פינת אשת השבוע- מה זה? איך נרשמים?

../images/Emo41.gif../images/Emo202.gifפינת אשת השבוע- מה זה? איך נרשמים?

שבוע טוב לכולן- החל מהשבוע אנו חוזרות לפינת הפירגון והזרקור האישית: פינת "אשת השבוע"
. כל שבוע ביום שני, תעלה לפינה מפרגנת זו אישה אחרת בעלת עסק
, המעוניינת לספר לנו על העסק שלה, על המוצרים. אולי גם איך הגיעה לתחום זה? האם כל ההתחלות קשות? שילוב בין עסק לבין הבייבי האחרים
... ועוד. אתן מוזמנות לשאול, להגיב, לפרגן, להעיד על השירות/מוצר. חברה פעילה בפורום קישורי אמהות, מוזמנת לשלוח אלי מסר אישי דרך מערכת "תפוז"
ולתאם מועד מתאים לזרקור אישי-עסקי עליה.
 
../images/Emo47.gifאשת השבוע-ריקי ברוך-מאמנת אישית וקבוצות

ואני אתחיל: ספרי לנו ריקי- מהיכן את? איך עשית שינוי עיסוק ולמה בחרת דווקא תחום זה? איך הסביבה קיבלה את השינוי? מה היחודיות שלך?
 
../images/Emo20.gifבקר טוב ותודה כפולה.

ועל שום מה כפולה.? על הזכות להיות אשת השבוע ועל ה"בכורה"
לפני 4 שנים בחרתי ב- עצמי ויצאתי "מאזור הנוחות" פרשתי מקריירה משגשת של 25 שנות הוראה וחינוך בתחום הגיאוגרפיה ואיכות הסביבה. פרשתי בשיא. הקצתי לעולם חדש וחשתי בדיוק כמו עם שחרורי מ צה"ל לפני 30 שנה.....אלא שהפעם להבדיל, היו בניסיון חיי- שפע הצלחות, הישגים, מכאובים, חוסן ובגרות נפשית, יכולת הכלה, נפילות, למידה ובעיקר תובנות. זה קרה בגיל 48 (כן אני בת 52) ההחלטה לפרוש קיננה בי שנתיים קודם. היה לי ברור שלא ההפוך לעוד מורה שסופרת את הרגעים והתנאים לפנסיה. הייתי רעבה לאתגרים נוספים, תכנים חדשים, למגע עם אנשים מקהל יעד בוגר על אף אהבתי הענקית והתקשורת הבנאישית המופלאה עם בני העשרה והוריהם. החשיבה הראשונית עם בעלי זכתה לתמיכה מלאה. ילדי כבר בגרו וחשתי יכולת וכמיהה לפרוש כנפים ולעוף, לא עוד מנהלת שדורשת ודורשת ודורשת בלא יכולת לתגמל, לא עוד השגים שלי שנקטפים על ידה, לא עוד "בוסים". אני בוסית נפלאה ואני ממש יכולה לשמש לעצמי אחת שכזו. אומר לכם בכנות. לא היה לי קשה. הכנתי את עצמי לרגע, היה לי ברור שאתברבר מעט עם עצמי ,שאקח לי תקופת "חוסר ידיעה", לא ידעתי מה יהיה אורכה. אבל לא דאגתי. כאשר קיבלתי את האישורים הנדרשים, שמרתי הכל בסוד מוחלט (טיפ הכי משמעותי) חסכתי מעצמי את כל הדעות והשאלות של חברותי לצוות בו ביססתי את מקומי, כישורי ומעמדי 25 שנה. ההחלטה נגמלה בתא המשפחתי ומכאן הופעל התהליך בקור רוח ותוך הפרדה בין השכל לרגש. החלטה שבדיעבד היתה עבורי מעולה והקלה עלי מאוד. רק בסופו של החופש הגדול, בשובו של חדר המורים לעבודת ההכנה ניצבתי מול כולם רועדת מהתרגשות והקראתי את מילות הפרידה שכתבתי ואשמח לצרף. ואם אתייחס לשאלות המנחות של יעל...... אז מה שהקל עלי ביותר היא הנחישות שבהחלטה! מהרגע שהחלטתי פעלתי כמו רובוט- הפעלתי הליכים, (לא קל לצאת ממשרד החינוך)וכמובן תמיכתו של בעלי תרמה לא מעט. הטיפ הכי חשוב שאתן לכם הוא לעשות! לא לחכות לא לדחות לדעת שיש לכן כח יותר ממה שאתן סבורות להאמין שאפשר להתחיל קריירה שניה בכל גיל שמותר לנסות מותר לא להצליח ולנסות שוב. וומה שהיה הכי נכון לי - לא לשתף איש! רק את בן הזוג כי לא היה לי רצון להאזין לפרדיגמות של כל סובבי. (אפילו להורי ואחי ספרתי רק אחרי החופש הגדול. כאשר לא חזרתי ללמד). מאז פרשתי חברתי אל עולם האימון. עברתי קורסים וסדנאות, גמעתי קילומטראז'' של אימונים והגעתי עד לכאן. בכל יום אני פוגשת אנשים נפלאים שמביאים עימם לחדר האימונים בדיוק כמוני עולמות מסקרנים, חזון, חלומות, פחדים, פרדיגמות ובעיקר תקווה. היום אני מאמנת אישית ומאמנת קבוצות. מלווה מתאמנים בדרך להגשמת יעדים, חציית מעברים, מאמנת מורים בתהליך שחיקה ואנשים המחפשים להגשים קריירה שניה, מלווה בהתנדבות ומאמנת נשים מסורבות גט. ממשיכה להתנדב יום בשבוע בבית הספר בו לימדתי ובעיקר לומדת ולומדת ומעיזה לקדם עצמי, לשווק ולהפעיל עסק משלי שנושא גם את שמי. בעלת פינת אימון קבועה "יוצאים מאזור הנוחות",- בפורם "עושים שוק". ומאמנת הבית של "מכון גומא" אשמח להשיב לכל שאלה
תודה ריקי
 
