזה :)
 
בהחלט מהנה....

נראה לאן אנחנו מגיעים... א. 1. אמונה בנוכחות הוכחה... בוודאי, הרי אין כל קשר בין הוכחה לנכונות. לדוגמא, מכניקה קלאסית הוכחה כנכונה ע"י ניוטון ונפסלה ע"י מקסוול ואיינשטיין. לפיכך, אני יכול להאמין שמשפט פיתגורס, לדוגמא, לא תקף תמיד. 2. הוא מאמין בביאת המשיח כחלק ממסגרת אמונה גדולה יותר, שבה הוא מאמין עקב הוכחות, שכל ישר ורגש, נסיון וראיית עולם מסויימת. ממערכת האקסיומות של האמונה הזו נגזרת גם ביאת המשיח, לפיכך הוא מאמין בה. ב. בטחון עצמי - את מאמינה שתצליחי לעבור בחינה, אבל לא מאמינה ביכולת שלך לשכנע אחרים או להסביר את עצמך, או שאולי הם מתייחסים לבעיה דומה מאד - ערך עצמי נמוך? ג. האשה שמבקשת מבעלה תשומת לב מן הסתם מבקשת שיקשיב לדברים שהיא אומרת לו, שיקרא את שפת הגוף שלה, וכיוצ"ב. אם היא גם רוצה שיתחשב ברגשות שלה, היא למעשה רוצה שיתיחס אליה. וגם אני אשאל כמה שאלות, ברשותך... 1. אם הכוונה בצ´י כסוג של אנרגיה, שעדיין לא קוטלגה מספיק על ידי הפיזיקה, היכן שימור האנרגיה? 2. איזו סוג של אנרגיה אנחנו מבזבזים כאשר אנחנו מטילים מישהו בעזרת "צ´י" או מכים אותו עם "צ´י"? 3. היכן מתאכסנת האנרגיה שאנחנו לוקחים מהסביבה בזמן שאנחנו "מפתחים צ´י"? אריאל... מתפלסף ונהנה מזה !
 
זהירות פלצף עמוק ../images/Emo13.gif

א. ניג´וס קטן ומיד אחריו אסכים איתך: טכנית, אי אפשר להוכיח שום דבר במדעי הטבע. הרי העובדה שהשמש שקעה במערב היום, אתמול ושלשום ובכל יום אחר בזכרון האנושות, אין לה שום השלכה על הכיוון שבו תשקע השמש מחר. לכל דבר יש פעם ראשונה, אתה יודע. הוכחות יש רק במתמטיקה. בפיזיקה אפשר רק להפריך. הפרכת התיאוריה של ניוטון -אינה- הוכחה לנכונותה של תורת היחסות. היא רק מראה שתורת היחסות -עדיפה- על תורת ניוטון. אין בזה שום ערובה שלא יקום מחר איזה גאון וימציא תיאוריה חדשה שתהיה עדיפה על תורת היחסות (ותסביר, למשל, את התופעות של הצ´י). לעומת זאת, משפט פיתגורס הוכח. אינך יכול "להאמין" שהוא אינו נכון, אם כי אתה רשאי להאמין שהוא אינו תקף לגבי העולם הפיזי (וזה כנראה אפילו נכון). אוקיי. אנחנו נגדיר "הוכחה" ע"פ השימוש שאתה עושה בה: עדות מן הנסיון שטרם נמצא לה ערעור. אתה צודק שזהו בסיס אפשרי אחד של אמונה. זו למשל האמונה שמאפשרת לי לנסוע מתחת לגשרים על הכביש במחשבה שלא יתמוטטו עלי (למרות שכבר היו דברים מעולם). זה בעצם אותו דבר כמו "נסיון" לא כן? סוג זה של אמונה די רלוונטי לעניין הצ´י, אבל נגמור את הבירורים קודם. אני טוענת שהבסיס "הנסיוני" אינו קיים לגבי האמונה באלוהים. מה שמחזיר אותי לשאלתי השניה: מהם הנסיון, הרגש, שכל הישר שמקיימים את היהדות כמערכת של אמונה? (אני נטפלת ליהדות דווקא מתוך הנחה ששנינו מכירים אותה יותר מדתות אחרות.) ב. כן, לזה כיוונתי. בטחון עצמי כמושג הפוך ל"ערך עצמי נמוך". הייתי רוצה הגדרה שכוללת את הרעיון הזה, וגם את הרעיון שלך. ג. תשומת לב. כן, כל אישה רוצה שבעלה יתיחס אליה. היא מבקשת שיקדיש לה מחשבה. לא לגירויים החיצוניים שהיא מספקת (אהההה, נו טוב) אלא לרעיון שהיא מהווה. מוסכם? לשאלותיך: 1.כיצד הפעלת הצ´י מפרה את שימור האנרגיה יותר מאשר פצצת אטום? יש כאן המרה של סוג אחד של אנרגיה (צ´י) לאנרגיה אחרת (קינטית). מה בדיוק הבעיה? 2. כאשר אנו מטילים מישהו עם צ´י, אנחנו מבזבזים אנרגית צ´י (זה היה קל ). לא, באמת. זה בדיוק המשמעות של להגדיר צ´י כצורת אנרגיה. 3. זה לא ממש בעיה גדולה. היכן מתאכסנת כל האנרגיה המשתחררת בביקוע אטומי? האנרגיה נמצאת בסביבה במצב "פוטנציאלי", ורק כשהיא נכנסת למנגנון מיוחד המרכז אותה ומכוון אותה, היא יכולה לעבור התמרה ולהתבטא כאנרגיה קינטית של הטלה, או חום, או חשמל.
 
