התרת נישואין - זוג מעורב ישראלי וזרה
לפני כשלוש שנים הכרנו, באפריל לפני שנה נישאנו בטקס אזרחי בעיריית בוקרשט, בחודש יוני האחרון הותר לאשתי להיכנס לישראל עם פתיחת בקשה להליך המדורג והסדרת מעמד עבורה, כרגע היא עדין מוגדרת כתיירת בעלת אישור עבודה (מחודש ספטמבר )במסגרת ההליך. לפני כשלושה שבועות בערך החליטה בהכרזה חד צדדית ומפתיעה ביותר עם עיתוי לא ברור בכלל שאינה מעוניינת בקשר והחליטה לעזוב ולהתגורר אצל "חברה" שהכירה באולפן, ארזה מזוודות ועברה אליה. בעצת עו"ד התחלתי בהליך להתרת נישואין מול ביהמ"ש לענייני משפחה - היא קיבלה את המסמכים , כעבור ימים התקשרה להודיע שלא תגיע לאף בית משפט ולא תשתף פעולה ומעתה אנו אויבים, טענתי שאיננו אויבים כלל - את מוזמנת להתיר את הנישואין בביהמ"ש ולא פתחתי במלחמה אלא אני פועל ע"פ החוק ולא מוכן להיות אסיר שלה ולהיכנע לאיומיה וסחיטותיה ולהיהפך לפורע חוק בכך שאשתף פעולה עם תוכניותיה . אציין ואומר שמעולם לא תרמה כלכלית בזוגיות או השתתפות בהוצאות משק הבית בדרך כלשהי ומעולם לא הכניסה שקל לקופה משותפת כלשהי, אין לנו רכוש משותף, רק תכשיטים, מתנות וכסף מזומן שהוענקו לה ממני באופן חד צדדי לאורך הקשר, לא ילדים ולא שום דבר, היא מרצונה החופשי למרות שדחפתי אותה לעבוד (ויש לה היתר עבודה) לא חתרה להשגת עבודה. עכשיו היא טוענת שלא תשתף פעולה ותתבע אותי שמכיוון ושלוש שנים אנחנו מכירים - אני חייב לה מחצית מהמשכורות שלי בשלוש שנים האחרונות וזאת שבעקבות אופי הקשר מעולם לא יכלה לפתח קריירה ולהתמיד במקום עבודה קבוע , אזכיר שנשואים רק 12 חודשים ובשנתיים הראשונות של הקשר לא ניהלנו חיים משותפים וכמעט לאורך 70% מתקופת הקשר היינו שנינו במדינות נפרדות. אף פעם לא עודדתי אותה לא לעבוד או מנעתי זאת בדרך כלשהי, האם יש בסיס לטענותיה? מלבד זאת היא מאיימת שאם אפנה למשרד הפנים והיא תאלץ לעזוב בעקבות זאת את הארץ ולא להשלים את לימודיה באולפן אזי היא תתבע אותי ותדרוש דרישות אלה- אני מבחינתי לא מוכן לחכות לסחטנות הזו ולאיום זה, החופש שלי ומהר חשוב לי הרבה יותר. הפרידה באה ממנה באופן חד צדדי ומבחינתה הקשר לא ניתן לאיחוי, נמסר לי ע"י חברים כי היא נצפתה על ידם כבר עם גבר אחר עושה קניות בסופר. כלומר גם עזבה, גם כנראה יוצאת עם אחרים - ואולי עוד בגדה לפני תום הקשר שלנו, שלא נדבר על שאנחנו עדין רשומים כנשואים מול המוסדות עד שביהמ"ש מחליט אחרת. הבדיחה היא שלא רק שהיא עושה מה שבא לה, היא למעשה הופכת אותי כביכול לאסיר \ לאיש עגון .לא פגעתי בה מעולם לא פיזית לא נפשית,לא אסרתי עליה שום דבר או הגבלתי בדבר.
1. איך בדרך כלל ביהמ"ש מגיב למקרים מהסוג הזה? לאן היד נוטת?
2. האם התרה יכולה להתבצע בקלות יחסית כשבן הזוג השני אינו מעוניין להופיע או לא ימצא בישראל בזמן פתיחת הדיון ולמרות שקיבל את המסמכים על פתיחת תיק?
3. האם לאחר פסיקה סופית בדבר התרה אני עדין אהיה חשוף לתביעת מזונות אישה (כאן ואו ברומניה - בהנחה שבאמת מגיע לה משהו)?
4. האם בכלל ביהמ"ש לענייני משפחה כשדן בשאלת התרת נישואין מתעסק גם אוטומטית בנושא הפיצויים ואם בכלל מגיע לה משהו?
5. האם לאחר המרת פסק דין במדינת מוצאה והחלתו שם היא עדין תוכל לדרוש משהו על אף היותה אישה מורדת?
