האם מותר למישהו לצלצל אלי בטלפון
- פותח הנושא galgal761
- פורסם בתאריך
עופר בן אברהם
Member
הטרדה בטלפון מצד מוכרן או תועמלן
פנייה של אדם בטלפון לאדם אחר לצורך פרסומת או תעמולה (להבדיל מהודעה מוקלטת) לא נאסרה בחוק, אך אין פירוש הדבר שהיא מותרת בלי הגבלה.
אם הפניות גורמות לך הפרעה ממשית (לא אי-נוחות פעוטה), למשל, משום שהן חוזרות ונשנות חרף דרישתך לחדול מהן, או שהן נעשות בשעות בלתי סבירות, יש לך עילה לתבוע על הטרדה לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, או לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) יחד עם סעיף 63 לפקודת הנזיקין.
פנייה של אדם בטלפון לאדם אחר לצורך פרסומת או תעמולה (להבדיל מהודעה מוקלטת) לא נאסרה בחוק, אך אין פירוש הדבר שהיא מותרת בלי הגבלה.
אם הפניות גורמות לך הפרעה ממשית (לא אי-נוחות פעוטה), למשל, משום שהן חוזרות ונשנות חרף דרישתך לחדול מהן, או שהן נעשות בשעות בלתי סבירות, יש לך עילה לתבוע על הטרדה לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, או לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) יחד עם סעיף 63 לפקודת הנזיקין.
עופר בן אברהם
Member
נ"ב
שכחתי לציין, שבמקרים של הטרדה ממשית, כמו בדוגמאות שהבאתי, אתה רשאי גם להתלונן במשטרה נגד המטריד.
שכחתי לציין, שבמקרים של הטרדה ממשית, כמו בדוגמאות שהבאתי, אתה רשאי גם להתלונן במשטרה נגד המטריד.
עופר בן אברהם
Member
שיר מקסים
כשהשיר הזה, שכתב נתן אלתרמן והלחין משה וילנסקי, פורסם (1939), היו הרבה עולים בארץ, ועקב מצוקת הדיור היה נהוג להשכיר חדרים בדירה, כך שהיו מתגוררים בה בעל בית ושוכר או שוכר ושוכר משנה. וכשהיה מגיע אורח, הנוהג היה, שהוא מצלצל בפעמון הדלת פעם אחת אם הוא בא אל הדייר הראשי ופעמיים אם הוא בא אל דייר המשנה, והיה גם מקובל לרשום זאת על שלט הפעמון (למשל): "לכהן צלצל פעם אחת, ללוי צלצל פעמיים”, כדי שידעו מי צריך לקום ולפתוח את הדלת (טלפונים כמעט שלא היו אז בארץ).
כשהשיר הזה, שכתב נתן אלתרמן והלחין משה וילנסקי, פורסם (1939), היו הרבה עולים בארץ, ועקב מצוקת הדיור היה נהוג להשכיר חדרים בדירה, כך שהיו מתגוררים בה בעל בית ושוכר או שוכר ושוכר משנה. וכשהיה מגיע אורח, הנוהג היה, שהוא מצלצל בפעמון הדלת פעם אחת אם הוא בא אל הדייר הראשי ופעמיים אם הוא בא אל דייר המשנה, והיה גם מקובל לרשום זאת על שלט הפעמון (למשל): "לכהן צלצל פעם אחת, ללוי צלצל פעמיים”, כדי שידעו מי צריך לקום ולפתוח את הדלת (טלפונים כמעט שלא היו אז בארץ).
קלייטון.ש
Well-known member
זה הסבר מקובל אבל לא מתאים לשיר
לפי ההסבר הזה הדוברת בשיר היא דיירת המשנה, שהרי לפי ההסבר כדי לקרוא לה צריך לצלצל פעמיים. אבל בשיר היא אומרת "נפרדנו... לפתע שמעתי / בפתח צלצול פעמון / לרגע איחרתי לפתוח / איחרתי מכאב ומאור" כלומר הדוברת שומעת צלצול אחד, והיא מבינה אותו כצלצול המיועד לה. היא לא ניגשת לדלת בשל כאב הפרידה. התנהגותה זו סותרת את ההסבר המקובל הנ"ל. ההסבר הנכון הוא בהכרח שצריך לצלצל פעמיים, וצריך לחכות עוד רגע, כי יכול להיות שנמענת הצלצול מהססת וייקח לה עוד רגע לגשת. אז לא לברוח. יש עוד סוגיה בשיר והיא עם הרחוב, רחוב גליל בת"א, והתיאור בשיר כאילו שומעים שם את הים, וזה לא מסתדר עם מיקומו של רחוב הגליל בימינו.