מותר להצטרף?

א. אחת מהתשובות שנתת לא הבנתי (ג.) - מה זה "הרעיון שהיא מהווה"? אי אפשר להתייחס לאדם (או כל חומר אחר לצורך העניין) לבד מהחישה שלנו את אותו אדם. רעיון אבסטרקטי גם "זוכה" פעמים רבות לייצוג כמו ממשי (לכן הרבה יותר קל להבין קו ישר מאשר המשפט AX+B=Y). ולשאלות - כדי להטיל מישהו, ניתן לחשב בדיוק את כמות האנרגיה הקינטית בה השתמשנו. כמו כן (אלא אם תוכיחי ההפך) אניח תמיד שאין נצילות של 100% בהמרה, כלומר צריך יותר צ´י מאשר EK. היכן האנרגיה הזו מאוכסנת? עדיין לא ענית. ולא, להגיד "במצב פוטנציאלי" לא עונה על שום דבר, רק דוחף את הבעיה אחורה (או קדימה). פוטנציאל של מה? בשביל פוטנציאל צריך אפס (0) ובסיס. מה האפס של צ´י? ביקוע אטומי? שם משתחררת אנרגית קשר תוך אטומית. על איזה ריכוז וכיוון את מדברת?
 
welcome aboard

הבהרה קלה ברשותכם. טרם הספיקותי לפתור את כל סודות הצ´י, וכך נגזל ממני פרס נובל לפיזיקה. אין לי הבנה מלאה של ההתנהגות הפיזיקלית של הצ´י, שזה מה שאתם דורשים ממני. לשאלה "איפה מאוכסן הצ´י כשאינו פעיל?" אין לי תשובה. כל מה שאמרתי זה שהעובדה שנראה כאילו הוא בא "מהאוויר" איננה בעיתית, כי גם צורות אחרות של אנרגיה נראות כאילו הן מפירות את שימור האנרגיה. איפה מאוכסנת האנרגיה האטומית? בקשרים שבין החלקיקים האלמנטריים. איפה מאוכסן הצ´י? לא יודעת, אולי בסילסול של הסליל הכפול של ה-DNA? אולי ברווחים שבין התאים בגוף? אולי במימד הרביעי? לא יודעת. לעניין הרעיון שבאדם. אני ממש לא מסכימה. היחס בין "רעיונות" ו"תחושות" הוא הרבה יותר מורכב ממה שאתה מציג. ראשית, אתה בכלל לא יכול לחוש במשהו בלי שתהיה לך מסגרת התיחסות רעיונית לאירגון התחושות. ( שמיעה היא דוגמא מצוינת. יצא לך לשמוע פעם שפה שאתה לא מבין?) שנית, יש הרבה רעיונות שאין להם ייצוג ממשי ובכל זאת הם ממלאים את חיינו. (אלוהים זה הדוגמא הכי טובה, אבל גם מספרים מרוכבים הולך). שלישית, כאשר אתה מתייחס לאדם, אינך מתייחס רק לסך התחושות שאותו אדם מעורר בך. אתה מתייחס לאיזשהו שלם אבסטרקטי שנמצא מאחורי התחושות. כאשר אתה אוהב, נגיד, את הילד שלך, אתה לא אוהב את הקולות שהוא משמיע, או את איך שהוא נראה. אתה אוהב בראש וראשונה את הרעיון "הילד שלי".
 
