היי יקרה, חשוב לי להביע את עמדתי..
אם היה מדובר בתגובה פוגענית כלשהי (שיפוטית או גסה) הייתי מבינה את מה שאמרת.
אך שאלת שאלה האם מישהו הרגיש כמוך- לגיטימי לגמרי. כולנו נפגענו מינית, אך חשוב שתזכרי שאנחנו כולנו בני אדם, ובני אדם אינם מכונות ולכן הגיוני שאת תרגישי משהו מסויים ומישהו אחר לא. אני בטוחה שיש כאלו שיזדהו איתך.. וכאלה שלא- וזה בסדר גמור!
מה שיפה כאן ומה שחשוב זה שאין שיפוטיות, כמו שאינך רוצה שישתיקו אותך אני חושבת שזה לא במקום להשתיק אדם אחר שהגיב בפורום- הוא לא פגע , שפט אותך על תחושתך, אלא ענה על שאלתך - אם אינך מועניינת לקבל תשובות של אלו שאינם מזדהים איתך את יכולה לציין זאת בהודעה הראשונית שכתבת ואז אני בטוחה שזה היה נמנע. אבל לעניות דעתי זה לא נכון- חלק מהתהליך החלמה הוא להבין ולקבל שבני אדם שונים, מותר להם כמו שמותר לך להשיב על שאלות גם אם הם אינם מזדהים אם התחושה הזו.
שימי לב שהוא היחיד שהגיב- אני באופן אישי וחושבת שגם את היית מעדיפה לקבל תגובות בין אם מזדהים איתך ובין אם לא מאשר שאף אחד לא ישיב, תקני אותי אם אני טועה.
לצערי הפורום הזה לא פעיל כמו בעבר, לפעמים לוקח כמה ימים עד שמישהו נכנס.. ותזכרי- מכל אדם אפשר ללמוד. מהמעט שאני מכירה את תגובותיו של בנשיר בפורום ניתן ללמוד ממנו המון- לי באופן אישי עוזרות מאוד התגובות שלו למצבים בהם אני לא יודעת מה הכיוון הנכון, מבקרת את עצמי וכו'.. היופי בכך שאת בתהליך של ללמוד לאהוב ולסמוך על עצמך הוא גם יתעצם אם תלמדי לשמוע (במקרה שלנו-לקרוא) דעות שונות, להחליט אם לקבל אותן או לא ולפעמים אנשים יכולים להאיר לך נקודות שלא חשבת עליהן. אני במקומך הייתי מעוניינת לדעת למה הוא לא מרגיש כמוך? האם בעבר הרגיש כך? אין אדם מושלם, ומניחה שהוא גם עבר / עובר דברים לא פשוטים שבאו לידי ביטוי בצורות שונות.. לכן אולי שווה לך לשנות את קו החשיבה (חשוב לי להדגיש שאני ממש לא מבקרת אותך או שופטת אותך על התגובה- להפך, בעבר גם אני הייתי מתגוננת ישר ונאטמת ומרגישה שלא מבינים אותי, היום לאחר תהליך שעוד רחוק מסיום אני מאוד רוצה לקבל ביקורת בונה- לצד מילה חמה שמעולם לא קיבלתי.. אז אני מייעצת לך באמת מניסיון אישי ומכך שבנשיר באופן ספציפי סייע לי מאוד ומניחה שלעוד רבים- שווה לך לנסות לשמוע את דעתו ועצותיו) ברגע שתשני גם את קו החשיבה שזה בסדר שלא יזדהו איתך, וגם אם התגובה בעינייך מיותרת- היא לא פגעה בך בשום צורה ולכן ההתגוננות יתר הזו היא משהו ששווה לעבוד עליו לדעתי . ושוב, מניסיון, כשפונים אליי בצורה מסויימת (אנשים שלא חוו טראומות) ושופטים ומבקרים אותי ללא איזון עם מילה טובה, ובד"כ בצעקות אני נאטמת ונכנסת למגננה. לכן חשוב שנלמד להבין שלא כולם נגדנו- מניחה שגם את נתקלת באנשים כאלו ומכאן זה נובע.
אז לאחר החפירה, מקווה שהצלחתי לתת לך נקודה למחשבה- אני חושבת שאת בתהליך מצויין, וכן הסדנאות הללו הן לא פשוטות בכלל שמעתי על CBT והאמת שהפסיכולוג שלי המליץ לי להתחיל DBT- הן דורשות השקעה ומאמצים נפשיים אך מביאות תוצאות. אז למרות הקושי- אל תפסיקי, את בכיוון הנכון ולגיטימי שיעלו לך שאלות.
בקשר לשאלתך, כן, אני אישית- מלאה בשנאה עצמית ורגשות אשם אך לרוב על דברים שאינני אשמה בהם ועל זה אני עובדת.. שהרציונל ייכנס לרגש. (לדוגמא- בפרידה של הוריי).. אני רחוקה מלאהוב את עצמי, מבקרת את עצמי יתר על המידה ומרגישה חסרת ערך אם אינני מסייעת למישהו אחר. לאחרונה הפסיכולוג שלי מנסה לגרום לי לראות את עצמי גם וכך ללמוד לאהוב את עצמי, כי אני אוהבת את עצמי רק כשאני מרגישה משמעותית ובעלת ערך כשאני עושה משהו טוב (שהוא לא למעני- אלא לסביבה) וזה קיצוניות שגם לא בריאה. צריך למצוא את האיזון... להבדיל ממך לא אאשים את עצמי בצורה מוגזמת אם אכשל במבחן.. אלא אתאכזב, אנסה להבין מדוע (מהעבר- זה כי פשוט לא למדתי אז וואלה זו הייתה אשמתי) ולעיתים המבחן קשה - מה שחשוב שתדעי בכל רגע שאת עושה את ההכי טוב שאת מסוגלת באותו רגע נתון. היות ואנחנו מתמודדת עם טראומות המסוגלות שלנו והיכולות משתנות מיום ליום (לדעתי גם אצל אנשים שאינם פוסט-טראומתיים) אך בתדירות נמוכה יותר. לכן תדעי תמיד שעשית את ההכי טוב שיכולת באותו זמן. אם אלקה את עצמי על תקופת התיכון- לא אגיע רחוק.. כיום? יודעת ממה זה נבע, שיפרתי באופן פרטי וכן מניחה שאלמלא האונס עליו התלוננתי- הייתי עכשיו מטיילת/לומדת כמו יתר בני גילי... ולא מתאבלת על ילדות שלא הייתה ותקופה בה אמורים להנות ש"מתבזבזת" - אבל זה עדיף על הדחקה. אנחנו נעבור את זה עם כל הקושי ותראי שנצא מחוזקות.
שולחת לך חיבוק, ואגב.. בזכות אחת ההודעות שלך קניתי את הספר "בוחרים להרגיש טוב" אז מגיע לך מילה טובה על זה
הספר מדהים אבל אני מתקשה לשמור על עקביות ולכן עדיין בתחילתו.. חחח