לפי ההסבר הזה הדוברת בשיר היא דיירת המשנה, שהרי לפי ההסבר כדי לקרוא לה צריך לצלצל פעמיים. אבל בשיר היא אומרת "נפרדנו... לפתע שמעתי / בפתח צלצול פעמון / לרגע איחרתי לפתוח / איחרתי מכאב ומאור" כלומר הדוברת שומעת צלצול אחד, והיא מבינה אותו כצלצול המיועד לה. היא לא ניגשת לדלת בשל כאב הפרידה. התנהגותה זו סותרת את ההסבר המקובל הנ"ל. ההסבר הנכון הוא בהכרח שצריך לצלצל פעמיים, וצריך לחכות עוד רגע, כי יכול להיות שנמענת הצלצול מהססת וייקח לה עוד רגע לגשת. אז לא לברוח. יש עוד סוגיה בשיר והיא עם הרחוב, רחוב גליל בת"א, והתיאור בשיר כאילו שומעים שם את הים, וזה לא מסתדר עם מיקומו של רחוב הגליל בימינו.
עופר בן אברהם
Member
מעניין
"על פי מחקרו של דן לאור שכתב את הביוגרפיה של נתן אלתרמן, אלתרמן ואשתו רחל מרכוס התגוררו ברחוב הגליל מס' 9 שהפך בהמשך לרחוב מאפו. על פי רשימה שכתב גדעון עפרת ייתכן שאלתרמן גר ברחוב הגליל מס' 2. הרחוב כולו שימש למגורי סופרים, משוררים, ציירים ועוד" (ד"ר גילה פלם, הספרנים, בלוג הספרייה הלאומית).
"על פי מחקרו של דן לאור שכתב את הביוגרפיה של נתן אלתרמן, אלתרמן ואשתו רחל מרכוס התגוררו ברחוב הגליל מס' 9 שהפך בהמשך לרחוב מאפו. על פי רשימה שכתב גדעון עפרת ייתכן שאלתרמן גר ברחוב הגליל מס' 2. הרחוב כולו שימש למגורי סופרים, משוררים, ציירים ועוד" (ד"ר גילה פלם, הספרנים, בלוג הספרייה הלאומית).
עופר בן אברהם
Member
ובאשר לצלצול הבודד
חשבתי על הסתירה שהצבעת עליה, ואני מזכיר: השיר מתאר פנטזיה. האישה, תוך כדי עיסוק בתפירה, משחזרת במוחה אירוע מהעבר, שבו הבחור שאהבה עלב בה ופגע בה קשות. תוך כדי השחזור היא מדמיינת את הבחור עומד לפניה ופונה אליו ישירות: “מדוע מיהרת לברוח? מדוע מיהרת? אמור!” אז יכול להיות, שהאישה פשוט משלה את עצמה. היא אמנם שמעה צלצול בודד, שלא היה מיועד לה, אבל פירשה זאת כאילו הבחור חזר אליה לבקש סליחה, אך היסס, צלצל פעם אחת, התחרט וברח. וייתכן גם, שכך היה באמת: הבחור חזר, צלצל פעם אחת, נבהל וברח, וכשהיא פתחה את הדלת באיחור, ראתה אותו מתרחק. שתי האפשרויות מתיישבות עם סוף השיר, שבו ממשיכה האישה לדבר עם הבחור בדמיונה: “אם ערב יהיה ותבואה שנית פה ברחוב לעבור, תזכור שבחדר מרגוע, תזכור שדולק בו האור. תבוא, אם תרצה, כמו נער, דבר לא צריך לחדש. אין צורך בבכי וצער, סליחה לא צריך לבקש". ואולי ההסבר הוא פשוט יותר: אלתרמן בחר את המלים שנראו לו מתאימות מבחינת החריזה והמשקל, תוך שהוא מותיר מקום לדמיון ואינו מקפיד על דיוק מוחלט בעובדות. ככלות הכול, זה שיר, לא סיכום של חקירה פלילית. ולדוגמה, הוא כתב: “ואז נפתחות הדלתיים" (כדי לחרוז עם "פעמיים"), אף כי הגיוני יותר: “ואז נפתחת הדלת". ועל כן ייתכן, שכאשר האישה אומרת: “לפתע שמעתי בפתח צלצול פעמון", היא מתכוונת: “לפתע שמעתי בפתח את הפעמון מצלצל", לאו דווקא צלצול אחד. זו דעתי.