המשך הפלצף... למיתר

אז ככה: א. אני מאמין כי מי שהוכיח את משפט פיתגורס טעה, אבל אני עוד לא יודע איפה הטעות עדיין. לכן ההוכחה, גם מתמטית, אינה מאפשרת או מונעת מאיתנו להאמין לכל כיוון. ב. אני לא חושב שיש צורך בהגדרה אחרת. אם הבנתי נכון את הבעיה, ערך עצמי נמוך הוא הגורם לחוסר בטחון עצמי, ולא להפך. בערך עצמי נמוך, אתה לא מאמין שאתה שווה ערך לאחרים, ולכן אתה מפקפק ביכולת שלך לבצע דברים שאחרים מצליחים. ג. לא בדיוק... תקשורת בין אנשים מבוצעת דרך גירויים חיצונים. כלומר, הוא יראה שהיא עצבנית, ויחשוב על דרכים לשמח אותה. הוא יקשיב לה כשהיא מתלוננת על משהו, ויחשוב על דרכים לשפר את המצב. ולקושיות...: 1. מאיפה בונים צ´י, ומה קורה כשמנצלים אותו עד הסוף? 2. אותה שאלה... 3. האנרגיה מתאחסנת בתוך פצצת האטום בצורה של חומר בקיע. ואיכן מתאחסן הצ´י? באדם?
 
נסיון שני

המחשב החליט לא לשמור את הנסיון הראשון משום מה. פלצף: אני לא מסכימה לגבי ההוכחות המתמטיות. אם אתה מבין את ההוכחה, אז אתה יודע שאין עליה עוררין. אם אתה לא מבין, אז יש לך רק עדות של אנשים אחרים, ובעצם אתה במצב של אמונה על סמך נסיון, ולא במצב של אמונה למרות הוכחה. בכל מקרה הדיון הזה כבר לא מקדם אותנו לדעתי, אז אני אצהיר את מה שהוא השורה התחתונה בראייתי את הנושא: כוח רצון, יכולת ריכוז ואמונה מחזקים את השליטה של האדם בגופו ובמיוחד במערכת העצבים. מכיוון שמערכת העצבים היא הכלי העיקרי שלנו לשליטה בצ´י, גורמים אלו מחזקים את עוצמת הצ´י העומדת לרשות האדם. שים לב שאין זהות בין אנרגיה עצבית לבין צ´י: גם יצורים נטולי מערכת עצבים (צמחים למשל) יש להם צ´י, הם רק לא יכולים לשלוט בו ולמקד אותו. קושיות: אם הייתי יודעת להגיד במשפט אחד איך בונים צ´י, והיתה גם יוצאת מזה תשובה מספקת, אז הייתי עכשיו המאסטר הגדול בעולם. לצערי, אני לא. תשובה לא מספקת היא שבונים *שליטה* בצ´י ע"י הגברת השליטה בגוף, ע"י הגברת הקשב לתופעות הצ´י, וע"י תרגילים משונים (למשל תרגילי נשימה) שלא ברור למה הם עובדים. מה קורא כשמנצלים את הצ´י עד הסוף? בד"כ מתים. לפי הרפואה הסינית, כאשר זרימת הצ´י נפגעת מופיעות מחלות, אז אם ניקח את זה לקיצוניות... איפה מתאכסן הצ´י? אני לא יודעת (ראה גם תשובתי לדלית) וזה חבל מאד. אבל זה לא פוגע אפשרות שהוא אכן מתאכסן איפשהו. כפי שאמרתי ברקים היו גם לפני גילוי החשמל, וכח המשיכה פעל גם לפני ניוטון.
 
זה ממש מעיק כשזה קורה, לא?

אז נעבור הלאה... אני רק העיר שהרמב"ם אמר, שהוכחה היא עניין של חוכמה, כי גם אם אני מבין את ההוכחה, זה לא אומר שלא פיספסתי נקודה שאדם חכם יותר יגלה, ואדם חכם עוד יותר יסתור... הוכחה מחזקת את האמונה, אבל היא לא מספיקה. בכל מקרה, זה לא משנה. כך או כך: למעשה, את אומרת ששימוש באומנויות לחימה כמו אייקידו, המנצלת את הקי ללחימה, מקצרת את זמן החיים של האדם? כי הוא "מנצל את הקי שלו"? כיצד "אוגרים קי"? ממה לוקחים אותו? אם תעייני בתגובה שלי למטה, תראי שאני מחסידי ההסבר הפיזיקלי לקי, ולא במובן האנרגטי. עד היום לא יצא לי לראות "קסם קי" שלא הצלחתי להסביר, למעט הקוסם ביום ההולדת של אחי, שגרם לו לרחף באוויר...
 
