כפיה חילונית

[עוד יוסף פנדריך]

כפיה חילונית

ביטול ההפרדה המגדרית במופע בעפולה היא לכאורה פגיעה בחופש הדת.

מדובר במופע שהיה מיועד לציבור החרדי ויועדה בו הפרדה מגדרית כמקובל בציבור הזה.

באה שדולת הנשים וטענה שלא יתכן שאב לא יוכל להיכנס עם בנותיו למופע או שאם לא תלווה את בניה וכיו"ב. למה לא יתכן? אם זה בהסכמת המשתתפים זה בסדר גמור. לפי הגיונה של התנועה הקיצונית הזאת, גם חתונה חרדית היא פסולה או תפילה בבתי כנסת אורתודוקסים בגלל ההפרדה המגדרית.

זה מפסיק להיות בסדר כשכופים את ההפרדה על מי שלא רוצה בכך.

האם העובדה שהמופע ממומן בכספי ציבור פוסלת הפרדה מגדרית? גם כן לא נכון. המדינה תומכת במוסדות דת. מדובר בארוע תרבותי שמיועד לציבורי החרדי שרוצה בהפרדה מגדרית מחונך לאורה והיא חלק מערכיו. לא מקובל להתערב, לא ראוי להתערב וספק אם זה חוקי.

על פניו החלטת בית המשפט המחוזי לא היתה חוקית.

הטענה שהעיריה הסכימה להצעת ביהמ"ש צריכה בירור מעמיק. צריך לבדוק מה היה שם. לפעמים הצעת משפט היא "הצעה שאי אפשר לסרב לה". היא מלווה באיום שאם הניצע לא יסכים ישלם ביוקר-תרתי משמע. לפעמים להצעה מתלווה איום ברור שיהיה חיוב כספי גדול נגדו. הצעות כאלה הן עבירת משמעת אבל הן חלק מהתרבות הקלוקלת של בתי המשפט. לכן יש לבדוק היטב מה היו נסיבותיה של אותה הצעה.

עד כאן לענין צדקת החרדים. מהצד השני- לא חסרה כפיה דתית בארץ. אולי כעת בעקבות הכפיה החילונית הפסולה ילמדו גם העסקנים החרדים לכבד את חופש המצפון ולא לכפות את תרבותם על מי שלא רוצה בה.

 

[קלייטון.ש]

איסור על ההפרדה הוא קודם כל פגיעה בנשים

מילא חופש הדת, אבל האבסורד הוא שמנכ"ל שדולת הנשים טענה "עשינו היום עוד צעד משמעותי כדי להבטיח את מעמדן וזכותן של נשים להיות נוכחות ושוות בכל מרחב ציבורי". זו טענה שמנוגדת ל"הישג" בפועל, שהרי זכותן של נשים חרדיות לשיוויון במרחב הציבורי נפגעת אנושות, משום שנשים אלה רוצות לשהות במופעים בהפרדה מגברים, ואם מונעים מהן את אפשרות ההפרדה במרחב הציבורי נמנעת מהן האפשרות לשהות במופעים במרחב הציבורי.
בפועל המופע בוטל וסביר שבין כה וכה חרדים לא היו מגיעים. נשים חרדיות לא יכולות להגיע למופע בו גברים יכולים להסתובב ביניהן באופן חופשי.

 

[עופר בן אברהם]

הדרת נשים חרדיות בהסכמתן

גם לדעתי האישית, הפרדה בין נשים לגברים במופע של זמר חרדי, שנועד, רק או בעיקר, לציבור החרדי, מותרת על-פי החוק (ראו סעיף 3(ד)). אולם לדעת צוות המשפטנים הבכירים, שמינה היועץ המשפטי לממשלה כדי לחקור את תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי, הפרדה כאמור, בחסות גוף ציבורי, פסולה (ראו סעיף 224 בעמוד 63). ופסק הדין הנדון, בעניין שדולת הנשים נגד עיריית עפולה, ניתן בהסתמך, בין היתר, על מסקנות הצוות ובהעדר מחלוקת מהותית בין הצדדים. על כן תמוהה בעיניי הודעתו של ראש עיריית עפולה, אבי אלקבץ, ששמעתי הבוקר ברדיו 103FM, כי העירייה תערער על הפסק בפני 'בג"ץ' (הכוונה כמובן לערעור שיוגש לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מינהליים, ולא כבית משפט גבוה לצדק).
אני מציע לשקול את הפשרה הבאה: המרחב המיועד לקהל יחולק, באמצעות שתי מחיצות, לשלושה חלקים: מימין (או משמאל) גברים בלבד, משמאל (או מימין) נשים בלבד, ובתווך גברים ונשים יחד רחמנא לצלן, והזמר, שממאן להופיע בפני קהל מעורב, יופיע כשגבו אל הקהל, ובא לעפולה גואל...

אזהרה: לאלה שמצדדים בהפרדה, הקישור הבא אינו מומלץ.

