החמירו מדי

[עוד יוסף פנדריך]

החמירו מדי

נוכח העובדה שביה"ד המשמעתי הדיח את פוזננסקי משיפוט למרות שהתביעה דרשה להסתפק בפחות-נשאלת השאלה האם לא נפגעה הגנתה של הנאשמת. לכאורה התשובה חיובית. היא לא הועמדה לפני האפשרות שתודח לצמיתות ולא טענה בענין. לכן נראה לכאורה שיש לה עילה לערער. בנוסף לאחר ששמענו את כל ההסברים נראה שלא היתה קנוניה במובן הפלילי אלא מעין ברית בין השופטת לתובע בענינים טכניים כשהתובע מתלונן על רשות תובעת אחרת והשופטת מגלה הבנה. זה לא בסדר אבל קנוניה ומכירת משפט במובן המהותי לא היו. לכן על פניו נראה שהעונש חמור מדי.

אגב אותו גרוניס בהיותו נשיא מכהן של ביהמ"ש העליון, לא פעל להדחה מיידית של השופטת ורדה אלשיך שהוחשדה בזיוף פרוטוקול. יתכן שגם זה נימוק לערעור.

 

[עופר בן אברהם]

לערער בפני מי?

לא מצאתי בחוק אפשרות לערער על פסק דין של בית דין משמעתי לשופטים.
אפשר אולי לעתור לבג"ץ נגד בית הדין, אך ההליך הזה נראה לי בלתי סביר, בין היתר, משום שההרכב כלל שני שופטים של בית המשפט העליון, הנשיא בדימוס אשר גרוניס והשופט ניל הנדל (ראה סעיף 13 ו- 15(ד)(3) לחוק-יסוד השפיטה וסעיפים 17 - 21 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]; גזר הדין כאן).

 

[עוד יוסף פנדריך]

שאלה משפטית מאוד מענינת

אם מפרשים את החוק באופן שלשופט שהורשע אין זכות ערעור, ישנה הצדקה מלאה לעתור לבגצ שכן אין לעותר סעד חלופי. יתכן שיש הצדקה להרחיב את עילות הבקורת של בגצ נוכח העדר זכות ערעור. לדעתי ראוי לתקן את החוק באופן שלצדדים בדין משמעתי לשופטים, תהיה זכות ערעור לביהמ"ש העליון.