הי ריקי- אפשר סיפור מיוחד ממסורבות הגט?

הי ריקי, מאד מרשים תהליך קבלת ההחלטה אצלך והיציאה לאור... מעניין להתמקצע דווקא בנושא מסורבות גט- אפשר שתבחרי סיפור לדוגמא, שהכי ריגש אותך, כמובן בעילום שם והסתרת פרטים מזהים?
 
../images/Emo38.gifמסורבות גט

יום אחד הגיע מייל ממכון "גומא" שבקש מתנדבות לאמן מסורבות גט בשילוב עם עמותת "יד לאישה". לקח 10 שניות שעשיתי השב והשבתי- בטח! נפגשנו עם נציגות העמותה, מסורבות גט, וטוענת רבנית ולמדנו על "התופעה" נפתח לפני צוהר לעולם חשוך........ ברשותיך אביא כאן את הפוסט בנושא זה כפי שפרסמתי אותו כלשונו בבלוג אישי.: נזהרתי מאוד בפרטים) "בשנה האחרונה קבלתי הצעה לאמן נשים עגונות. ומה מאפיין "נשים עגונות"? שאלתי. נשים עגונות הן נשים שאיבדו את האמון בכולם. בעורכי הדין שלהם, בבעל, ביכולת האימהית שלהן, בדימוי העצמי. נשים הנאבקות במערכת, מחפשות את הבעל, שרויות בחרדה ובאכזבה, לא מסוגלות להכיר ביכולותיהן - בחזקות ובכישורים. הגיעה לביתי עוד אישה צעירה. קטנה, כחושה, שפופה. אישה דלת אמצעים שהתקשתה לשטוח בפני את סיפור חייה העגום. מובטלת, איבדה את מקום עבודתה בשל מחלה. בעלה נעלם לפני שנים, לא יוצר קשר, לא מעביר כספים לגידול הילדים, מתחבא במקום מסתור וממרר את חייה ב"שלט רחוק" תוך שהוא מסיט את הילדים ומפעיל אותם נגדה באופנים שונים. חסרת ביטחון עצמי וחסרת אמון בעצמה, ביכולותיה ובמוסדות הרווחה והרבנות, ישבה למולי והיססה עד כמה תוכל לפתוח בפני את כאבה ואת סגור ליבה. בטני התהפכה. הרגשתי את העול מחלחל בי ובקשתי להציל אותה מכל העולם, לתת לה חיבוק, לתת לה תקווה, לתת לה כוח. היה לי ברור שהדרך אליה תהיה לא קלה אבל אין לי שמץ של ספק שאגיע אליה ואצעד איתה למחוזות חדשים. התחלנו באמון. בכל מפגש נתחדשה התקווה והציפייה לאות חיים, לקשר מהבעל המסרב, האם הגיע לדיון? האם יצר קשר טלפוני עם ילדיו? האם יגיע יעביר שקלים? הימים חלפו. היא צמחה אל מול עיני, השיחה הפכה קולחת, היא העיזה יותר, יצאה למשימות חיפוש, הציבה דרישות, נדנדה לגופים הרשמיים, התחילה לתחום לו פרקי זמן ונקטה צעדים. בכוחות החדשים שניעורו בה השכילה להבין שאינה יכולה עוד להיות מובלת והפכה להיות מובילה. מייחלת לחופש, להתחלה חדשה, לשקט. אלו הם עתידה וחייה שלה המהווים "רק" עוד סיפור של משפחה במקום העבודה של הטוענת הרבנית והעובדת הסוציאלית ....
"
היינו אמורות להיפרד אחרי 10 מפגשים אבל לא רצינו. כבר כמעט שנה שהיא מגיעה לביתי מידי שבוע. אביה מוביל אותה אלי כי אין לה רכב. מחכה בשקט בסלון שעה ויותר ומחזיר אותה לחייה........ אני אוהבת אותה מאוד.
תודה.
 
