משחק סוציו דרמטי Pretend Play

[פרפרי אהבה]

משחק סוציו דרמטי

Pretend Play

ילדים מאוד אוהבים לשחק משחק סוציו דרמטי וזה חלק מאוד חשוב בהתפתחות שלהם.
אפשר לבטא המון יצירתיות דרך המשחק הסוציו דרמטי.
בגן זה לרוב מתבטא בפינת רופא/ה, פינת מטבח וכו'.

איך זה מתבטא בבית

פה אתם נכנסים ומוזמנים לשתף

ואיך אפשר לשלב יצירה במשחק סוציו דרמטי מנסיונכם

אני אעלה רעיונות בהמשך

 

[אמא של שירה היחידה]

בבית שבו אני מטפלת,

יש לילדים 'פינת מטבח'. זה 'מטבח' די גדול,עם כיריים,דלת לארון,מיקרוגל וכו'.
בזמנו,עם הילד היותר גדול,היתי מעמידה פנים שהסבתא בטלפון (יש גם טלפון צעצוע במטבח הזה...) ושהיא מודיעה שהיא באה לאכול,ואומרת מה היא רוצה לאכול.
יש למטבח הזה גם המון 'אוכל פלסטיק'. כולל אפילו 'סושי'
כמובן שאחת האפשרויות ליצירה כשייש 'מטבח',זה להכין 'אוכל'.

 

[ga26]

אצלינו

כשהילד היה בן שנה וקצת היה מוזג לנו שתיה ומגיש אוכל בכלי צעצוע. מגיל 2.5 ועד היום (בן 3) הוא משחק ב"סמי הכבאי" וב"סופרמן" כשלמשל הבימבה האדומה היא הכבאית שלו, יש לו קסדות ואני משחק את אלוויס (כבאי אחר בתוכנית) והוא רץ ומכבה שריפות ויש אזעקות והוא קורא את ההתרעות ברמקול דמיוני ויורדים בצינור דמיוני לקומה אחרת בה יש את כלי הרכב וכו'.
&nbsp
רוב משחק מתרחש בדמיון וזה מה שיפה במשחק סוציו-דרמטי. בימבה אדומה וקסדה הופכים את כל הבית לעולם אחר בו יש כבאיות ושריפות ואנשים שיש להציל ומזרון ים הוא ים סוער שבו אנחנו נאבקים ברוח ובזרמים כדי להציל את הילדים שנסחפו וכו'.
לכן אני חשב שמשחקי דמיון צריכים להיות מינימלסטיים ולהשתמש במעט חפצים שיש והרבה בדמיון ויצירתיות. לכן, אצלינו יש הרבה פחות יצירה שמשולבת במשחקים אלו והרבה יותר יצירתיות.

 

[ga26]

אגב, תשמעי מה היה היום

היום בבית הילד רצה להתחפש לצב נינג'ה (וכמובן לשחק בלהיות צב נינג'ה איתי אחר כך...). אין לנו תחפושת כזו והוא לא היה מוכן לקבל שום פיתרון. אז הצעתי את הגבר הבא.
הראתי לו תיק גב קטן (כזה של גן ילדים), נמלא אותו בניירות או משהו קל. לקח חיתול בד ונצייר עליו שריון. נדביק/נתפור לתיק הגב. ויהיה לנו שריון.
סרט על הראש והוא יהיה צב נינג'ה.
הרעיון התקבל בברכה והילד יכין את זה יחד איתי בערב.

 

[פרפרי אהבה]

רעיון מהמם!!!

כל הכבוד להורים ולילד היצירתי!

 

[מיאלמה]

הדרך היעילה ביותר לבטא ולפתח דמיון יצירתי......

להעלים את כל!! הצעצועים מהחדר / סלון / גן ולתת לילדים לשחק .
מטבח, מרפאה ודומיהם מרסנים את הדמיון ולא מועילים כלל ועיקר.

להמציא וליצור יש מאין מפתחים ומאתגרים את הילדים , מפתחים יכולת חשיבה רחבה ולא מקובעת של סושי מפלסטיק .

 

[אמא של שירה היחידה]

אני כמובן חולקת עלייך...

ילדים באופן טיבעי, 'ממציאים'. זה שיהיו להם צעצועים לא אומר שהם יפסיקו לדמיין ולהמציא.
הילד ששיחק בסושי, כשאני מספרת לו את הסיפור על 'הטיסה שלו בחללית,בפעם ששכח לקחת פיג'מה', העיניים שלו תמיד בוהות,ואני יודעת שהוא ממש 'רואה את עצמו בחללית'.

