עברו כמה שנים מאז ועדיין מתקשה לשכוח
ניסיתי הכל, טיפול של כמה שנים וכדורים. להתנתק מהעולם מחברים להתבודד לברוח מהכל וכלום.
זוכר את הימים של חוסר השליטה, חוסר האונים וההצפה.
על המחיר ששילמתי לאחר התלונה במשטרה אף אדם עוד לא שילם. אני עדיין משלם. וכן אני מתחרט! יכולתי פשוט לנסות לשכנע אותו להיפגש להגיד לו לא לדאוג (כי הוא דאג) לשמוע אותו שוב משקר ואז לפוצץ לו את הצורה כאילו אין מחר.
להותיר אותו חבול ופצוע פיזית ונפשית בדיוק כמו שאני הייתי. ואז פשוט ללכת מחויך ולהתנהג כאילו כלום לא קרה..בדיוק כמו שהוא עשה.
זה היה הרבה יותר טוב מלנסות לסמוך על "החוק" במדינה הזאת ולחשוב שוב שיש מי ששומר עלי ועל כבודי.
לפעמים אני חולם חלומות על מוות.
שאני גר במרתף חשוך ואני מדי פעם רואה שכנים עוברים מעלי, יום אחד אני שומע מלמעלה המולה אך מתעלם. שומע לחשושים ..מדברים על גופה במבנה. ואז מגיעים אלי שני אנשים במדים ומתחילים לשאול שאלות. "יודע מה קרה כאן?" השבתי: "שמעתי שמועות על גופה". הם הביטו אחד בשני ואז הגבר שאל "יודע מי הגופה?" השבתי "לא." ואז האישה עם מבט טיפה מושפל ועצוב תוך שהיא מנקה מעליה אבק שהצטבר מהמרתף שכלל לא שמתי לב לקיומו עד אותו רגע. "אתה לא יודע? הגופה זה אתה." היא בישרה ואז שתיקה..ואז הכל מתחבר.
ומתעורר.
כמעט בכל יום זה קורה..
אני עובר דברים מאוד קשים ועם כל ההתעסקות בזה בכל זאת לא מסוגל לשכוח.
מאשים את עצמי שלא הייתי זהיר ושלא זיהיתי את הכתובת על הקיר,שבטחתי באדם שאני לא ממש מכיר כי הוא סה"כ הצחיק אותי וגרם לי להרגיש חופשי כאילו היה "אחי", כועס על עצמי שלא נמנעתי מקשר איתו מלכתחילה.ולאחר מכן שלא הייתי הנפגע המושלם..שהייתי חלש מולו מה שאפשר לו לרכב ולעשות עלי ספין..ללא אפשרות לעמוד מול הכוחות שלו שעדיין פוגעים ורק הולכים ומתרבים, לעמוד מול חומה מבוצרת והלחם כמו שהגבר שאני צריך להלחם.
במקום זה, כאילו לא קיים בכלל..
בעצם..הכי לא קיים.
פשוט..מת.
למען האמת באמת, מת.
ניסיתי הכל, טיפול של כמה שנים וכדורים. להתנתק מהעולם מחברים להתבודד לברוח מהכל וכלום.
זוכר את הימים של חוסר השליטה, חוסר האונים וההצפה.
על המחיר ששילמתי לאחר התלונה במשטרה אף אדם עוד לא שילם. אני עדיין משלם. וכן אני מתחרט! יכולתי פשוט לנסות לשכנע אותו להיפגש להגיד לו לא לדאוג (כי הוא דאג) לשמוע אותו שוב משקר ואז לפוצץ לו את הצורה כאילו אין מחר.
להותיר אותו חבול ופצוע פיזית ונפשית בדיוק כמו שאני הייתי. ואז פשוט ללכת מחויך ולהתנהג כאילו כלום לא קרה..בדיוק כמו שהוא עשה.
זה היה הרבה יותר טוב מלנסות לסמוך על "החוק" במדינה הזאת ולחשוב שוב שיש מי ששומר עלי ועל כבודי.
לפעמים אני חולם חלומות על מוות.
שאני גר במרתף חשוך ואני מדי פעם רואה שכנים עוברים מעלי, יום אחד אני שומע מלמעלה המולה אך מתעלם. שומע לחשושים ..מדברים על גופה במבנה. ואז מגיעים אלי שני אנשים במדים ומתחילים לשאול שאלות. "יודע מה קרה כאן?" השבתי: "שמעתי שמועות על גופה". הם הביטו אחד בשני ואז הגבר שאל "יודע מי הגופה?" השבתי "לא." ואז האישה עם מבט טיפה מושפל ועצוב תוך שהיא מנקה מעליה אבק שהצטבר מהמרתף שכלל לא שמתי לב לקיומו עד אותו רגע. "אתה לא יודע? הגופה זה אתה." היא בישרה ואז שתיקה..ואז הכל מתחבר.
ומתעורר.
כמעט בכל יום זה קורה..
אני עובר דברים מאוד קשים ועם כל ההתעסקות בזה בכל זאת לא מסוגל לשכוח.
מאשים את עצמי שלא הייתי זהיר ושלא זיהיתי את הכתובת על הקיר,שבטחתי באדם שאני לא ממש מכיר כי הוא סה"כ הצחיק אותי וגרם לי להרגיש חופשי כאילו היה "אחי", כועס על עצמי שלא נמנעתי מקשר איתו מלכתחילה.ולאחר מכן שלא הייתי הנפגע המושלם..שהייתי חלש מולו מה שאפשר לו לרכב ולעשות עלי ספין..ללא אפשרות לעמוד מול הכוחות שלו שעדיין פוגעים ורק הולכים ומתרבים, לעמוד מול חומה מבוצרת והלחם כמו שהגבר שאני צריך להלחם.
במקום זה, כאילו לא קיים בכלל..
בעצם..הכי לא קיים.
פשוט..מת.
למען האמת באמת, מת.
