בוקר טוב ...שוב גשם

[יוליקה]

בוקר טוב ...שוב גשם

חזרתי אתמול בצהריים הביתה אחרי יום מרגש...
ההופעה בטלויזיה היתה מרגשת לכולנו, בייחוד כל ההודעות
שקיבלנו אחרי זה מכל מיני חברים מכל קצבי הארץ וחו"ל...
ערוץ 12 משודר לישראלים בחו"ל וצפו בתכנית... חברים שלא
שמעתי מהם שנים... אכן זו היתה חוויה, בייחוד לאור העובדה
שהעורך של אצבעוני הוא בנו של העורך המקורי, מיכאל שיר שיצר
את העיתון ואיתו עבד אבי ע"ה כמאייר של השבועון... ונהנים ממנו.
אני חושבת שזו מתנה יפה לכל ילד ליום ההולדת שלו... יש צב-צה
שזה לילדים לפני שיודעים לקרוא, ודובון לילדי גן חובה וכיתה א'
ואח כך כמובן אצבעוני...
ילדי ונכדי קיבלו ומקבלים כל שבוע את העיתון

 

[שפירא מאיר]

אני יכול לקרוא לזה בשקט, אירוע תרבות, כי זה שבע שנים מהבית

 

[שפירא מאיר]

ואמנם,

היום כולם רוצים "אינסטנט", לא רוצים להשקיע, וכך גם הם נראים, עם עברית עילגת כשהם חושבים שהעגה (סלנג) היא השפה הנכונה.

וזה בולט בעשר השנים האחרונות בעיקר עקב השתלטות המחשבים וטלפונים חכמים על חיי הצעירים, במקום שהמכשירים ישרתו אותם, הם עבדים למכשירים (לנכדה התקלקל הטלפון, זה היה יום אבל ברמה לאומית.....

אין לי שום מידע מדעי, אבל אני חושב שלא יותר מאחוזים נמוכים של ילדים ומבוגרים קוראים ספרים.
יש כאלו שאין להם בכלל ספרים בבית, ויש המתהדרים בספריה שנקנתה במטר לשם הרושם, ואולי מחזיקים בספר בישול או שניים (ובקריאה אני מחשיב את הקריאה בעיתונים).

וכך גדל לו דור של חוכמולוגים בהייטק אבל טפשים בכל היתר, ואני תמיד שמח לשמוע על "איים" של בולעי ספרים שהם כמו שהיינו רובנו בצעירותנו.

 

[יוליקה]

הנכדות שלי תולעי ספרים

מהרגע הראשון שלמדו לקרוא הן בולעות ספרים מכל סוג
לא תמצא אותן בלי ספר ביד... אם לא ספר אז משהו...

 

[שרון א77]

יוליקה, איזה מתוקים הנכדים שלך.

שתהיה לך הרבה נחת.
&nbsp
בקשר לקריאת ספרים,:הכול שאלה של עידוד וחינוך לקריאה שמתחילה בבית,
בגיל הפעוטות.
כשילדיי היו צעירים אהבו לשמוע סיפורים עוד בטרם ידעו לדבר.
&nbsp
בביה"ס כשלמדו קריאה,רשמתי אותם לספרייה ,והחליפו ספרים במשך 12 שנים ,
- עד לסיום ביה"ס.
&nbsp
כיום נכדותיי והוריהם ביחד כולם רשומים בספרייה שבמקום מגוריהם.
והקריאה זו דרך חיים.
&nbsp

 

[נימה3]

את צודקת . הקריאה זו דרך חיים.

בספריה שלי אני מעבירה כל שבוע שעת סיפור לילדי הגנים הם יושבים בשקט מאזינים לסיפור ואחר כך מעיינים בעצמם בספרים שמוצאים חן בעיניהם עדיין לא קוראים כי קטנים, אבל זו ראשית ההכרות עם הספר ומאד חשוב.

 

[ציפי ב החמודה]

יוליקה

ניסיתי לראות את התכנית ולא הצלחתי, חבל

 

[יוליקה]

אשלח לך את הקישור דרך הפייסבוק

 

[שפירא מאיר]

זה מזכיר לי

במבדקים לקורס קצינים נשאלתי איזה ספר קראתי לאחרונה, ועניתי שלא היה לי זמן לקרוא כיוון שאני כותב ספרים.
"רברבן" כתבו בתיק והכשילו אותי.....

כמובן שאני קורא הרבה מאוד ספרים שקשורים במחקרים השונים שלי, גם היום, למשל:
"ימי בראשית" על התיישבות חלוצית (צבי קרניאל , בחתימת המחבר, 1992)
"בקעת כנרות" על טייסת 300 הגרמנית ורכבת העמק (זלמן וינוגרדוב 1998)
"כנרת בימי מבחן" הקמת הישוב ותחנת רכבת שכמעט אין עליה מידע (אל-בשאטווה) (ברכה חבס, עיתונאית ב-"דבר",1950)
"חצי יובל שנים של דגניה" (שמואל דיין , 1935) על חיי דגניה, תחנת הרכבת בצמח

אני רואה שאמנם הילדים קוראים ספרים, אבל הנכדים כבר לא.
יש סמארטפון הקדוש.....