 

[מיאלמה]

לצערי הגדול את לא היחידה

בעתות מחסור אנו יצירתיים יותר ויעילים הרבה הרבה יותר.
קשה להבין כשאנו בתוך השפע ...

 

[אמא של שירה היחידה]

אני מסכימה לחלוטין שהמחסור 'מאלץ' ליצירתיות.

מה שאני טוענת,לגבי ילדים, (ויש לי קצת ניסיון...)
הם גם ככה יראו בחפצים 'יומיומיים' משהו 'אחר'. קופסת נעליים תהיה סירה,
ואת הקערה הגדולה של הסלט הם ישימו על הראש למשחק 'קוקו'. (תינוקת בת עשרה חודשים עשתה את זה מול עיני, זה היה רעיון שלה...).

בעיני,בציור אנחנו חייבים לקחת צעד אחורה- לנסות לא לתת להם 'דפי צביעה'',(לפחות,לא כחלק עיקרי מפעילות שלהם עם צבעים). ולא לתת להם הנחיות כמו:
'זברה זה לא בצבע כחול', או : 'עשית את הבית בלי חלונות', וכו'.
בגדול- אנחנו צריכים לנסות לא לתת להם הערות 'ריאליזם',שהמסר שלהן הוא 'אל תפנטז,אל תשנה מציאות'. אם אנחנו נרסן את הביקורת על הרעיונות שלהם,עשינו את שלנו.

אני רוצה לתת עוד שתי דוגמאות, איך דווקא צעצועים 'רגילים', עזרו למשחק דמיון:
אחד, הטלפון שימש אותנו גם ל 'קריאות לסמי הכבאי'. אני 'קיבלתי הודעה על שריפה', הראתי לילד את מיקומה.(לפעמים הוא סירב, ואז שינינו את המיקום,לשביעות רצונו).
במקרה אחר, הוא מילא את הבגאז' של אופנוע הצעצוע ב 'מאכלי פלסטיק', ו 'יצא לפיקניק' בחדר הסמוך. אחר כך הוא ארז בחזרה את האוכל וכלי המטבח בבגאז', והחזיר את האופנוע לנקודת המוצא. רעיון הפיקניק היה שלו,הוא גם קבע איזה אוכל הוא לוקח איתו. המשחקים האלה,עם אביזרים מפלסטיק, הם אפשרות להכנס לרגע לתפקיד 'גדול', וממה שאני קראתי, זה חשוב לילדים,לתרגל מידי פעם 'תפקידים של גדולים'.

 

[מיאלמה]

בית , גג אדום ועץ ....

כותרת המחקר שאני מקווה לסיים השנה

אנחנו "מסרסים" את הדמיון של הילדים ואת יצר הסקרנות.

אקח את הדוגמא שלך שלושה צעדים אחורה ,מעשה שהיה ,אחד מיני רבים רבים
: "אני נוסע לים באופנוע שלי (כסא ומכסה של סיר) , צריך לקחת אוכל (מכין מבצק או פלסטלינה או נייר ) ...צריך סל... (הסלסילה של התותים) ועכשיו לשים בתא המטען (אין ..) אקח תיק וחכה (מטאטא).
המיטה של האח הגדול עם כיסוי כחול הפכה לים , הקערה של הכביסה -סירה והנעליים של אחותו דגים .

החוסר ייצר צורך שהפעיל את הדמיון.

שפע הצעצועים המאד מאד מדוייקים ותואמים את החפץ במציאות מסרסים את הדמיון לחלוטין.

 

[אמא של שירה היחידה]

אהבתי את הכותרת של המחקר.

שאלה: אם נשווה את היצירתיות של הדור שגדל בשנות החמישים, לילידי שנות השמונים והלאה- האם אכן נראה שייש ירידה?
אני שואלת,כי אמא שלי - וגם אחרים- מספרים איך עשו כדור מסמרטוטים,וכו', כי צעצועים לא היו.בדורי, כבר היו צעצועים,ובטח ובטח הבת שלי- כבר נולדה לעולם שבו אפילו 'איפור מפלסטיק' קיים.

אבל, היום כשצפיתי בסרטון יוטיוב של 'אומנות ונדליסטית שמיפה את הסביבה', היו שם הרבה דוגמאות איך לקחו ארון חשמל\טלפון,ועשו ממנו פרצוף. וכן הלאה והלאה, דמיון מעורר התפעלות, של תוספת ציורים לצורות 'תמימות חסרות ייחוד',שהפכו אותן למשהו אחר, בעל אופי.
אני מנחשת שהיצירות הנ'ל נוצרו עי' בני נוער בעיקר.(אולי זה סטיראוטיפ... קשה לי לדמיין בן שישים מתגנב באישון לילה לצייר גרפיטי...)
אם ההנחה שלי נכונה, אז גם הדור הצעיר, למרות שגדל על צעצועים ספציפיים, מצליח להיות מאוד יצירתי.

