חדשה כאן. חלומות חוזרים על אונס שנפתחו - טריגר
בימים האחרונים אני עם בחילות קשות, מועקה בחזה שמקשה על הנשימה, דיכאון ובעיקר קושי לעכל.
שנים שאני זוכרת חלומות רבים, חלקם טובים חלקם פחות. אבל פעם בשנה יש חלום קשה במיוחד, חלום על אונס שלוקח לי יומיים-שלוש להשתחרר ממנו בידיעה שזה רק חלום. וכמו שאבא שלי היה אומר ״אין דבר כזה חלום רע, כל חלום הוא חלום טוב״.
השנה שמלאו לי 28 שנים, כנראה הגיע זמנו של החלום שוב להופיע ושוב קיבלתי אותו מאוד קשה, ויומיים שלושה הוא השפיע עלי קשה גם בזמן ערות. כשהוא הגיע הייתי נמצאת במקום אחר, למדתי רפואה טבעית, מודעת לגוף שלי, מקשיבה לו, הייתי חזקה יותר, נמצאת במקום בטוח יותר..וכנראה בגלל זה החלטתי שאני בודקת את עניין החלומות שלי קצת יותר לעומק. הרי אני יודעת שיש הרבה פענוחים שונים לחלומות כאלו, שמעתי וחקרתי הרבה אבל זה משתנה מאדם לאדם. חברה שלמדה NLP שנה אחת ניסתה לעזור לי, הייתי אצלה בטיפול אחד שהיא לקחה אותי על חוט הזמן לגיל 7, הגיל שהחלומות החלו, עלה שם כאב כל כך חזק שלא ציפיתי לו. לאחת שבקושי בכתה עד אז (היחידה שרגישה במשפחה ואף אחד לא בוכה, לימדתי את עצמי לא לבכות עם השנים), פרצתי בבכי ממקום כל כך כואב שלא הבנתי מאיפה הגיע. בהמשך השבוע החלו לעלות הרבה שאלות שאותה חברה שניסתה לעזור לא היה בכוחה לטפל במקרים כאלו והתחלתי טיפולים אצל הפסיכולוגית הישנה שלי (שלקחתי שנתיים לפני זה אחרי שאבי נפטר), המחזור שלי הפסיק, כמעט חצי שנה לא קיבלתי מחזור, לא משנה כמה שמרתי בתזונה וכמה ספורט עשיתי עליתי המון במשקל, סבלתי מנפיחות בבטן שלא סבלתי מהם בעבר, ירד לי החשק המיני, סבלתי המון מפיטריות בנרתיק (מ שבעבר סבלתי פעם בשנה ליומיים שלושה ללא סיבה- רק אחר כך חשבתי אולי היה באותו זמן של החלומות), סבלתי מתסמינים שמזכירים מאניה דיפרסיה, מצבי רוח קיצוניים אבל בעיקר דיכאונות. הופיעו לי אנשים הזויים בחיים שהרגשתי שישות עליונה שלחה אותם אליי ובלי שאמרתי כלום אמרו לי מה עובר עלי, הזדהו איתי, בלי שביקשתי, בלי שידעתי, בלי שהבנתי מה קורה. רק רציתי לדעת, לזכור מה היה, להבין למה הגוף שלי כל כך משתגע, מה היה כל כך נורא בגיל הזה שהגוף שלי הדחיק כל כך חזק?! כמה שניסתי התקדמתי מאוד לאט, וזה לא עזב אותי. היו רגעים שרציתי רק לעזוב את זה, להשאיר את מה שמודחק סגור רק להרגיש טוב שוב. עשיתי המון תרגילי נשימות, דמיון מודרך, ספורט, תזונה בריאה. אבל הגוף שלי חשב אחרת, לא נתן לי מנוחה, שוב נפיחות לא משנה מה אכלתי, שנאתי אוכל,שוב רצון לישון ולא לקום, שוב עלייה במשקל...אחרי 5 חודשים של מלחמה לשלם על הפסיכולוגית וצמחים מרפא החלטתי שזה הולך לאט מידי וזה יכול לקחת עוד שנים..עברתי לטיפול ממוקד יותר טיפול NLP אצל מומחית לטראומה וחרדה. בחמישי האחרון זה היה הטיפול ה6 שלנו...עלתה שם התמונה השלמה. אני ראיתי את כל מה שקרה,הרגשתי את זה בעצמותיי, אבא שיכור, הוא כועס עלי תופס אותי חזק ומתעצבן, אני ילדה טובה ושותקת, הוא מנשק אותי ואני קופאת, הוא הוא עלי, על הריצפה, חודר אלי, אני שותקת, קפואה ואז הוא נעלם. אני נכנסת לחדר מחריכה את עצמי להירדם ונרדמת. בבוקר חושבת שהכל היה רק חלום רע.
