אין סתירה; תקנה 29 דנה במצב אחר
תקנה 29 נועדה לתביעות ייצוגיות (אמנם לא במשמעותן כיום). המדובר בתקנה ישנה, ששימשה לתביעות ייצוגיות לפני שחוקק חוק תובענות ייצוגיות ולפני שנקבעו הסדרים לתביעות כאמור בחוקים שונים. בפרשנות תקנה 29 נחלקו השופטים, כפי שאתה יכול ללמוד מפסק הדין ב-רע"א 3126/00, מדינת ישראל נגד א.ש.ת ואחרים,
כאן (הפסק ניתן ברוב דעות של שלושה מול שניים, אבל
בקשה לדיון נוסף באותו עניין נדחתה פה אחד עקב הליכי חקיקה חדשים בנושא התובענות הייצוגיות).
על כל פנים, תקנה 29, לפי ניסוחה, מתייחסת לבקשת תובע או נתבע ליצג את כל המעוניינים בתובענה (שיכולים להיות תובעים או נתבעים בהתאמה, אך הם אינם בהכרח בעלי דין, ואפשר שאינם יודעים כלל על התובענה), ובהתאם להחלטה בבקשה, מקצת מהמעוניינים יכולים ליצג את כולם.
מצב זה שונה מהמצב הפשוט, שתקנה 28 עוסקת בו, ששני אנשים או יותר חוברים יחד מיוזמתם, מחליטים להגיש תביעה משותפת (או שכמה נתבעים מחליטים להגיש כתב הגנה משותף) ומסמיכים את אחד מהם לטעון ולפעול בשם כולם, כאילו הסמיכו עורך דין לעשות כן.
לראיה, שים לב לדברים שאמר בית המשפט העליון ברע"א 696/92, אשר מצוטטים ב-רע"א 3126/00 הנ"ל (בסעיף 47 לפסק דינה של השופטת טובה שטרסברג-כהן):
"אם אמנם מסכימים כל תושבי עיסאוויה הכלולים ברשימה לייצוגם על ידי המבקשים, יכולים הם להצטרף לתובענה כתובעים ולתת ייפוי כוח לעורך דין או למבקשים (מכוח תקנה 28), והמנגנון המיוחד הכלול בתקנה 29 אינו דרוש".
