עוד יוסף פנדריך
Member
הקלטת חבר למקצוע
לאחרונה ניתן בביה"ד המשמעתי של לשכת עורכי הדין בחיפה, פסק דין מאוד מאוד מקומם שפוגע בצורה חריפה בתחושת הצדק.
העובדות היו כדלקמן- הנקבל, שהיה מתמחה בזמן הארוע הקליט שיחות טלפון שניהלו אתו 2 עורכי דין, כששניהם איימו עליו שאם לא יחזור בו מתביעותיו נגד הלקוח שלהם, הם יגישו נגדו תלונות במשטרה ובלשכת עורכי הדין. המענין הוא שבין עורכי הדין היתה חלוקת עבודה. אחד ריכז את התחום הפלילי והוא זה שאיים בתלונה במשטרה, והשני ריכז את התחום האזרחי, ואיים בתלונה ללשכה.
הנקבל הקליט כאמור את השיחות והגיש תלונה נגד המאיימים, בלשכה, אלא שהלשכה הגישה נגדו קובלנה לביה"ד המשמעתי בגין הקלטה אסורה, והוא הורשע בדין.
הנקבל טען טענות ראויות שלמרבה הצער נדחו. עם כל הכבוד מדובר בפסק דין מופרך.
ס' 22 לכללי האתיקה המקצועית של עורכי דין, קובע איסור גורף על הקלטת שיחה בין עורכי דין (הכלל חל גם על מתמחים). החריג היחיד לכלל הוא שההקלטה נעשתה בהסכמת המוקלט. הקלטה ללא הסכמה היא עבירת משמעת, ולכן הנתבע הורשע.
לדעתי יש הגנות גם אם הן לא כתובות בכללי האתיקה. הפסיקה קבעה שההגנות במשפט הפלילי חלות גם על הדין המשמעתי.
ניתן למצוא לפחות הגנה אחת, אם לא יותר בדין הפלילי, והיא-הגנת זוטי דברים.
הדעת אינה סובלת שעורך דין שמאויים על ידי עורך דין אחר, לא יוכל להקליט את האיומים, כדי להתגונן כנגדם או למצות את הדין עם המאיים.
העמדה לדין של עורך דין, שפעל כך לא רק שהיא לא מוסרית אלא מעודדת סחיטה באיומים והפיכת היחסים בין עורכי דין לשדה קטל של ממש.
אין לשלול את האפשרות שעו"ד ללא קוד אתי, שפועל בדרכים לא חוקיות, יתקשר לחברו ויאיים עליו בביצוע עבירות פליליות קשות נגדו אם לא ייכנע לרצונו, וזאת בידיעה שהמאויים לא יכול להקליט את דבריו ולהוכיח את העבירות המבוצעות נגדו.
פסק הדין מעודד עבריינות כלפי עורכי דין במקום להגן עליהם.
חוש הצדק והאינטרס הציבורי לא יכולים להשלים עם תוצאה כזאת, ולכן הקלטת איומים או עבירות סחיטה באיומים, חוסות תחת הגנת זוטי דברים.
הגנה אחרת שיש לנקבל היא טענת הגנה עצמית. עורך דין רשאי להגן על עצמו כנגד סחיטה באיומים, והקלטת האיומים כדי להוכיחם במשטרה ולקבל את הגנת החוק היא לגיטימית.
אפשרות נוספת היא לקבוע שכלל 22 בטל בגין אי סבירות קיצונית. הכלל לא מכיר בחריגים לגיטימיים. הוא מנוסח בצורה מאוד גורפת. כללי האתיקה הם חקיקת משנה וחייבים לעמוד בדרישות של סבירות והגינות על פי דיני המשפט המינהלי. לכאורה ס' 22 בלתי סביר בעליל.
הנקבל טען בביה"ד שלא צודק לאסור הקלטה של התבטאויות פליליות. ומה היתה תגובתו של ביה"ד? ביה"ד אומר לו שאם הוא יהיה בסדר סיכוייו שיהיה קורבן לעבירות פליליות נמוכים.
אני חייב לומר שזה חידוש. מי שהוא בסדר, לא יבצעו נגדו עבירות פליליות. לא יאיימו עליו, לא יסחטו אותו- אשרי וטוב לו.
בולטת התעלמותו של ביה"ד המשמעתי מכל הגנה אפשרית כנגד כללי האתיקה. "כל עוד הכלל מנוסח באופן בו הוא מנוסח, אין להכיר בכל חריג" (ס' 24).
עם כל הכבוד הדברים מופרכים ועומדים בסתירה לפסיקת ביהמ"ש העליון.