אני מתנחם שכמו סופרים לא מעטים, אחרי מותי יגבר הענין של בני המשפחה ב-14 הספרים שכתבתי. החשוב לי זהו התיעוד.
למשל , גם מהמבוגרים לא יהיה מי שיש לו יותר מסיפור או שניים על רכבת העמק. אני אספתי גבר מעל 2050. וכך גם תמונות אפילו בנות מעל 100 שנה.
מספרים על רכבת העמק שהיו לה 8 תחנות ואחר כך 17. אצלי בספר 50 תחנות/חניות רכבת.....

 

[יוליקה]

אבי ע"ה היה כותב ספרים לילדים על אירועים היסטוריים

גא אינו ירא - על האדם הקדמון
גורה בן הצייד - על חיי האסקימוסים
שלישית ספרים לפעוטות - רוני צרצר לומד לעבוד, מלחמה בארץ הנמלים,
ואורה בת דבורים,
מלך נעמק הכחול - על חיי האינדיאנים
טורזה דולה הפנינים - על חיי האנשים באוקינוס השקט
הרפתקאותיו של המלח הצעיר - על חיי הים
הנער מנכסוס - על חיי אתונה וספרטה...
רוב הספרים היו מאוירים בידו...

 

[שפירא מאיר]

על זה אומרים: קולטורה מגיל אפס.....

 

[יוליקה]

 

[הדסהש1]

כמעט צהריים.אני כמעט לא קוראת

בגלל בעיית זיכרון חמורה..קוראת פרק או שניים ולא זוכרת מה קראתי .זה חוזר על עצמו.שפניתי לרופאה היא ישר אמרה זה בעיה של הגיל.אם הם לא יודעים זה הגיל וזה מתסכל מאוד.לכן גם הפסקתי לעשות תשבצים קשה לי חוסר הזכרון.מקווה שבעיית הקרונה תיגמר כמה שיותר מהר.ליבי עם האנשים האסורים באוניה...ורובם לא אנשים צעירים...

 

[הדסהש1]

אתמול בערוץ 12 היה ניסוי עם ילדים

בגיל הגן 4-5..האם הם רוצים שההורים יקראו להם סיפור.או לשחק בטאבלט או באייפון.הרוב לא רצה בכלל להסתכל על הספר והחליט לשחק באייפד או בטאבלט.רק ילדה אחת דבבית כמעט והיא לא רואה טולויזיה היא רצתה שאביה יקרא לה סיפור .היה מדהים.והראו שהילדים עם המסכים המוח שלהם מתפקד פחות טוב מהילדה שהקיריאו לה סיפור.ההבנה שלה היה גבןהה מגילה.

 

[שרון א77]

להדסה ,ולכול מי שמרגיש חולשה בזיכרון, כדאי לדעת:

מישהי נרשמה לחוג ברידג' ,אשר בו השתתפתי כמה שנים,
אמרה שהגיע בהמלצת הרופא שלה, שהמליץ להפעיל את הזיכרון בדרך משחק- הברידג'.
&nbsp
היא בגיל 70 וסיפרה שהזיכרון אצלה נחלש לאחרונה ,וזה בא לידי ביטוי כשהיא הייתה מניחה חפצים בדירתה,ולאחר מכן, שוכחת היכן הניחה אותם,וזה הטריד אותה מאוד
מאוד,בפרט כשהייתה צריכה לצאת מהבית ולא מוצאת את הארנק או רשימת הקניות הכינה ,או חיפוש משקפי -הקריאה שהיו בבוקר על השידה בחדר ,ומתחילה בחיפושים מתישים בכול הדירה.
בהמשך היא סיפרה שהלכה לסדנא שעוסקת בנושא זיכרון ,ושם למדה פטנט ,
איך לזכור טוב יותר :
אמרו לה שהפטנט הוא להתרכז ולשים לב לפעולה ,ומיד לתעד את אותה פעולה,
כלומר:ברגע שמניחים משקפיים על שולחן בסלון באותו רגע יש לתעד זאת,
ולומר בקול רם: "אני מניחה את משקפי הראייה על השולחן שבסלון",
עצם הפעולה והתיעוד של אותה פעולה,מחדדים את הזיכרון, (זו כבר לא תהיה פעולה אוטומטית, אלא פעולה עם תשומת לב וריכוז. )
&nbsp
היא סיפרה שזה מאוד עוזר לה ,ושהיא פחות עסוקה בחיפושים אחרי חפצים.
&nbsp
בנוסף,גם שמעה על משחק "ברידג' שמפעיל את המוח מחדד את הזיכרון,
כי במשחק הזה הרבה פרטים יש לתכנן ולזכור.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[tamarsharoni]