הקי ושימושיו

טוב, לפי הרפואה הסינית יש כל מיני סוגים של צ´י, אבל לענייננו, מה שחשוב בצ´י זה לא הכמויות אלא עוצמת הזרימה. צ´י כל הזמן נכנס לגופנו דרך המזון והאויר, וכל הזמן מתפזר. אין טעם "לאגור" צ´י, כי צ´י עומד הוא כמו מים עומדים (היינו מסריח). גם אין מה לדאוג שמה שיש לנו ייגמר. כל זמן שערוצי הזרימה (המרידיאנים) פתוחים, המזון בריא והאויר נקי, יכנס לגוף צ´י בכמות שיוצא, ולכן הוצאת הצ´י רק תורמת להגברתו. אשר לקסמי צ´י, מעולם לא ראיתי אחד כזה, בין אם יכולתי להסבירו ובין אם לאו, אבל יצא לי לחוות מה שמתואר כצ´י, וההסבר שלי מושפע מחוויות אלו.
 

amir_aikido

New member
קושיות

חשבתי רבות על הפרשנות של קי כצורת אנרגיה נוספת ויש לי כמהקושיות : 1. אנרגיה ברמה הפיסיקלית מוגדרת רק לדברים שאנו יודעים לזהות כוחות שיוצרים אותם. בפרט, אנרגיה פוטנציאליתת מוגדרת רק במצב בו ניתן לבחור עצם מסויים כגורם היוצר "שדה" במרחב כשהשדה מקיים תכונות פזיקליות מאוד מסוימות. זו הסיבה שאין אנרגיה פוטנציאלית טרמית למשל. לגישתך, הצ´י מצוי בגוף כאנרגיה פוטנציאלית איך זה מסתדר ? 2. ההסבר האחרון שלך מדבר על מצב בו אני כל הזמן מכניס ומוציא קי במידה קבועה, לפי האוכל והנשימה שלי. אם כך, לא חשוב איזו תנועה אני עושה ובמהלך ריצה אני מוציא קי בדיוק כמו באימון אמנות לחימה. בכלל הגישה שבה תירגול יגדיל את כמות האנרגיה הפוטנציאלית מוזרה בעיני ולא מתאימה לפיזיקה כמו שאני מכיר אותה היום. האם תוכלי למצוא הסבר ? אני מנסה להראות שיש חוסר עקיבות מסוים בניסיון לקחת מינוח ששייך למודל שלם מסויים ולהעתיק אותו למודל שלם אחר שפועל ברעיונות שונים לגמרי. במקרה זה, הצ´י/ קי שייך לתפיסת העולם של המזרח הרחוק העתיק ואת מנסה לקחת אותו כמו שהוא בכוח לתוך המודל של הפיסיקה והכימיה המערבית המודרנית. קשה לי לראות איך זה יכול להסתדר. לכן, אני רואה את הצ´י/קי כחלק מהסבר שלם ונפרד לצורת הפעולה של הגוף, העולם והיקום. הסבר שהוא הוליסטי בטבעו ולא מתייחס כמעט לשרירים, מפרקים, עצבים אלא לאדם בכללותו. לדעתי חלק ממקור הטעות הוא "אימוץ" של מונחים בין תחומים נפרדם. למילה אנרגיה יש משמעות מאוד ספציפית בפיזיקה וכימיה. האנרגיה היא מאוד מוגדרת ומוחשית אבל בעברית יש לה גם משמעות מטאפיסית וכך אנשים מדברים על אנרגיה שזורת לאורך המרידאנים או על אנרגיה רוחנית וזו משמעות נפרדת לחלוטין (אגב גם מספרים מרוכבים מאוד מוחשיים לעוסקים בתחומים מסוימים בהנדסה ונראים כחל מהתיאור ה"נכון" של תופעות מסוימות). סיבה נוספת בגללה זו גישתי היא שגם בעולם אמנויות הלחימה לא נתקלתי עד היום בשום דבר שאני חושב שאי אפשר להסביר אותו במונחים שמשלבים ביולוגיה, פיסיולוגיה ופיסיקה. אולי זו בורותי אבל אני לא ראיתי אדם עד היום אף אחד שמסוגללפגוע באחר רק מהנחת יד עליו בלי תנועה נוספת, ע"י שיחרור של "מכת צ´י" כמו שהיו שכתבו על זה כאן. אני מאמין שהגישה המטאפיסית באה כתפיסה מערבית של תפיסת העולם הסינית והיפנית. במזרח הרחוק הבינו שניתן לשפר את הביצוע הפיזי של טכניקות על ידי שיפור רמת הריכוז שנעשה דרך מדיטציה ושיטות חשיבה שונות. בעולם המערבי לקחו את הגישה המאוד פרקטית הזאת והפכו אותה למשהו מאוד בומבסטי. בעקר בקהילת הסרטים, ומאז כולנו מתחילים לחשוב שיש כאן עניינים של הרוח הגבוהה. זו דעתי, ולפיה הכי חשוב להתאמן אמיר
 
למעלה