יש דבר כזה רופאה רגועה מדי?

[מסיבה בבטן]

יש דבר כזה רופאה רגועה מדי?

אני בשבוע 28 עם תאומים לא זהים (BB), במעקב אצל רופאת הנשים הרגילה שלי בקופה.
הגעתי אליה אחרי שראיתי הרבה המלצות והיא באמת מקסימה ומרגיעה - מה שמאוד חשוב לי - וגם נראית לי מקצועית ומנוסה.
גם נוח לי להגיע אליה, לא צריך לנסוע רחוק, להיטרטר, לחפש חניה... שזה עוד יתרון לא קטן.
אבל מה, אני מקבלת רושם שהמעקב שלה פחות צמוד ממה שמקובל בתאומים, התחושה הכללית היא שהיא מתייחסת לזה כמעט כמו הריון רגיל (למרות שאין לי כ"כ עם מה להשוות).
מצד אחד טוב לי מאוד עם הגישה הלא מלחיצה, כל עוד בודקים את הדברים החשובים. וב"ה בינתיים הכל בסדר, הם מתפתחים יפה, הצוואר באורך טוב, אני שומרת על עצמי... ובאמת בסה"כ אני סומכת על שיקול הדעת שלה.
מצד שני אני קוראת פה ובפורומים אחרים על מעקב הריון בסיכון, ותורים כל שבועיים, ואני חוששת שאולי בכל זאת מתפספס משהו... (נפגשנו גם עם רופא הריון בסיכון, הוא לא ממש חידש משהו וגם לא הצביע על סיבה מיוחדת להמשיך דווקא איתו, וגם היא לא הראתה שום סימן שזה נחוץ).
מה אתן אומרות?

 

[אתרוגית5]

לא כל הריון תאומים מחייב מעקב צמוד כל כך

כשכתבת מעקב כל שבועיים, זה בדרך כלל חריג.
אני למשל בהריון עם תאומים זהים ולכן יש מעקב כל שבועיים (חשש מתסמונת TTTSׂ)
הבנתי שבהריון תאומים לא זהים, כשכל אחד בשק נפרד,
אין צורך במעקב כל כך צמוד.
כל עוד בודקים את צוואר הרחם ומתייחסים אליך בהתאם להריון שלך, זה אמור להיות בסדר.
&nbsp
אני יודעת שיש הרבה נשים שהם עם תאומים לא זהים,
מגיעות לבדיקה פעם בשלושה שבועות - חודש, וזה לגמרי תקין.
כמובן שאם את מרגישה שלא בודקים דברים מסויימים - או מתייחסים בהתאם, אז זה שווה התייחסות ודיבור עם הרופאה.
על פניו היא נשמעת מקצועית מאוד.
&nbsp
בהצלחה!
&nbsp

 

[נאחזת באוויר 84]

כבר כתבתי את דעתי בנושא הרבה פעמים...

ככל שעובר הזמן זה מבחינתי כבר "פצע סגור" ואני פחות יכולה לעמוד על דעתי בצורה נחרצת. אבל כשאני הייתי במעקב חודשי אצל רופא הריון בסיכון דרך הקופה (שגם למעשב התייחס לזה כאל הריון רגיל), אז כשבשבוע 28 הוא אמר לי לחזור בשבוע 32 כבר לא הייתי רגועה בכלל. וצדקתי לגבי זה.
זה אולי נכון שכל עוד הצוואר ארוך אז אין מה לדאוג, אבל למדוד אותו פעם בחודש זה לטעמי לא אחראי. אצלי הוא התקצר מ 40 מ"מ בשבוע 28 ל 16 מ"מ בשבוע 30.
דעתי היא בכלל לעבור לרופא פרטי, אני עברתי רק בשבוע 31 כשיצאתי מאשפוז (למעשה רק אז מצאתי סוף סוף המלצה לאחד טוב באיזור שלי), זה לא יצא לי יקר בכלל כי הוא לקח תשלום חודשי והקופה נתנה החזר יפה, ואם לא להשקיע כסף בזה שיצאו לנו ילדים בריאים ככל האפשר בסוף ההריון הזה אז במה כן?
בכל מקרה, קחי עצה ממני, גם אם את מחליטה לא להחליף רופא, לכי להבדק פעם בשבוע (גם אם זה אומר סתם להמציא שיש לך כאבים או שאת לא מרגישה את העוברים וללכת למוניטור בקופה).

 

[מסיבה בבטן]

תודה לשתיכן!