לא מעכלת, לא מאמינה, לא נושמת.
איך זה הגיוני? הייתי הילדה של אבא!! הייתי הבת המועדפת שלו, אבא שלי היה הכי רגיש בעולם, עם לב ענק ותמיד אופטימי, אבא שלי אנס?!? אותי?!? אני לא יודעת אם זה הגיוני, אם זה אמיתי, אולי אני סתם מדמיינת? מאיפה אני לא יודעת שהראש שלי לא סתם ממציא דברים? אבא שלי נפטר לפני 3 שנים, אין לי בכלל איך לבדוק את זה, הוא לא יכול להגיד לי שאני מדברת שטויות. המשפחה שלי בחיים לא יאמינו לי, אבא שלי היה האדם הכי טוב שהכירו, כמות האנשים שהיו בהלוויה שלו אפילו תעיד על זה. אבל אולי, רק אולי, הם שכחו כולם שאבא היה אלכוהוליסט. לא כמו אלו שזרוקים ברחוב, ממש לא, אבל הוא שתה המון וכל יום. מי יודע מה יכל לקרות/קרה, אולי הכל קרה ביום שהוא לא שלט בעצמו תחת האלכוהול? הייתי הילדה היחידה שלא הפסיקה להעיר לו, לדאוג לו שיפסיק לשתות, באותו זמן פחדתי שהאלכוהול יפגע בו, בבריאות שלו. הוא כעס כל פעם שהערתי לו, אחיותיי תמיד אמרו לי להפסיק להעיר לו, אבל אני המשכתי.
אני יודעת דבר אחד, זה מתחבר לי לכל מי שאני היום, לילדה שמאז שהיא קטנה מרוחקת מכל המשפחה שלה,בעולם משלה,בדמיון שלה, רוצה לעזוב את הבית מגיל מאוד צעיר ואף אחד לא מבין מה הלחץ, ובמקום מסויים גם היא לא..כל הזמן היה לי דחף לסקס ואהבה שלא הבנתי מאיפה ומה הלחץ, בגיל 18.5 הסקס הראשון שלי היה טראומתי מאוד, ללא דם,בסמוך אליו החלו לי תסמינים במערכת העיכול, מערכת החיסון נחלשה יותר ונשירת שיער. תמיד נמשכתי לגברים מבוגרים, נכנסת לסיטואציות מיניות שכאשר מגיע הדבר האמיתי, קופאת, ומרגישה נורא אחרי, תמיד מחפשת סקס חזק, כואב, אגרסיבי יחד עם אהבה, אבל בתכלס לא נהנת מהחזק והכואב אבל ממשיכה לחפש אותו. תמיד מאוד מינית.
החשק המיני שלי ירד מאוד בשנה האחרונה, נהייתי הרבה יותר חזקה ודואגת להביא מבטים שלא יתקרבו אלי בכלל, ואם כבר ניסו אני עומדת על הלא שלי בברירות וחדות. מה שלפני שלא רציתי אמרתי לא, אבל זה היה -לא עיוור, הייתי תמימה. חשבתי תמיד שאם אמרתי לא אז לא, אבל זה לא היה ככה.
עכשיו, דיכאונית,עייפה, עם בחילה,לא יודעת אם להמשיך לשתוק. האם להמשיך לשמור את מה שהיה מודחק כל השנים האלו בסוד? האם ידברן איתי אחרי כן? האם סתם מדברת שטויות.
לא יודעת מה נכון ומה לא, מה אמיתי ומה לא, מה קרה ומה לא.
רק רוצה לחזור לחייך, לחייך מהלב. כנראה שברגע הנכון גם הזמן של זה יגיע.