6. אודה על כל אינפורמציה מרגיעה נוספת וסתם יתר דברים שכדאי לדעת
לפני כשלוש שנים הכרנו, באפריל לפני שנה נישאנו בטקס אזרחי בעיריית בוקרשט, בחודש יוני האחרון הותר לאשתי להיכנס לישראל עם פתיחת בקשה להליך המדורג והסדרת מעמד עבורה, כרגע היא עדין מוגדרת כתיירת בעלת אישור עבודה (מחודש ספטמבר )במסגרת ההליך. לפני כשלושה שבועות בערך החליטה בהכרזה חד צדדית ומפתיעה ביותר עם עיתוי לא ברור בכלל שאינה מעוניינת בקשר והחליטה לעזוב ולהתגורר אצל "חברה" שהכירה באולפן, ארזה מזוודות ועברה אליה. בעצת עו"ד התחלתי בהליך להתרת נישואין מול ביהמ"ש לענייני משפחה - היא קיבלה את המסמכים , כעבור ימים התקשרה להודיע שלא תגיע לאף בית משפט ולא תשתף פעולה ומעתה אנו אויבים, טענתי שאיננו אויבים כלל - את מוזמנת להתיר את הנישואין בביהמ"ש ולא פתחתי במלחמה אלא אני פועל ע"פ החוק ולא מוכן להיות אסיר שלה ולהיכנע לאיומיה וסחיטותיה ולהיהפך לפורע חוק בכך שאשתף פעולה עם תוכניותיה . אציין ואומר שמעולם לא תרמה כלכלית בזוגיות או השתתפות בהוצאות משק הבית בדרך כלשהי ומעולם לא הכניסה שקל לקופה משותפת כלשהי, אין לנו רכוש משותף, רק תכשיטים, מתנות וכסף מזומן שהוענקו לה ממני באופן חד צדדי לאורך הקשר, לא ילדים ולא שום דבר, היא מרצונה החופשי למרות שדחפתי אותה לעבוד (ויש לה היתר עבודה) לא חתרה להשגת עבודה. עכשיו היא טוענת שלא תשתף פעולה ותתבע אותי שמכיוון ושלוש שנים אנחנו מכירים - אני חייב לה מחצית מהמשכורות שלי בשלוש שנים האחרונות וזאת שבעקבות אופי הקשר מעולם לא יכלה לפתח קריירה ולהתמיד במקום עבודה קבוע , אזכיר שנשואים רק 12 חודשים ובשנתיים הראשונות של הקשר לא ניהלנו חיים משותפים וכמעט לאורך 70% מתקופת הקשר היינו שנינו במדינות נפרדות. אף פעם לא עודדתי אותה לא לעבוד או מנעתי זאת בדרך כלשהי, האם יש בסיס לטענותיה? מלבד זאת היא מאיימת שאם אפנה למשרד הפנים והיא תאלץ לעזוב בעקבות זאת את הארץ ולא להשלים את לימודיה באולפן אזי היא תתבע אותי ותדרוש דרישות אלה- אני מבחינתי לא מוכן לחכות לסחטנות הזו ולאיום זה, החופש שלי ומהר חשוב לי הרבה יותר. הפרידה באה ממנה באופן חד צדדי ומבחינתה הקשר לא ניתן לאיחוי, נמסר לי ע"י חברים כי היא נצפתה על ידם כבר עם גבר אחר עושה קניות בסופר. כלומר גם עזבה, גם כנראה יוצאת עם אחרים - ואולי עוד בגדה לפני תום הקשר שלנו, שלא נדבר על שאנחנו עדין רשומים כנשואים מול המוסדות עד שביהמ"ש מחליט אחרת. הבדיחה היא שלא רק שהיא עושה מה שבא לה, היא למעשה הופכת אותי כביכול לאסיר \ לאיש עגון .לא פגעתי בה מעולם לא פיזית לא נפשית,לא אסרתי עליה שום דבר או הגבלתי בדבר.
1. איך בדרך כלל ביהמ"ש מגיב למקרים מהסוג הזה? לאן היד נוטת?
2. האם התרה יכולה להתבצע בקלות יחסית כשבן הזוג השני אינו מעוניין להופיע או לא ימצא בישראל בזמן פתיחת הדיון ולמרות שקיבל את המסמכים על פתיחת תיק?
3. האם לאחר פסיקה סופית בדבר התרה אני עדין אהיה חשוף לתביעת מזונות אישה (כאן ואו ברומניה - בהנחה שבאמת מגיע לה משהו)?
4. האם בכלל ביהמ"ש לענייני משפחה כשדן בשאלת התרת נישואין מתעסק גם אוטומטית בנושא הפיצויים ואם בכלל מגיע לה משהו?
5. האם לאחר המרת פסק דין במדינת מוצאה והחלתו שם היא עדין תוכל לדרוש משהו על אף היותה אישה מורדת?
6. אודה על כל אינפורמציה מרגיעה נוספת וסתם יתר דברים שכדאי לדעת