הדסה , דווקא בגלל שהקושי בזכרון מקשה עליך

את "חייבת" להמשיך לפתור תשבצים הפטנט בתשבצים פשוט מאד , כשמגיעים לנקודת אין מוצא , וכבר לא יודעים איך להמשיך , סוגרים את התשבץ לכמה שעות עד ימים לפי מצב התעסוקה/הפנאי שלך ואז שבים בראש צלול ולא מקובע על תשובות שאינן נכונות. פתאום רואים שיש שגיאה אחת , מילה אחת לא נכונה וכשפותרים אותה נפתח הפלונטר ומוצאים לכל שאלה פיתרון .
גם השיטה של שרון מאוד מקובלת ועוזרת . כשמניחים חפץ במקום מסויים להתרכז בפעולה ולהגיד אותה בקול רם ובתשומת לב , מאוד חשוב לא בהסח הדעת אלא להיות מרוכזים ..
מה שעוד יכול לעזור לדעתי , זה לקבוע מקום קבוע לכל דבר , המפתחות תמיד במגירה , המשקפיים על השידה, התיק על קולבי המעילים , וכן הלאה . לי זה הכי הכי עוזר .

 

[שפירא מאיר]

אפשר לשלב ובעיקר:לכתוב. הכתיבה משפרת מאוד

בלי להתעצל אפשר להכין רשימה מה נמצא היכן.
לחלק את הבית ע"פ חדריו ואז למקם את הפריטים.
כאשר לוקחים פריט, יודעים לאן להחזיר אותו.
זה פטנט טוב למיליארדים פרט לאשתי.
היא שונאת סדר בצורה עקבית ויסודית, ושום דבר לא יעזור......

 

[נימה3]

כאשר קוראים ספר זה מאד טבעי שלא זוכרים

מה שקראנו זה לא צריך לייאש כי עצם הקריאה היא תרגיל טוב למוח וגם חויה אפילו שהיא חויה רגעית היא מפעילה רגשות היא מפעילה את הדמיון ואפילו שאחר כך שוכחים בכל זאת עשינו משהו למוח שלנו. אני קוראת המון ובהכרח לא את הכל זוכרת אבל זה לא מרפה אותי מלהמשיך לקרא כך גם לגבי תשבצים לפעמים המילה החסרה חוזרת אפילו אחרי כה ימים. אבל חשוב האימון של המוח.

 

[שרון א77]

בעניין כתיבת רשימה:

בעיקרון ,כפי שאתה כתבת, חשוב שבאמת שיהיה לכול חפץ את המקום קבוע,
אבל הבעייה שגם מהמקום הקבוע מזיזים אותו לפעמים, בעיקר לאחר השימוש בו,
כמו במצבים שממהרים לכבות את הגז,או מענה לשיחת ללפון לא צפוייה ,או צילצול בדלת,
ואז זה קורה :מבלי משים מניחים את החפץ במקום אחר, ולאחר מכן שוכחים היכן
הניחו אותו.
&nbsp
אגב, ישנה שיטה איך לא לשכוח איפה מונחים תעודת- האחריות של המוצרים:
על מכשירי -החשמל כמו מכונת הכביסה,,מדיח-כלים ,מערבל, וכו' ,על כול המוצרים האלה
כדאי להדביק בצידם האחורי את הוראות ההפעלה,ואת תעודת האחריות.
בגב המקרר ישנה תוית גם עליה כשי להדביק את תעודת האחריות של המקרר,וגם את הטלפון של השירות.
באופן זה,תעודת- האחריות של כול מוצר מוצמדת אליו וכך אין צורך לחפשה בשעת הצורך.
&nbsp
יש כאלה שלא זוכרים איפה שמו את הנעליים ,או נעל אחת נעלמת לאחר שחלצו אותה ,
הפיתרון: ארון לנעליים במרפסת .ורצוי שתהיה לו סגירה שבה יש פתחי איוורור,(כמו תריס.)
לאחר שחולצים את הנעליים מיד מניחים אותם על המדף שבארון -הנעליים לאיוורור,
והם מסודרים שם ללא כול צורך בחיפוש.
&nbsp
ככול שיהיו מקומות קבועים לחפצים כך יהיה קל לזכור היכן הם מונחים.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[שפירא מאיר]

אם רוצים להניח פרטים בחיפזון

צריך לקבוע מקום אליו יגיעו פריטים שאין זמן להניחם במקומם, כך שאם הם לא במקום, אזי הם שם באופן זמני.

לגבי תעודות אחריות ומסמכים אחרים, הפתרון הפשוט ביותר:קלסרים.
למשל: פותחים אחד לבית, אחד לרשות מוניציפאלית, אחד לכלי הרכב, וכדומה.