אם לא מתאים לך אמירות ישירות, אל תפתחי את ההודעה, שלא תתעצבי
במאות קודמות היתה ארץ ישראל ארץ של קברים שאנשים מגיעים אליה להיקבר.
אין מה לעשות אבל אנשים מתים כמו שאנשים נולדים, והקצבת שטחי קרקע מקצצת באנשים החיים.
אנשים חיים זקוקים לבתים לגור בהם, למרכזי קניות ויתר הפעילות הקולינאריות, ובעיקר, גם בערים הצפופות בעולם צריך לשמור על שטחים ירוקים.
על זה נאמר כבר:
"בן אדם זקוק ללחם כדי שיוכל לחיות
אבל הוא זקוק גם לפרח שתהיה לו סיבה ותקוה לחיות".
ומכיוון שהשטחים שהוקצו לבתי קברות מתמלאים במהירות יחסית, אי אפשר להקצות עוד שטחים באיזורי מחיה, כיוון שאנשים חיים קודמים למתים.
אפשר היה לפתוח בתי קברות בשטחים רחוקים כמו הנגב למרות הפגיעה בשטחים נופיים, אולם אדם מהישוב לא יכול להרשות לעצמו לנסוע מרחקים ארוכים רק כדי לבקר בבית קברות.
אחד הפתרונות הטובים ביותר הוא קבורה בקומות בתוך מבנים.
זה לא משהו חדש, גם בימי קדם קברו כך, ובעת המודרנית המקום הראשון שנפתח היה בגבול בת ים יפו בערך בשנות ה-80 (רחוב הגבול).
יש מקומות כמו בכרתים, שם עולה הרבה מאוד להיקבר בקבר רגיל כיוון שתחומי בתי הקברות קבוע ולא משתנה, אז יש שנקברים עד 4 בקבר אחד.
מה שעושים , מניחים את הנפטר בחדר שנועלים וכעבור 11 חודש נשארות רק עצמות, (כך קברו גם בימי בית ראשון ושני, ואז מכניסים את העצמות לגלוסקמאות, שהן קופסה שאורכה לפי העצם הארוכה ביותר בגוף (הירך) , וכך בקבר אחד אפשר לקבור ארבעה , וכבר מצאתי קברים שארבעת הקבורים הם בהפרש של עשרות ומאות שנים.
מי שלא יכול לממן קבר, יש חדר מיוחד בבית הקברות, שם יש מדפים אורים עליהן מניחים את הגלוסקמא של הנפטר, עלי כותבים את שמו ועליה איזה פריט שהיה חשוב לו ומזכיר אותו.
אם נביט בנושא בהיבט מפוכך:
הבן/בת של הנפטר יבוא לבקר ב-"יור-"צייט" (יום השכרון השנתי) פעם בשנה, ומשך הזמן הביקורים יפחתו ככל שיתבגר.
הנכדים כמעט ולא יבקרו והנינים אין שום סיכוי שיבקרו את הקבר, ויש להניח שרובם בכלל לא יזכרו את הסבא-רבא-רבא, והדור הבא אפילו לא ידע עליו שום דבר.
ומכאן ואילך הקבר יעמוד שומם עשרות ומאות שנים.....
יותר חשוב להשאיר חותם בדברים אחרים בין אם זה בנין או בנין ציבורי או מעשה שנקרא על שמו, ויש שכותבים ספרים שלא מאבדים מערכם, יש שמציירים או עושים עבודות אמנות אחרות,
וזו הסיבה שכתבתי עד היום 14 ספרים תיעודיים, כדי שאחרי שאמות ישאר ממני משהו כתוב, תיעוד היסטורי של חיי, מלחמות, מחקרים - הכל בהבט ההיסטורי, פרטי או ציבורי.
היכן יקברו אותי ? ממש לא איכפת לי.