אתרוגית, בהצלחה רבה גם לך

&nbsp
נאחזת -
1. מה בעצם היה שונה אצל הרופא הפרטי, חוץ מהתדירות? (ובאמת הלכת פעם בשבוע להיבדק?!)
2. מה גרם פתאום להתקצרות? היו בעצם צירים שלא זיהית? ומה עושים כדי למנוע/לטפל בזה? (אם אני זוכרת נכון ילדת בסוף בלידה טבעית בשבוע תקין, נכון?)
3. נניח שבאמת יש צירים/התקשויות לפעמים, מי אמר שעד שאגיע למוניטור בדיוק יראו אותם?
&nbsp
סליחה על כל השאלות, נראה לי שזה מידע ממש חשוב, וכנראה לא הייתי פה כשכתבת בנושא... שוב תודה!

 

[נאחזת באוויר 84]

תשובות

1. עם רופא פרטי את יכולה לדבר בכל פעם שמשהו עולה. לדוגמא, יש לך תופעה חדשה שאת לא יודעת אם תקינה או רוצה לשאול אם יש תרופה, יש לך צירים ומתלבטת אם ללכת למיון או לא וכו'. לכל דבר ועניין את יכולה להתקשר או לשלוח שאלה בוואטסאפ ולקבל תשובה. זה בעיקר מאוד מרגיע. לגבי תדירות, בהתחלה נתתי לרופאים הקקמייקות של הקופה להחליט מתי להגיע שוב לבדיקות (בעיקר אולטראסאונד - הערכות משקל ואורך צוואר). בשבוע 30 לא הייתי רגועה והלכתי לרופא של הקופה עם כאבים קטנים בבטן (שבדיעבד בכלל לא היו קשורים לזה שהיו לי צירים) והוא שלח אותי למוניטור. ואז ראו קיצור צוואר, התאשפזתי וכו'. כשיצאתי והלכתי לרופא הפרטי הוא בעצמו שלח אותי להבדק פעם בשבוע.
2. אכן, היו לי צירים שלא כאבו. באשפוז עשו לי מוניטור פעמיים ביום וראיתי שלמרות שלפעמים יש לי כאבים הם בכלל לא קשורים לצירים. דווקא בבוקר שחשבתי שהצירים ממש התחזקו לא היו צירים בכלל. אין ממש טיפול שעוצר צירים - מתחילים בעירוי נוזלים כי אם את מתייבשת אז זה יכול לגרום לזה. אני שתיתי המון במהלך ההריון והצירים אף פעם לא היו קשורים אז העירוי היה עוזר כמו כוסות רוח למת... יש תרופה בשם פרסולט שיעילה רק ליומיים. ביומיים האלה קיבלתי זריקה להבשלת ריאות כדי שאם יצאו לפני הזמן הריאות יתפקדו. חוץ מזה יצאתי לשמירת הריון ואי אפשר לזלזל במנוחה, ואם המצב לא היה מתגלה אז הייתי ממשיכה לעבוד כרגיל. ואכן ילדתי כמעט בזמן בסוף בלידה רגילה, ויכול להיות שגם אם לא הייתי מקבלת שום טיפול אז זה היה מסתיים אותו דבר, אבל אין לדעת מראש, צריך לזהות סיכונים ולהיות במעקב.
3. אני יכולה להעיד מעצמי שחוץ מהיומיים שקיבלתי בהם את הפרסולט, מהרגע שגיליתי את עניין הצירים הם לא הפסיקו עד הלידה, כך שתמיד היו צירים במוניטור.

 

[גלי ים333]

אני בדעה של אתרוגית

גם אני מטופלת אצל רופאת ליווי הריון שהייתה גניקולוגית שלי דרך הקופה. בנוסף, אני מגיעה פעם בחודש לאחות ליווי הריון. בין לבין יש כל מיני בדיקות- בין אם זה סקירות או אקו לב או הערכת משקל. גם הרופאה שלי לא מהלחוצות והאמת היא שגם אני לא לחוצה ולכן זה מתאים לי מאוד. אני מאמינה שהכל תקין כל עוד הוכח אחרת, כמובן שחשוב להיות עם האצבע על הדופק ואם מרגישים שינוי אז חשוב להבדק בזמן, אבל אם לא, אז לדעתי אין טעם לבקר במרפאה בתדירות גבוהה. אני לא רואה את עצמי מתחייבת לביקורים תכופים מידי במרפאה להריון בסיכון שלא לצורך... יש לי לו"ז מספיק עמוס גם בלי זה

בסופו של דבר זה תלוי בך וזה שיקול אישי לחלוטין. העיקר שההריון ימשיך תקין!

