הטיעון של שפטל שרשמתי עליו ועוד אחד רשם עליו גם, הוא הנכון.
ונכון, יש גם בעיה קשה בעסקאות טיעון/ הסדרי טיעון.
זה כלי שנוצר על מנת שיוכלו להשתמש בו רק במקרי הצורך. היום עושים בו שימוש כל הזמן.
אם התביעה חושבת שהנאשם אשם אסור לה להגיע להסדר טיעון. היא מגיעה להסדרי טיעון כשהיא חושבת שאין לה אפשרות לגרום להרשאה. וגם כשהיא מתעצלת להמשיך בהליכים.
במקרה שהיא הולכת להסדר טיעון בגלל שהיא רוצה לקצר את עבודתה, אז היא גם מאיימת על הנאשם שאם לא יסכים להסדר הטיעון, אז העונש שלו יהיה גדול יותר. זאת אומרת היא פועלת כגוף מאיים: "או שתסכים להסדר שלי, או שתסבול יותר". במקרה והנאשם באמת חף מפשע, שפטל אמר שבהרבה מקרים הוא ממליץ לו להודות בעבירות קלות יותר שהפרקליטות הפילה עליו, אחרת היא תפיל עליו עבירות קשות בהרבה.
ולפי הנסיון של עורכי הדין עם מערכת המשפט, גם אם אתה באמת חף מפשע עדיף שתודה בהסדר טיעון בעברות קלות שלא ביצעת, מאשר שתמשיך להלחם ויאשימו אותך בעבירות קשות בהרבה, שגם אותם לא ביצעת.
כמו שרשמתי קודם, זאת מערכת לא בריאה.
