בנשיר וליאורה היקרים
תודה לכם על כך שאינכם נותנים לי לוותר על עצמי..
אני מאוד מתקשה לקבל את העובדה שאין רשויות חוק שאפשר לסמוך עליהם.. שאין צדק בבתי משפט.. והציבור שמפגין בורות עמוקה ולא רואים הבדל בין פגיעות בנפש ובגוף לפגיעות ברכוש. בעצם הם רואים- על עבירות רכוש יש מענה וענישה.
הלוואי שהייתי יכולה להפסיק את הכאב והכעס על הרשויות ולהתמקד בכאב שלי. נמאס לי להגיע להתמוטטויות למיון , להתחנן שיאשפזו אותי ותמיד משחררים אותי כי אני לא מהווה סכנה . יודעת שהם לא הכתובת, אבל דיי אין מקום במדינה שנותן מענה לנפגעי/ות תקיפה מינית. נשבר לי. לא מסוגלת לשתוק. על סף לפוצץ את ההליך הפלילי כי אינני מכוונת לעצור עוד כמה שנים מחיי ולחיות באי וודאות. אני רוצה לחיות , ללמוד.. להחלים. אבל רוצה לצעוק לכל המדינה, שידעו מדוע אני עוצרת. לחשוף את כל הרשלנויות והזלזול. לנסות לעורר מישהו מהשרים שמחממים את הכיסא בלבד. רק שיתנו לי את הבמה הזאת להוות פה של כ"כ הרבה נפשות...... שונאת תקשורת שונאת אותם!!!! ביום שהכי התמוטטתי ופירסמתי פוסט קשה הם פשוט לא ראו בעיניים וביקשו מחברות שלי את המספר, אתם קולטים?? התקשורת היא לא הדרך שלי. אני רוצה להעביר את המסרים שלי בלי שייקחו אותם לכיוונים שונים. חולמת על מחאה בסדר גודל של מחירי הדיור- שכולם יתעוררו ויבינו כמה עברייני מין מסתובבים חופשי ושכולם יתמכו למען הילדים, הנשים, ההורים ... דיי כמה אפשר לעצום עיניים מהסטטיסטיקה הנוראית הזאת?!!??! תחקיר שלם הכנתי שכנראה יוביל להצעת חוק (צדיקה בסדום בכנסת תאמינו לי) אבל הבנתי שהוא מהווה סימפטום קטן והגיע הזמן לפתוח את העיניים לכולם. לא יודעת מי הכתובת , לא יודעת למי לצעוק כבר...... מרגישה שרק אחרי שאוכל להשמיע את הקול שלי , הכאב, הבעיות והפתרונות הפשוטים כ"כ - ארגע.
אשמח לדעתכם... אם אתם חושבים על דרך .....אבודה