 

[נאחזת באוויר 84]

לו"ז זה עניין של סדר עדיפויות

אין שום דבר יותר חשוב בחיים שלך כרגע מאשר ההריון הזה, ואני בטוחה בזה (אלא אם כן יש לך ילדים נוספים ואז הבריאות שלהם היא באותה דרגת חשיבות).
גם לי היה לו"ז עמוס, הייתי בתפקיד ניהולי בעבודה ותמיד נתתי את כל כולי לעבודה עד ההריון. בהריון שיניתי סדר עדיפויות והבהרתי לעצמי פעם אחר פעם שהתור לרופא או לבדיקה יותר חשובים מהעבודה.
ואלה גם החיים שלי עכשיו, עדיפות ראשונה הילדים ואחר כך כל השאר, ההריון זה רק ההתחלה של זה.
זו דעתי, כמובן שתעשי מה שנראה לך...

 

[מסיבה בבטן]

בזה אני לגמרי איתך

אבל צריך לזכור שגם עומס וריצות לבדיקות תכופות עלולים להיות לא טובים להריון,
אז נראה לי שבאמת כל אחת צריכה למצוא את האיזון שנכון עבורה.

 

[גלי ים333]

מסכימה

 

[גלי ים333]

אין שום קשר בין הגישה שלי לעניין לחשיבות ההריון בעיני

ברור שההריון נמצא בראש סדר העדיפות שלי אבל אם הכל תקין ואין אידיקציה אחרת, לדעתי (ושוב- זאת דעתי האישית בלבד) אין סיבה להבדק בתכיפות גבוהה. כפי שכתבתי, חשוב להיות קשובים ולגשת להבדק אם משהו לא תקין, אבל הריון תאומים, במיוחד אם מדובר בהריון של תאומים בשני שקים ועם שתי שליות, לא מוגדר אוטומטית כהריון בסיכון. לצורך העניין, יש מספיק הריונות יחידניים שבהם יש סיבוכים וצירים מוקדמים.
הכל יכול לקרות והריון זה דבר מאוד דינאמי ולא צפוי במהלך שלו, ולכן גם מעקב יומיומי או מוניטור תמידי, לא בהכרח יכולים למנוע סיבוכים במידה ויהיו כאלה.
אני מעדיפה לשמור על השפיות שלי ולנהל אורח חיים פעיל ורגיל עד כמה שניתן ככל שיתאפשר לי עד הלידה

 

[שמש שלנו]

לסנן התערבויות רפואיות כמה שיותר וכמה שפחות בדיקות

בגבול ההגיון כמובן. דווקא ריבוי הבדיקות מוביל לריבוי דאגה ולא ההיפך מנסיוני.

העיצה שלי זה ללמוד להכיר את הגוף שלך כמה שיותר טוב בשילוב עם מעקב אצל רופא סביר פלוס.

 

[iron lung]

גם אם הכל תקין ואין אינדיקציה אחרת

דברים יכולים להשתנות מהר בהריון תאומים.
אני הייתי במעקב של הריון בסיכון בגלל היסטרסקופיה ניתוחית, שקדמה להריון ותיקנה מום ברחם. מה שהסתבך בהריון והוביל ליילוד מוקדם של שני פגים לא היה קשור לזה בכלל - האטה (עד להפסקה מוחלטת) של הזרימה מאחת השיליות, שגרמה לאחד מהיפים שלי להפסיק לגדול ולהיות במצוקה. מדובר במצב לא נדיר בהריון תאומים, שלא ניתן לצפות מראש והוא פשוט מתפתח לו, די בפתאומיות. מזל שהרופאה שלי היתה מלכת הפולניות הקפדניות, לא וויתרה על אף בדיקה ועקבה מקרוב. כך אותרה הבעיה בזמן וכך גם אישפזו ויילדו אותי בדיוק בזמן - ברגע שכבר לא היתה ברירה. אני משוכנעת שבזכותה ובזכות הגישה שלה נולדו לי שני בנים בריאים.

 

[שמש שלנו]

איך גילו האטה של הזרימה מהשילייה? בא. סאונד רגיל

שבודקים זרימות בחבל הטבור או בדופלר שרופא מבצע?

