למה זה קורה לי?

למה זה קורה לי?

עוד מעט שנתיים מאז שזה קרה.
לא ראיתי אותו, מתחמקת מכל מצב כזה.
מעדיפה להישאר בבית בין ארבע קירות מלהרגיש נמחצת בין הקירות שהוא נמצא.
זו היתה החלטה שלי והשלמתי איתה.
עד שהגיעה אליי שמועה שכנראה הוא יצר אותה וטען שהכל שקרים ושאני מנסה להוציא ממנו כסף. זה כמו שאני עוברת את זה שוב קשה לי לצאת מהבית, קשה לי לטפח את עצמי ולהראות לעולם שזו לא אני שהכל שקרים.
אבל בתור אחת שהסביבה די דחתה אותה כאילו שהייתי נגועה במשהו וכן אני יודעת שזו לא אשמתי שהפסקתי לחייך. זו לא אשמתי שזה קרה לי והחיים התהפכו על יוצרם. זו לא אשמתי אני יודעת.
מה שאני לא מבינה איך זה שאני סובלת והוא מעביר מסרים בשביל לגרום לי לסבול יותר. ולא אני לא בוחרת לסבול זו פשוט עובדה.
הדמעות לא ממש יורדות יותר הכאב הוא פנימי הרצון לא להיות כאן חזק. לנסוע למקום רחוק בעולם ולהיות לבד לנצח נצחים.
איך עוברים את זה? אני רוצה לחזור אחורה ולהיות אני המאושרת שכולם שמחו להיות לצידה.
לא אוהבת את מי שאני, בכלל!
מה שהכי כואב לי שאנשים שהיו קרובים אליי טוענים שמאמינים לי אך נשארים בקשר איתו. איך אפשר להישאר בקשר עם עבריין?.
אם זו הייתי אני הוא היה נמחק מחיי כי פגע במישהו שיקר לי אבל אני זו אני.
ושוב מגיעה למחשבה לעזוב הכל ולברוח....
 

liorah1

New member
מעצמך את לא יכולה לברוח

היי,
את האישה היחידה שיש לך, אין אישה אחרת.
אני מבינה את התסכול שלך מהמצב.
הנצחון שאמיתי שלך זה לא לבודד אותו אלא לתת לעצמך חיים מאושרים ובריאים.
בהצלחה
ליאורה
 
האם זה באמת ניצחון?

כן רק אני יכולה לעזור לעצמי ואני בחרתי לא לקרוא לעצמי קורבן אלא שורדת...אבל החיים עדיין קשים עם הזכרונות.
הדבר שאני הכי אוהבת לעשות אינני יכולה יותר כי הוא שם ואני בחרתי לא להתמודד, לא לעבור את זה שוב למרות שאיכשהו הוא מצליח להעביר מסרים אכזרים.
מעדיפה לבכות לבד מאשר להתמודד אבל כן יש רגעים שאני רוצה לברוח לא להיות כאן כי זה מרגיש לבד.
לא הרבה אנשים יודעים להתמודד במצבים כאלו ולא פעם פגעו בי, אולי ללא כוונה תחילה אבל התוצאה היתה קשה עבורי.
לא מרגישה מנצחת.....עצוב :(
 

noya54

New member
מזדהה עם התיאור שלך..

אני מנסה להתמודד, אפשר לומר שמתמודדת ומקפידה על טיפול פסיכולוגי ...
אני גם מגדירה את עצמי כשורדת, אבל מבינה שהייתי קורבן לא פעם בחיים.. לא תעזור לנו להמשיך עם ההתקרבנות, אבל כן צריך להתמודד... זה קשה.. אני מנסה למצוא הרבה פעמים קיצורי דרך ומתוסכלת מכך שמדובר בדרך ארוכה יחסית...
אצלי אולי המקרה פחות קשה כי הפוגעים אינם קשורים למקורביי.. אך בהחלט הפוגע הראשי ממשיך בחייו כאילו כלום, אנשים שיודעים ממשיכים גם כאילו כלום...
תזכרי, ההתמודדות שלנו ארוכה וקשה- אך לא נמדדת בכך שאת בוחרת להתעמת מולו או לא. באיזשהו מקום אולי להתרחק מהמקום בו הוא נמצא זה חוזק שלך, ההגנה שלך על עצמך... הגנה פנימית..
לוחמה פסיכולוגית אני מכירה מקרוב, הסנגור שלו עשה זאת ועודנו עושה...... אבל אל תתני לזה להשפיע עלייך. אל תוותרי על עצמך, כמו שאמרת- את שורדת, זו לא אשמתך, אבל את זו שמשלמת את המחיר הכואב וזה לא צריך להיות תלוי במה שקורה איתו. את צריכה לנסות לטפח את עצמך עבורך- את לא צריכה להוכיח לסביבה ולאף אחד כלום.
אני חיה יום יום עם התסכול של התדמית החיצונית שעוד נותרה מול מי שאיננו מכיר אותי לעומק של בחורה חזקה , אסרטיבית, דומיננטית.. ובמקביל צל אדם, חלשה, כואבת,לא מתפקדת, הרבה דברים נלקחו ממני וכן אני נאבקת בזה ולפעמים מרגישה מותשת- וזה בסדר. מותר גם קצת לכאוב, לבכות, לנוח- אבל לא לשקוע לזה. זה יהיה הניצחון שלך- את חזקה, את שורדת, אבל כן- טיפול זה משהו שנדרש והוא לא מעיד עלייך כחלשה או חזקה. אלא כמי שנפגעה ורוצה לשקם את עצמה. גם אני רוצה לחזור להיות נויה החייכנית שכיף איתה.. אבל היום? בדיעבד? לאחר טיפול ארוך ועוד טיפול ארוך שיימשך מבינה שיש המון דברים שהדחקתי, שגם הדומיננטיות והחיוך שלי היו מעטפת הגנה על ילדה קטנה שנפגעה.... וכן קשה להתאבל על חיים שלמים ולכן הזיכרונות עולים מהתת מודע כשהנפש שלנו יכולה להכיל אותם. כבר לא נאבקת בחורים השחורים, מרשה לעצמי לבכות (למרות שכמוך- לא תמיד מצליחה, בעיקר מול הפסיכולוג או כתוצאה מטריגר או אירוע לא קשור באופן ישיר) וגם אני נמנעת מלבכות מול מקורביי.
אבל זה לא אומר שאנחנו חלשות- אנחנו שורדות.. כל העולם עוד לפנינו (יודעת טוב מאוד שזה לא מרגיש ככה, הסנדלר הולך יחף חח) אבל מנסה להאמין ופועלת כמה שאני יכולה בשיקום שלי- תשקיעי בשיקום שלך, את תראי שאת הכאב נוכל בעתיד לנתב למקום חיובי , שינוי ולו הקטן ביותר- באיך שאת תשפיעי על הסביבה הקרובה שלך, על המשפחה שתקימי..

שולחת לך חיבוק וחיזוקים...... מזדהה מאוד... נויה
 
למעלה