מוצפת..אולי טריגר..
עוד תמונה, עוד זיכרון קטוע.. למה כל דבר קטן מוציא אותך מאיזון?!
לא הבנת כבר שלאף אחד מסביבך לא אכפת? דיי, נמאס להם לשמוע.. נמאס להם שאת כועסת. היה, בכית, כאבת, כעסת.. תמשיכי הלאה.
אז למה את לא מבינה שאת חייבת להמשיך?? למה כל פעם שאת מצליחה להיות קצת נורמלית את אחר כך מתפרקת? תתאפסי על עצמך, את כבר לא ילדה!
כן, תשבי במרפסת שעות.. תאגרי כוחות כדי להתקלח ותחזרי לשם. לא הבנת שאת שקופה? שאם לא תבקשי לא ישבו איתך? וגם אם יושבים איתך זה מתוך רחמים וגם זה נמאס אחרי כמה דקות?
תמשיכי לתת את כולך מתוך בחירה ואהבה אליהם.. גם כשקשה לך, תחייכי. גם כשעצוב לך- אל תדברי על זה. אבל את ממשיכה.. למרות שבכל נפילה שלך הם לא יהיו שם.. תדעי שאת תמיד לבד.. אולי בקו סיוע יקשיבו לך כמה דקות....
אולי אם תכתבי בפורום או סתם תקלידי עוד מסמך שיישמר בשם התאריך בלבד תרגישי הקלה? אולי אמא צודקת שאת בוחרת לטבוע ולשקוע בכאב?
אבל תשקרי לה ולעצמך שאת מתמודדת.. את טובה בלשים מסכות. כל כך טובה שאף אחד לא רואה, למרות שטוענים שכן.
אז לכל אותם אנשים שמתיימרים בלדעת לקרוא אותי- יש לי בשורה:
אתם לאאאאאאא מצליחים!!!! ואם אתם מצליחים זה יותר גרוע, כי אז אתם פשוט לא מגיבים.. או שזה בסדר? דיי נויה, לכל אחד יש את השק חרא שלו.. את יודעת את זה, את שומעת גם על הבעיות שלהם ומנסה לעזור... אבל תמיד טובעת בכאב של עצמך.
דיי הלוואי והייתי יכולה לברוח קצת מעצמי, לכבות את המתג של המחשבות, הלוואי והייתי מצליחה לישון בלי להתעורר כל שעתיים ובלי לקום עייפה.
אלוהים, אם אתה קיים זה הזמן שלך לעזור למי שעוזר לעצמו- כי עוד מעט, ממש ממש בקרוב הוא כבר לא יוכל לעזור לעצמו. הוא יוותר. וכשהוא יוותר? אז תבחר, או להציל אותו או לקחת אותו.. כי הוא גם פחדן מידיי כדי להגיע אליך.
סליחה......מפורקת....מוצפת....... כועסת....לא יודעת מה יותר, רק יודעת- מותשת.