 

[iron lung]

את ההאטה בזרימה גילו בדופלר, שביצעה טכנאית א״ס

כחלק ממעקב שגרתי אצל הרופאה שלי, ד״ר שולמית ריסקין במרכז רפואי לין (ממליצה לחיפאיות בחום. היא חסרת סנטימנטים וצינית, אך כאמור, קפדנית ויסודית). לא זוכרת בדיוק באיזו תדירות הגעתי אליה, אבל לא פחות מפעם בשלושה שבועות ולקראת הסוף בתדירות יותר גבוהה, מן הסתם - זה השלב שבו הסיכון להסתבכויות גבוה יותר ולא רק מהסוג הזה, אלא גם רעלת והתקצרות צוואר, שהסיכון להם בהריון תאומים גבוה יותר. חשוב לי לציין שהדופלר לא היה האינדיקציה היחידה לבעיה, אלא גם פער שנפתח במשקלים. למיטב זכרוני הפער בשלב הזה היה של 250 גרם, כביכול לא משהו היסטרי ובכל זאת, כשהרופאה ראתה את הפער, התעקשה לבצע שוב דופלר בעצמה ומשם שלחה אותי לבי״ח.
ברור לי שיש רופאים שאינם מתמחים רשמית בהיי ריסק, אבל מנוסים מאוד וזהירים ואפשר לסמוך עליהם שיעקבו מקרוב וידעו לזהות בעיה בזמן. אם מישהי מכירה רופא מסוים ויודעת שהוא כזה, סומכת על נסיונו הרב, לא הייתי בהכרח מנסה לשכנע אותה לעבור למעקב בהיי ריסק. גם שם יש אידיוטים (כמו הרופא הראשון שהייתי אצלו שהציע לי, כברכת היכרות, לדלל). יחד עם זאת, להיות רגועה ולפנות את הלו״ז שלי לא היו גבוהים בסדר העדיפויות שלי בזמן ההריון הזה.

 

[sharonmsr]

יש דבר כזה ויש לזה מחיר יקר

אני איבדתי הריון תאומות בגלל מעקב הריון שכזה, היום אני מגדירה אותו רשלני אבל אז חשבתי שאולי אני היסטרית מדי ושאין צורך להתייחס לכל הריון תאומים כהריון בסיכון. אני הייתי לוקחת את עצמי לרופא אחר ומהר. בהצלחה.

 

[מסיבה בבטן]

ממש מצטערת לשמוע. תודה לך על התגובה.
אם זה בסדר לשאול, את יכולה להסביר מה קרה ומה היתה הרשלנות?
(לצערי אני יודעת מה זה לאבד הריון, אבל זה כנראה לא משהו שרופאים היו יכולים למנוע)
&nbsp
&nbsp

 

[sharonmsr]

רשלנות במעקב הריון בסיכון

היי, ההריון הקודם שלי היה הריון של תאומות זהות שבמהלכו התפתח TTTS.
למרות כל הסימנים המקדימים שאני מבינה בדיעבד שהיו קיימים לא נשלחתי לבדיקות, מעקבים ולא הופניתי לבית חולים לצורך טיפול במשך ארבעה שבועות בהם מצבה של התאומה הקטנה יותר הידרדר. הגעתי למיון עם צירים בשבוע 19 ושם הכניסו אותי לניתוח דחוף בנסיון להציל את התאומה הגדולה. המצב היה כל כך חמור והידרדר עד שההריון הסתיים בלידה שקטה וטראומתית. החיים השתנו מאז ונחשפנו לעולם של אבל ואובדן, קבורת נפלים ואובדני הריון. כמובן שכל זה יכול היה להימנע עם מעקב צמוד ואחראי.

היום אני בשבוע 34 עם תאומות לא זהות, מטופלת במאוחדת אצל ד"ר מצקל. אין מה להשוות לרופאה שטיפלה בי בעבר. הוא לא לוקח סיכון, שולח לכל בדיקה אפשרית ולמעקב די צמוד מה שמרגיע מאוד בעיקר לנוכח ההיסטוריה העגומה.
לדבריו הוא מתנהל כך בכל הריונות התאומים ולא נותן לי שום יחס מיוחד.. ואני מאמינה לו כי הוא "מאפס" אותי כשאני נכנסת לחרדה או מבקשת בדיקות הזויות וכו..

אם זה מעניין אותך את יכולה לקרוא בבלוג שלי את סיפור ההריון וכל מה שקרה אחריו. הקישור למטה.
בהצלחה ובידיים מלאות לכולנו

 

[טל שפיר אימון נשים]

מצטרפת לבית שמאי במקרה הזה

מעדיפה מעקב כמה שיותר הדוק (הוראות פתיחה באש נכתבו בדם

) , אבל זו עמדתי האישית והלא-מייצגת כאמא לפגים.

כמו שראית מכל התשובות שקיבלת- המכנה המשותף הוא שכולן כאן בהריון מרובה, אבל לכל אחת האופי וההעדפות שלה. זה מאוד אישי ותלוי במה שכל אחת מרגישה שמרגיע או מלחיץ אותה, מה נותן לה ביטחון ומה שהיא מרגישה והמינונים שהיא מרגישה שנכונים לה.
תמצאי את הדרך שלך לעבור את זה כמו שמתאים לך