פנינה לפרשת וילך/52

פנינה לפרשת וילך/52

פנינה לפרשת וילך/52

וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם:
בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנוֹכִי הַיּוֹם, לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא.
וַה' אָמַר אֵלַי: לֹא תַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. (לא, א-ב)


"לא אוכל עוד לצאת ולבוא": מאין לצאת ולאן לבוא?
לצאת משגרת היום יום ולבוא אל מחוזות חדשים של חוכמה ויצירה.
תפקידו של מנהיג מסתיים כאשר התורה אינה נובעת ממנו יותר
ושוב אינו יכול להתחדש ולחדש לבני עמו.
וכך פירש רש"י: "מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות החוכמה".
לפיכך אין סיבה שמשה יעבור את הירדן לארץ ישראל, והגיעה שעתו לפרוש.
השיעור האחרון שהעניק המנהיג הדגול לעמו היה במתן דוגמה אישית - קבלת הדין.
(הרהמצ"ז)

 
למעלה