"את האישה שלי" – מתי כספי אתמול בקמלוט הרצליה
תשמעו, עברו כבר קרוב לשנתיים מאז ראיתי את ההופעה הזו לאחרונה (או איזושהי הופעה של מתי). מה אומר? התגעגעתי! הגענו ממש מוקדם וישבנו בשולחן קדמי צמוד לבמה, ממש מתחת לקלידים של מתי. מעולם לא ראיתי את מתי בהופעה כ"כ מקרוב... הפעמיים הקודמות שראיתי את ההופעה הזו, היו פעם אחת בבכורה, בטבעון (וזה אולם גדול ובמה גדולה) ופעם שנייה בירושלים בחוצות היוצר, ואז זה שטח פתוח, ובמה עוד יותר גדולה, וישבנו רחוק ממנה. אז הפעם היה אינטימי מאוד, וזה היה כיף. גם מעט קהל, וגם ישבנו קרוב, וכל הנגנים היו קרובים אחד לשני (והתקשו קצת לזוז, לא נורא...) והווליום לא היה רועש מדי. מתי לא דיבר הרבה, יחסית. התבדח קצת עם הנגנים, סיפר כמה מבדיחותיו הקבועות (על שפות שונות) והיו גם כמה חדשות (למשל על מרוקאי שמשנה את שם משפחתו). זו הייתה הופעה שגרתית, לא מרגשת, מיוחדת או יוצאת דופן; אבל זה התאים לי בול. לא חשתי צורך בהרבה ברברת בין השירים או בהופעה ארוכה במיוחד. היא הייתה ממוקדת ולעניין, כמו שצריך. וכמובן העיקר: השירים! אותם שירים שזכרתי, ואלה בדיוק השירים שאני אוהבת! כיפים מקפיצים, לא נדושים... רק ההדרן הרדים אותי טיפונת (אבל ברור לי שמה ש"מקלקל" לי משמח רבים אחרים). כיוון שישבנו כ"כ קרוב והפלייליסט היה מודבק על רצפת הבמה, יכולתי לקרוא אותו הפוך (והספקתי לעשות זאת לפני תחילת ההופעה). אז אני יודעת שלא היה "בלילות העיר" (לא נורא), ולא היה "זמר שלוש המחוות" (מה זה?!
), ובהדרן לא היה "ילדותי השנייה" (מה ששימח אותי מאוד, כי אחרי "מישהו" ו"ימי בנימינה", ממש לא חסר לי "ילדותי השנייה". מתי נפרד ב"הנה הנה" במקום, הרבה יותר עדיף). כמו תמיד שימחו אותי בטירוף "שיר מלילה"
, "כל אחד"
, שירי המחרוזת "שלא ייגמר לי הלילה" / "נוח" / "בלילות הקיץ החמים" (הערה למתי: צְרָצַר, לא *צַרְצַר, תודה) / "סיבה טובה"
ועוד הרבה שירים טובים. היה לי כיף כיף כיף. שרתי בהנאה גדולה (כמעט) את כל השירים.
מה שהרשים, כנראה, אנשים מסוימים מהקהל... בדרך החוצה תפסו אותי שני בחורים ואמרו שזה לא בסדר שלא שרתי את השיר המרוקני (זה שמתי הלחין במקור ללהקת "שפתיים", שכחתי את השם) ושזה מעליב את העדה...
הסברתי להם שמה לעשות, השיר הזה עדיין לא יצא באלבום...
תשמעו, עברו כבר קרוב לשנתיים מאז ראיתי את ההופעה הזו לאחרונה (או איזושהי הופעה של מתי). מה אומר? התגעגעתי! הגענו ממש מוקדם וישבנו בשולחן קדמי צמוד לבמה, ממש מתחת לקלידים של מתי. מעולם לא ראיתי את מתי בהופעה כ"כ מקרוב... הפעמיים הקודמות שראיתי את ההופעה הזו, היו פעם אחת בבכורה, בטבעון (וזה אולם גדול ובמה גדולה) ופעם שנייה בירושלים בחוצות היוצר, ואז זה שטח פתוח, ובמה עוד יותר גדולה, וישבנו רחוק ממנה. אז הפעם היה אינטימי מאוד, וזה היה כיף. גם מעט קהל, וגם ישבנו קרוב, וכל הנגנים היו קרובים אחד לשני (והתקשו קצת לזוז, לא נורא...) והווליום לא היה רועש מדי. מתי לא דיבר הרבה, יחסית. התבדח קצת עם הנגנים, סיפר כמה מבדיחותיו הקבועות (על שפות שונות) והיו גם כמה חדשות (למשל על מרוקאי שמשנה את שם משפחתו). זו הייתה הופעה שגרתית, לא מרגשת, מיוחדת או יוצאת דופן; אבל זה התאים לי בול. לא חשתי צורך בהרבה ברברת בין השירים או בהופעה ארוכה במיוחד. היא הייתה ממוקדת ולעניין, כמו שצריך. וכמובן העיקר: השירים! אותם שירים שזכרתי, ואלה בדיוק השירים שאני אוהבת! כיפים מקפיצים, לא נדושים... רק ההדרן הרדים אותי טיפונת (אבל ברור לי שמה ש"מקלקל" לי משמח רבים אחרים). כיוון שישבנו כ"כ קרוב והפלייליסט היה מודבק על רצפת הבמה, יכולתי לקרוא אותו הפוך (והספקתי לעשות זאת לפני תחילת ההופעה). אז אני יודעת שלא היה "בלילות העיר" (לא נורא), ולא היה "זמר שלוש המחוות" (מה זה?!
