בוקר אור לשבוע חדש.

הדסהש1

New member
בוקר אור לשבוע חדש.


שפירה צריך המון סבלנות..מאחלת לכם החלמה מהירה כמה שיותר מהר.לגבי בתי החולים אתה צודק .אבי שהוא מעל 97 היה בבית ולים יותר מחצי שנה גם באיכילוב.בחודשיים הראשונים עשו בנשפחה תורנויות גם ללילה.כי ביום יש לו מטפל ואחי היה בא כל יום להיות בקשר עם הצוות.הטיפול היה מצויין כי התחשבו בגילו המופלג.אך לאחר מכן שכרו מטפלים ללילה..כי כמו שאנו יודעים אדם קשיש לאחר ניתוחים קשים הוא לא אדם קל..זה אמנם תלוי במצב בכספי כי זה לא זול..כולם נתנו יד לדבר.בשיקום היה לו רק את המטפל כי ללילה לא נתנו להיות שם.בעלי חזר לפני שבוע ומתברר לי שהוא ביקש להשתחרר לפני הזמן כי"נשבר לו"לא ידעתי מזה והיום אני צריכים לחכות לתורים למרפאות חוץ.המשך טיפול בקהילה והכל לוקח זמן..אבל הבנתי אותו .הוא לא ידע מזה אישפוזים..הארוך ביותר היה לשבוע .אני לצערי עברתי אישפוזים ארוכים.ויודעת שזה לא פיקניק....אני מקווה שלא ישלחו אותה הביתה אלה לשיקום....
 
תודה לך

לפי מה ששמעתי מדובר על ללכת הביתה ולא דובר בכלל על שיקום.
היום אני אחדד את הנושא.
 

בת חן191

New member
בקר אור לעבור ניתוח וביחוד בגיל מבוגר זה קשה

הטוב ביותר לקבל הנחיות אחרי הניתוח מהרופא והאחיות שטיפלו
באשתך כל מקרה לגופו של ענין ובמצב בריאותו של החולה בכללי
המון המון המןון סבלנות שפירא, ובריאות והחלמה מהירה לאשתך
קל להגיד קשה לישם אבל לפחות להשתדל
ובקשר לחייים קשים ,אני תמיד אומרת החיים הם לא סוכריה על מקל
והרבה תלוי באשיות שלנו איך אנחנו מתמודדים עם מצב נתון
בגיל מבוגר הכל יותר קשה
ושוב החלמה מהירה
 

מינהר

New member
שפירא, לאמא שלי בגיל 92 נתנו שיקום

לאחר בי"ח. לא מיהרו לזרוק אותה מבי"ח עד שהתפנה מקום בבית רבקה. השיקום ניתן לשבועיים, עם הארכה לעוד שבוע. לא שזה פתר לה את הבעיה, אבל יש צוות מקצועי 24 שעות ביממה, חברה של מתאוששים אחרים, וזה פחות עול על המשפחה.
 

ladybug4NLP

Active member
לפי החוק אין אפשרות לשלוח חולה הביתה ללא הסכמתו או

הסכמת בני משפחה. זה החוק
אמי היתה בת 98 סעודית ודמנטית כשעברה התקף לב ולא הסכמנו שיפנו אותה למקום בלתי מתאים (ששם הי מסרבים לקבל אותה עוד בדלת-מתאים לחולי לב ללא מגבלות גופנות אחרות וללא מגבלות קוגניטיביות.

אח"כ היה אותו סיפור כששברה את הירך.

אתם צריכים לעמוד על שלכם גם אם זה קשה ומאיר-אני חושבת שיש לך
הרבה נסיון של שנים בלעמוד על שלך.

לפני 25 שנה עישנתי 4 קופסאות של סיגריות. הלכתי לאיזה מרפא
ומאז לא נגעתי. אולי כדאי לנסות? מצד שני חובה שהמטופל ישתף פעולה.
מאחר וגם אשתך עקשנית, אולי כדאי לחכות עם זה כי קשה לנהל מלחמה בכל החזיתות
 
אני עישנתי 20 שנה 4 חפיסות ביום (היתה לי עבודה סופר מלחיצה)

ואז התחילו לדבר על העובדה שעישון הוא אחד מגורמי הסרטן (1986).
הפסקתי בשניה, ולא חזרתי לעשן 30 שנה, היום בגלל אי ספיקת לב, עשן הסיגריות מחניק אותי פיזית.

היא לא רוצה להפסיק לעשן, פעם הסכימה ללכת למי שמקצועו בכך, ובהפסקה יצאה לעשן.....

מיום הניתוח ועד היום - 6 ימים, לא עישנה כי אין לה סיגריות, מה שהיה הוחרם והושלך לפח, ובבית של בתי איש לא מעשן, ואיש לא יקנה לה סיגריות......
זו האפשרות היחידה שתפסיק לעשן ולא תגיע למצב של מעשנות כבדות שנושמות אולי אחוז ממה שצריך, וממשיכות לעשן.
 
למעלה