חשבתי על הסתירה שהצבעת עליה, ואני מזכיר: השיר מתאר פנטזיה. האישה, תוך כדי עיסוק בתפירה, משחזרת במוחה אירוע מהעבר, שבו הבחור שאהבה עלב בה ופגע בה קשות. תוך כדי השחזור היא מדמיינת את הבחור עומד לפניה ופונה אליו ישירות: “מדוע מיהרת לברוח? מדוע מיהרת? אמור!” אז יכול להיות, שהאישה פשוט משלה את עצמה. היא אמנם שמעה צלצול בודד, שלא היה מיועד לה, אבל פירשה זאת כאילו הבחור חזר אליה לבקש סליחה, אך היסס, צלצל פעם אחת, התחרט וברח. וייתכן גם, שכך היה באמת: הבחור חזר, צלצל פעם אחת, נבהל וברח, וכשהיא פתחה את הדלת באיחור, ראתה אותו מתרחק. שתי האפשרויות מתיישבות עם סוף השיר, שבו ממשיכה האישה לדבר עם הבחור בדמיונה: “אם ערב יהיה ותבואה שנית פה ברחוב לעבור, תזכור שבחדר מרגוע, תזכור שדולק בו האור. תבוא, אם תרצה, כמו נער, דבר לא צריך לחדש. אין צורך בבכי וצער, סליחה לא צריך לבקש". ואולי ההסבר הוא פשוט יותר: אלתרמן בחר את המלים שנראו לו מתאימות מבחינת החריזה והמשקל, תוך שהוא מותיר מקום לדמיון ואינו מקפיד על דיוק מוחלט בעובדות. ככלות הכול, זה שיר, לא סיכום של חקירה פלילית. ולדוגמה, הוא כתב: “ואז נפתחות הדלתיים" (כדי לחרוז עם "פעמיים"), אף כי הגיוני יותר: “ואז נפתחת הדלת". ועל כן ייתכן, שכאשר האישה אומרת: “לפתע שמעתי בפתח צלצול פעמון", היא מתכוונת: “לפתע שמעתי בפתח את הפעמון מצלצל", לאו דווקא צלצול אחד. זו דעתי.
קלייטון.ש
Well-known member
לדעתי תיאור הנוהג הנ"ל לא הגיוני וספק בעיני שהתקיים במציאות
שהרי מוזר בעיני שיושבים אנשים בבית וסופרים צלצולים. מגיע אדם לדלת ומצלצל פעם אחת, אז אם רק דייר המשנה בבית הוא לא יגיב? הוא הרי בבית, אז מה ישב בשקט כאילו אין איש? ואותו דבר אם יש שני צלצולים ורק הדיירים הראשיים בבית. גם אם מישהו מחפש את דייר המשנה, אי אפשר לפתוח ולקבל עבורו הודעה? ואם המצלצל פשוט פספס ולחץ פעמיים במקום פעם? ואם לחץ 3 פעמים? הדיירים יחשבו שארית ולפי זה יגיבו? השיטה המתוארת נראית לי לא יעילה ולא שימושית בעליל.
שהרי מוזר בעיני שיושבים אנשים בבית וסופרים צלצולים. מגיע אדם לדלת ומצלצל פעם אחת, אז אם רק דייר המשנה בבית הוא לא יגיב? הוא הרי בבית, אז מה ישב בשקט כאילו אין איש? ואותו דבר אם יש שני צלצולים ורק הדיירים הראשיים בבית. גם אם מישהו מחפש את דייר המשנה, אי אפשר לפתוח ולקבל עבורו הודעה? ואם המצלצל פשוט פספס ולחץ פעמיים במקום פעם? ואם לחץ 3 פעמים? הדיירים יחשבו שארית ולפי זה יגיבו? השיטה המתוארת נראית לי לא יעילה ולא שימושית בעליל.
עופר בן אברהם
Member
מומחה לכלכלה
New member
עופר בן אברהם
Member
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.