אם מעניין אותך או אחרים כאן לראות את הסרטון- אני אצרף את הלינק מהיוטיוב.

 

[מיאלמה]

תודה אשמח מאד לקישור..או אחפש

.....

כשאסיים את המחקר אדע יותר על השינויים בדמיון

 

[אמא של שירה היחידה]

אני אנסה למצוא תיכף את הקישור. מסקרן אותי מה תהיינה

המסקנות לגבי הדמיון של הדור שלא זכה לצעצועים רבים וספציפיים,וזה שכן זכה.


עוד משהו ששכחתי לספר... הדבר שאני הכי אוהבת לעשות עם ילדים,זה להשמיע שיר ילדים ולעשות תנועות מתאימות (בלי אביזרים).

 

[אמא של שירה היחידה]

הנה הלינק:

[URL]https://www.youtube.com/watch?v=ox5CKhITQB0[/URL]

 

[מיאלמה]

תודה רבה , בעניין המחקר

מפלצות מכשפות ורוחות רפאים מככבים ..................עדיין
אני חוקרת האם הסביבה שתלה במוח הקטנטן או זה מובנה בהתפתחות.
הגעתי גם לקהילת אמיש ומאה שערים, מדהים

 

[אמא של שירה היחידה]

אמא שלי גדלה בשנות נעוריה במאה שערים

אפרופו... (היום היא רחוקה משם ומדרך החיים הספציפית הזו).
את מתכוונת- האם הילד שומע על מפלצות, ולכן מדמיין \מפחד מהן?
פעם שמעתי, שמפלצות זה בעצם המבוגרים (שביעני הילד הם לעיתים דמויות מפחידות,בגלל הגודל, וכו...).
מכשפות- נו,זה כבר נוגע בפמיניזם כנראה. (נשים חזקות, שהסביבה לפני מאות שנים,לא קיבלה בהבנה את העצמאות או העוצמה שלהן).
אני אישית אוהבת מאוד סיפורי מכשפות ואגדות . אני יודעת שייש שאומרים 'לא להקריא לילדים בגלל שהנערות שם תמיד חסרות ישע', אבל אני אוהבת מאוד את הז'אנר הזה

 

[אמא של שירה היחידה]

ועוד משהו לגבי קהילת האמיש....

יש סידרה- שהיא לא מאה אחוז אותנטית, אני מנחשת- על בני אמיש שיצאו בשאלה.
הסדרה אומנם דוקןמנטרית, אבל אני 'מריחה' שייש שם קצת יד מכוונת של ההפקה בשביל ה 'אקשן'. שמעת על הסידרה?
&nbsp
בעקרון, כמובן שבד'כ היוצאים נופלים קודם כל לקצה השני- משתכרים, אחת אפילו התמכרה לסמים.... וכו'.
אם את רוצה- אני יכולה לשלוח לינק, אבל במסר- כי כאן על גבי הפורום,תפוז לא ירשו,אני משערת.
&nbsp

 

[מיאלמה]

המחקר מתייחס לטרום סיפורי מפלצות ומכשפות

הביקורים במאה שערים מעוררי השראה מחד ומאידך מזעזעים את כל הסיפים.

כל נושא סיפורים לילדים עדיין בחיתוליו , עולם ומלואו מאחורי כל סיפור , אני מנסה להתמקד אך הנושא סוחף

בנוגע לסדרה - משהו עם מאפייה נכון?נו .... פליטי ראלטי של החיים עם שורשים רחוקים בקהילת האמיש.
כמה זה אותנטי , לא יודעת

 

[אמא של שירה היחידה]

טרום מבחינה היסטורית של העולם, או

מבחינת ילדים שלא שמעו על סיפורים כאלה?
נשמע מסקרן,כך או כך.
הסידרה על האמיש זה ללא קשר למאפיה (זו סידרה אחרת,שלא צפיתי בה, אבל שמעתי עליה)
בסידרה אותה הזכרתי, יש למשל בחורה שהפכה לדוגמנית. שניים אחרים,התחתנו.(באמיש בד'כ אין התאהבות,אלא שידוך שההורים קובעים). היו כמה עונות, הראשונות תעדו ממש את הימים הראשונים של היציאה, (לקחו אותם לניו יורק, כנראה כדי שהקיצוניות תהיה מושלמת לצד השני...)
ועוקבים אחריהם גם במרחק של שנתיים שלוש מהרגע שעזבו את הקהילה.

 

[מיאלמה]

תודה רבה , מצאתי את הסדרה