עוד יוסף פנדריך
Member
"טרור רשתי"?
בימ"ש השלום האריך שוב את מעצרם של האנשים שחשודים בהשמצת שופטים ועובדים סוציאליים באינטרנט.
מהמעט שמתפרסם נראה שרוב החשדות מתייחסים לעבירות שבחופש הביטוי. יש פה ושם דיבורים על סחיטה באיומים אבל לא ברור אם כל המעורבים חשודים בכך. העיתונאי מוטי לייבל נשמע מתבטא בצורה מפלילה אבל לא שמענו על אחרים
קשה מאוד מאוד להמנע מהתחושה שמתנכלים לקבוצה הזאת בגלל הבקורת הקשה שהם משמיעים על מערכת המשפט והרווחה.
המעצרים התבצעו מיד לאחר הפגנה סוערת שהם ביצעו ליד ביתם של מספר שופטי משפחה.
גם המספר העצום של הפרסומים שהם ביצעו אומר דרשני. טוענים שהם ביצעו מאות פרסומים פוגעניים במשך שנים. איפוא היתה המשטרה כל הזמן הזה? למה לא עצרו אותם אחרי חודש חודשיים. למה חיכו שנים?
קראתי את הערר שהוגש לביהמ"ש העליון על מעצרה של העיתונאית לורי שם טוב. כב' השופט סולברג מצטט מהמקורות על חומרת הפגיעה בשמו הטוב של האדם.
נראה אם כך שזאת הסיבה המרכזית למעצרים.
המעצרים מהווים פגיעה בחופש הביטוי.
למרבה הצער חופש הביטוי לא קיים בישראל. אין בה חוק יסוד שמגן על חופש הביטוי. אפילו חוק רגיל אין. לעומת זאת החוק אוסר על בקורת אישית ("העלבה" בלשון החוק) על עובדי ציבור .
עובדי ציבור הם נציגי השלטון. מי שאוסר על בקורת נגד עובדי ציבור אוסר על בקורת נגד השלטון. לא יכולה להיות בקורת יעילה נגד השלטון אם אוסרים עלינו לנקוב בשמו של פקיד שסרח.
אולי לא מעמידים לדין כל מי שמבקר את הרשויות אבל אנו רואים פעולות חקירה, מעצרים והתנכלות כלפי אנשים בודדים ודי בכך כדי להעמיד בסימן שאלה כבד את אופיה הדמוקרטי של המדינה.
בהעדר חוק שמגן על חופש הביטוי יש להעזר במקורות אחרים. הבעתי דעתי כמה פעמים שמי שמואשם בעבירות של זילות בית משפט והעלבת עובד ציבור, צריך לטעון להגנתו שמתבצעת אכיפה בררנית. העיתונים חושפים פרשיות שוחד של עובדי ציבור ואיש לא נוגע בהם לרעה. הדוגמא המובהקת היא של העיתונאי יואב יצחק. העיתונאי הזה פרסם שורת כתבות נגד תנצ ברכה המנוח, והאשימו בשוחד. הקצין התאבד ויש הטוענים שההשמצות גרמו להתאבדותו. איש לא חקר את העיתונאי בחשד להעלבת עובד ציבור למרות שמבחינה משפטית התקיימו כל התנאים לביצוע העבירה.
כמו כן טען שביניש כשהיתה נשיאת ביהמ"ש העליון היא שקרנית עם קבלות. מזוז שהיה אז יועמ"ש לממשלה דחה דרישה לחקור אותו בחשד לזילות ביהמ"ש.
במצב זה לא ניתן לפתוח בחקירה פלילית בחשד להעלבת עובד ציבור או זילות בית משפט נגד אזרח שמפרסם דברים דומים. אם עיתונאי חסין מהליכים פליליים כל אחד חסין. דין אחד לכולם.
בימ"ש השלום האריך שוב את מעצרם של האנשים שחשודים בהשמצת שופטים ועובדים סוציאליים באינטרנט.
מהמעט שמתפרסם נראה שרוב החשדות מתייחסים לעבירות שבחופש הביטוי. יש פה ושם דיבורים על סחיטה באיומים אבל לא ברור אם כל המעורבים חשודים בכך. העיתונאי מוטי לייבל נשמע מתבטא בצורה מפלילה אבל לא שמענו על אחרים
קשה מאוד מאוד להמנע מהתחושה שמתנכלים לקבוצה הזאת בגלל הבקורת הקשה שהם משמיעים על מערכת המשפט והרווחה.
המעצרים התבצעו מיד לאחר הפגנה סוערת שהם ביצעו ליד ביתם של מספר שופטי משפחה.
גם המספר העצום של הפרסומים שהם ביצעו אומר דרשני. טוענים שהם ביצעו מאות פרסומים פוגעניים במשך שנים. איפוא היתה המשטרה כל הזמן הזה? למה לא עצרו אותם אחרי חודש חודשיים. למה חיכו שנים?
קראתי את הערר שהוגש לביהמ"ש העליון על מעצרה של העיתונאית לורי שם טוב. כב' השופט סולברג מצטט מהמקורות על חומרת הפגיעה בשמו הטוב של האדם.
נראה אם כך שזאת הסיבה המרכזית למעצרים.
המעצרים מהווים פגיעה בחופש הביטוי.
למרבה הצער חופש הביטוי לא קיים בישראל. אין בה חוק יסוד שמגן על חופש הביטוי. אפילו חוק רגיל אין. לעומת זאת החוק אוסר על בקורת אישית ("העלבה" בלשון החוק) על עובדי ציבור .
עובדי ציבור הם נציגי השלטון. מי שאוסר על בקורת נגד עובדי ציבור אוסר על בקורת נגד השלטון. לא יכולה להיות בקורת יעילה נגד השלטון אם אוסרים עלינו לנקוב בשמו של פקיד שסרח.
אולי לא מעמידים לדין כל מי שמבקר את הרשויות אבל אנו רואים פעולות חקירה, מעצרים והתנכלות כלפי אנשים בודדים ודי בכך כדי להעמיד בסימן שאלה כבד את אופיה הדמוקרטי של המדינה.
בהעדר חוק שמגן על חופש הביטוי יש להעזר במקורות אחרים. הבעתי דעתי כמה פעמים שמי שמואשם בעבירות של זילות בית משפט והעלבת עובד ציבור, צריך לטעון להגנתו שמתבצעת אכיפה בררנית. העיתונים חושפים פרשיות שוחד של עובדי ציבור ואיש לא נוגע בהם לרעה. הדוגמא המובהקת היא של העיתונאי יואב יצחק. העיתונאי הזה פרסם שורת כתבות נגד תנצ ברכה המנוח, והאשימו בשוחד. הקצין התאבד ויש הטוענים שההשמצות גרמו להתאבדותו. איש לא חקר את העיתונאי בחשד להעלבת עובד ציבור למרות שמבחינה משפטית התקיימו כל התנאים לביצוע העבירה.
כמו כן טען שביניש כשהיתה נשיאת ביהמ"ש העליון היא שקרנית עם קבלות. מזוז שהיה אז יועמ"ש לממשלה דחה דרישה לחקור אותו בחשד לזילות ביהמ"ש.
במצב זה לא ניתן לפתוח בחקירה פלילית בחשד להעלבת עובד ציבור או זילות בית משפט נגד אזרח שמפרסם דברים דומים. אם עיתונאי חסין מהליכים פליליים כל אחד חסין. דין אחד לכולם.
