לא מאמינה שאני פה שוב

לא מאמינה שאני פה שוב

עוד רגע צריכה לצאת לקחת את הבן שלי מהגן..אבל אחרי שנים שלא הייתי פה - קרוב ל3 אולי יותר..אתמול הייתה לי שיחה מאוד חשובה, נעימה קרובה תומכת...והכלללללללל עלה לי
עלו ערימות של כאב, של זכרונות,
כתבתי בפורום הזה כמעט כל יום למעלה משנה... בשלב מסויים אפילו קיבלתי צבע אחר...כי היה משהו בי , בידע שלי - עו"ס בהתנסחות שנתן פה מקום בטוח לאחרים/ות.
ועכשיו כשרציתי להכנס - לא זכרתי את הסיסמא..
עד שהתאריך לידה של הבן שלי הפך להיות הסיסמא לכל דבר.. היו לי סיסמאות משתנות.
אז אני רוצה לומר שוב שלום, כנראה אשהה פה קצת או הרבה..עד שאאסף בחזרה.
איזה מזל שיש בית לחזור אליו.
תודה לכן/ם.
 

בנשיר

New member
יצאת מזה פעם אחת ועכשיו עוד אחת .

תמיד צריך לקום רק פעם אחת . רק פעם אחת יותר מהנפילה . זה הכל . את מנוסה במעברים . אל תחיי במנוסה מעצמך
&nbsp
 

ZOEHILL

New member
זה חלק שצרוב

לעניות דעתי, זכרונות שנצרבים בכאב הופכים עם הזמן לסוג של צלקת..ובכל פעם שטריגר מפעיל את הזכרון אנחנו יותר חומלים והגוף משחרר את הכאב
 
למעלה