 

[עוד יוסף פנדריך]

עם כל ההסתייגות שלי מאורח החיים החרדי

נעשה פה דבר שלא ייעשה. אי אפשר לכפות נורמות חילוניות על מי שלא רוצה בכך. צוות המשפטנים חרג מסמכותו כשנתן המלצות שעומדות בסתירה לחוק. העיריה צריכה להגיש ערעור ולטעון שהיא חוזרת בה מהסכמתה משום שההסכם מנוגד לתקנת הציבור. רשות ציבורית יכולה לסגת מהסכם בתנאים מסויימים.

 

[עופר בן אברהם]

עדכון

השופט עאטף עיילבוני, מבית המשפט המחוזי בנצרת, ביטל למעשה את פסק הדין של קודמו מאותו בית משפט, השופט יונתן אברהם, בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. על הטענה, שאין לו סמכות לבטל את פסק הדין של עמיתו, השיב השופט, שלא את פסק הדין הוא מבטל, אלא את החלטת העירייה להסכים לביטול ההפרדה המגדרית (שבהסתמך עליה ניתן הפסק הקודם). אולם בית המשפט העליון קיבל את טענת חוסר הסמכות וביטל את הביטול.
פסק הדין החדש של המחוזי: כאן. פסק הדין המבטל של העליון: שם.

 

[עופר בן אברהם]

ועמדת היועץ המשפטי לממשלה

כאן.

 

[עוד יוסף פנדריך]

פסק דין מופרך של ביהמ"ש העליון

הרבה פגמים וחוסר עקביות יש בו.

1. אין מעשה בי"ד בביהמ"ש לענינים מינהליים. ס' 8 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים קובע- " בית משפט לענינים מינהליים ידון בעתירה מינהלית ובערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בשינויים המחויבים לגבי עתירה מינהלית ולגבי ערעור מינהלי."

2. לכן כשם שבגצ לא כפוף להחלטות של עצמו ומוסמך לבטל החלטות כל אימת שהדבר נחוץ למען הצדק-כך מוסמך לעשות ביהמ"ש לענינים מינהליים.

3. גם אם כב' השופט עיילבוני לא נימק את פסק דינו בצורה המיטבית, עדיין היה על שופטי ביהמ"ש העליון לתת דעתם לחוק הנ"ל.

4. אין התייחסות לטענה שחלק מהמשיבים לא היה צד להליך שבו נאסרה הפרדה מגדרית. תנועת ש"ס היא תנועה פוליטית שמייצגת אינטרסים של ציבור דתי ויש לה זכות להשמע בדיון. אפשר לומר שחלק נכבד מאוד ממצביעיה נפגע כתוצאה מההחלטה ויש לה זכות עמידה. כלל גדול שמי שנפגע מהחלטה ולא היה צד לדיון יכול לדרוש את ביטולה.

5. הלכה ידועה ומושרשת היטב שבגצ לא נותן סעד תיאורטי. במקרה דנן הארוע היה בעיצומו כשניתנה החלטה וביהמ"ש מציין בפורש שההחלטה ניתנת בלי שיש בה כדי לבטל את הארוע. כאמור לעיל הסמכויות והסעדים של ביהמ"ש לענינים מינהליים זהים לאלה של בגצ ולא ברור מדוע המקרה הזה מצריך ביטול החלטת ביהמ"ש קמא. על אחת כמה וכמה כשביהמ"ש מציין שהוא לא קובע עמדה לגוף הענין.

 

[עופר בן אברהם]

פסק הדין שבוטל - עדכון קישור

אתמול הקישור פעל כהלכה. היום לא.
נסו כאן.

 

[עופר בן אברהם]

מעפולה לחיפה

השופט אברהם אליקים ביטל את המופע שתוכנן לגברים בלבד מהטעם, ש"הליך קבלת ההחלטה על קיום האירוע נעשה בחוסר סבירות קיצונית וללא תשתית עובדתית מינימלית, למצער העיריה במעין התנשאות לא סברה כי יש להציג בפני בית משפט מידע כל שהוא, היא הסתפקה בסיסמאות ואמירות כלליות ללא נתונים... לו היה מוכח קיום הליך מינהלי מסודר בו נבחנו הנתונים, למשל ביחס לסעיף 3(ד)(3) הנ"ל [הכוונה לסעיף 3(ד)(3) לחוק איסור הפליה... עב"א], ייתכן והתוצאה הייתה אחרת..." (כאן).

 

[עוד יוסף פנדריך]

בארה"ב שם יש הפרדה בין דת למדינה

שאלות כאלה לא יכולות להתעורר. אסור למוסדות ציבור לתקצב פעילות דתית. לכן ארוע שכולל שירה בציבור והרצאה של רב, כמו שהיה אמור להיות בחיפה, לא ניתן למימון ציבורי על פי קנה המידה שלהם, ולא משנה אם יש או אין הפרדה בין המינים.