את תמיד מרגשת

באיך שאת מספרת את הדברים. קוראים את האיכפתיות בקול שלך. בעיני, הנתינה שלך מעוררת הערכה.
 
ריקי - מרגש ומעניין לקרוא

מכירה אותך ממפגשים וירטואליים שונים, כולל תרומתך הרבה בפורום שבניהולי (פורום "אמהות ובנות"). מרגש לקרוא על הדרך שעשית כאשר החלטת לצאת לדרך חדשה. את כל כך צודקת שאפשר תמיד לשנות כיוון בחיים, להתחיל קריירה חדשה. חשוב לקבל תמיכה מהסביבה לדרך זו. יש שיקבלו את התמיכה מהבעל והילדים (כמוך וכמוני), יש שיקבלו את התמיכה מחברות ומהמשפחה הקרובה. העיקר - שתהיה תמיכה, קשה לצאת לדרך כזו לבד. רציתי לשאול אותך - מה הביא אותך לבחירה דווקא בתחום האימון ומדוע בחרת את נישות אלו באימון. וכמובן - לא אשכח לברך אותך על ההתנדבות והתרומה.
 
../images/Emo24.gifתודה יעל יקרה

היו לי כמה אפשרויות מאוד ברורות באשר לקריירה שניה עברתי קורס הפקת ארועים ועסקתי בזה מעט. עברתי קורס בישול (שנה) במלון תדמור ועסקתי בזה מעט כל אלו לפני הפרישה. שללתי את הבישול כי ידעתי שאני יוצאת מעבדות לעבדות
ניסיתי מזלי בהפקת ארועים, ונוכחתי שאני צריכה קשרים.
אהבתי לבני אדם והכמיהה לעבוד איתם מקרוב, ולאחר סקרנות של מספר שנים, שפע קריאה וחיטוט בנושא האימון האישי (עוד בשנות ההוראה), הובילו אותי למסקנה כי זו דרך נפלאה, שונה ומקבילה להוראה ולחינוך וכך סגרתי עם עצמי את הכיוון. הדבר הכי קשה שעמדתי בפניו היתה התובנה שבתור מורה - לרוב נשאלתי והתשובות היו אצלי! כמקור ידע, כמקור מוביל, מנחה, מאתגר, מסקרן. ואילו בתהליך אימוני ההתנהלות הפוכה - התשובות כולן אצל המתאמן! היה לי קשה להתרגל......
התלבטתי על כמה תחומים, עשיתי זאת בהדרגה ונשאבתי למקום הסוציאלי שבי (מתקשרת נפלאה אמרה לי שבגלגול הקודם הייתי עובדת סוציאלית.) הרצון לקדם מורים שחוקים, אנשים שאינם מצליחים לגשר על הפער בין הרצוי למצוי ובעיקר אתגרים ומשברים ממקום אישי שעצבו את חוסני לאורך שנותי תרמו וסייעו לי לגבש את ההחלטה. תודה לך יקרה אשמח לתרום בפורם החשוב שלנו מברכת שוב על האופציה שהעניקה לי מיכל. תודה.
 

mykal

New member
היי לך, איזה יופי

לשמוע על קריירה שניה שאותה את כ"כ אוהבת. ורואים שאת גם מצליחה . אני נהנית לראות אותך מתמוגגת מהעשיה החדשה שלך. בהצלחה בהמשך.
 
למעלה