סתם שאלה

סתם שאלה

בתי המשפט לא הכריעו כידוע אם חופש הביטוי הוא זכות חוקתית. יש הסבורים שחופש הביטוי הוא חלק מכבוד האדם ולכן מוגן על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אבל למיטב ידיעתי אין פסיקה עקבית בנושא.

כבוד האדם מעוגן בסעיף 2 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שמונה רשימה של זכויות- חיי האדם, גופו וכבודו.

לעומת זאת, ס' 5 לחוק קובע-" אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת."

האם לא ניתן לומר שחוקים שפוגעים בחופש הביטוי הם הגבלת חירות שמהווה הפרה של חוק היסוד? האם אין לומר שחירות האדם היא גם חירות הביטוי? האם אין לפרש את מושג החירות פירוש רחב ככל האפשר כראוי לפירוש חוקה?

זאת ועוד- אם נצא מהנחה שהחוק מגן גם על חופש הביטוי יש בכך כדי להשליך גם על החקיקה שקדמה לחוק. הרי החוק משפיע על הפרשנות של חוקים שנחקקו לפניו גם אם אינו חל עליהם.

מה דעתכם?
 
חופש ביטוי מוגזם עלול להרוג

והוא אכן גורם להרג.
חופש הביטוי הוא ערך חשוב, אך אינו מקודש בעיניי.
 

קלייטון.ש

Well-known member
שאלות יותר חשובות הן מה הוא ביטוי ואיך יכול להתממש החופש שלו

האם כל דבר שאנשים אומרים או עושים הוא "ביטוי" או שיש רק תחומים מסויימים בהם אמירה או מעשה הם ביטוי, כמו למשל בתחום הפוליטיקה והחיים הציבוריים.

האם חופש הביטוי צריך להתממש בלי הגבלה בכל ערוץ אפשרי שהטכנולוגיה וההזדמנות מספקות, למשל פייסבוק, או שדי בערוצים בודדים או אפילו ערוץ יחיד שפתוחים והשאר (למשל פייסבוק) יכולים לכן להחסם.
 

אמירמל

New member
סתם תשובה

הכותרת של סעיף 5 היא "חירות אישית". הדוגמאות בסעיף הן של הגבלה של החירות במובנה המצומצם (הזכות לנוע בחופשיות). לכן נדמה לי שהגיוני לפרש את המונח בכיוון הזה (גם אם בהרחבה). פירוש רחב של החירות במובן שכולל גם הזכות להתבטא באופן חופשי או אף לפעול באופן חופשי מעלה את השאלה למה למשל יש צורך בהגנה חוקתית נפרדת על חופש העיסוק - האם הוא לא כלול בחירות במובנה זה? גם מבחינת ההיסטוריה החקיקתית (מתוך הזיכרון שלי וללא בדיקה) זכור לי שחוקי היסוד של הזכויות הם חלקים מהצעת חוק רחבה יותר שכללה במפורש הגנה על חופש הביטוי כנפרד והפיצול נעשה מתוך כוונה לקדם את הזכויות שלגביהן המחלוקת הייתה מצומצמת יותר.
 
למעלה