קשה להאמין שפסק דין כזה יאושר בערכאת הערעור.
לאחרונה ניתן בביה"ד המשמעתי של לשכת עורכי הדין בחיפה, פסק דין מאוד מאוד מקומם שפוגע בצורה חריפה בתחושת הצדק.
העובדות היו כדלקמן- הנקבל, שהיה מתמחה בזמן הארוע הקליט שיחות טלפון שניהלו אתו 2 עורכי דין, כששניהם איימו עליו שאם לא יחזור בו מתביעותיו נגד הלקוח שלהם, הם יגישו נגדו תלונות במשטרה ובלשכת עורכי הדין. המענין הוא שבין עורכי הדין היתה חלוקת עבודה. אחד ריכז את התחום הפלילי והוא זה שאיים בתלונה במשטרה, והשני ריכז את התחום האזרחי, ואיים בתלונה ללשכה.
הנקבל הקליט כאמור את השיחות והגיש תלונה נגד המאיימים, בלשכה, אלא שהלשכה הגישה נגדו קובלנה לביה"ד המשמעתי בגין הקלטה אסורה, והוא הורשע בדין.
הנקבל טען טענות ראויות שלמרבה הצער נדחו. עם כל הכבוד מדובר בפסק דין מופרך.
ס' 22 לכללי האתיקה המקצועית של עורכי דין, קובע איסור גורף על הקלטת שיחה בין עורכי דין (הכלל חל גם על מתמחים). החריג היחיד לכלל הוא שההקלטה נעשתה בהסכמת המוקלט. הקלטה ללא הסכמה היא עבירת משמעת, ולכן הנתבע הורשע.
לדעתי יש הגנות גם אם הן לא כתובות בכללי האתיקה. הפסיקה קבעה שההגנות במשפט הפלילי חלות גם על הדין המשמעתי.
ניתן למצוא לפחות הגנה אחת, אם לא יותר בדין הפלילי, והיא-הגנת זוטי דברים.
הדעת אינה סובלת שעורך דין שמאויים על ידי עורך דין אחר, לא יוכל להקליט את האיומים, כדי להתגונן כנגדם או למצות את הדין עם המאיים.
העמדה לדין של עורך דין, שפעל כך לא רק שהיא לא מוסרית אלא מעודדת סחיטה באיומים והפיכת היחסים בין עורכי דין לשדה קטל של ממש.
אין לשלול את האפשרות שעו"ד ללא קוד אתי, שפועל בדרכים לא חוקיות, יתקשר לחברו ויאיים עליו בביצוע עבירות פליליות קשות נגדו אם לא ייכנע לרצונו, וזאת בידיעה שהמאויים לא יכול להקליט את דבריו ולהוכיח את העבירות המבוצעות נגדו.
פסק הדין מעודד עבריינות כלפי עורכי דין במקום להגן עליהם.
חוש הצדק והאינטרס הציבורי לא יכולים להשלים עם תוצאה כזאת, ולכן הקלטת איומים או עבירות סחיטה באיומים, חוסות תחת הגנת זוטי דברים.
הגנה אחרת שיש לנקבל היא טענת הגנה עצמית. עורך דין רשאי להגן על עצמו כנגד סחיטה באיומים, והקלטת האיומים כדי להוכיחם במשטרה ולקבל את הגנת החוק היא לגיטימית.
אפשרות נוספת היא לקבוע שכלל 22 בטל בגין אי סבירות קיצונית. הכלל לא מכיר בחריגים לגיטימיים. הוא מנוסח בצורה מאוד גורפת. כללי האתיקה הם חקיקת משנה וחייבים לעמוד בדרישות של סבירות והגינות על פי דיני המשפט המינהלי. לכאורה ס' 22 בלתי סביר בעליל.
הנקבל טען בביה"ד שלא צודק לאסור הקלטה של התבטאויות פליליות. ומה היתה תגובתו של ביה"ד? ביה"ד אומר לו שאם הוא יהיה בסדר סיכוייו שיהיה קורבן לעבירות פליליות נמוכים.
אני חייב לומר שזה חידוש. מי שהוא בסדר, לא יבצעו נגדו עבירות פליליות. לא יאיימו עליו, לא יסחטו אותו- אשרי וטוב לו.
בולטת התעלמותו של ביה"ד המשמעתי מכל הגנה אפשרית כנגד כללי האתיקה. "כל עוד הכלל מנוסח באופן בו הוא מנוסח, אין להכיר בכל חריג" (ס' 24).
עם כל הכבוד הדברים מופרכים ועומדים בסתירה לפסיקת ביהמ"ש העליון.
קשה להאמין שפסק דין כזה יאושר בערכאת הערעור.