נתב"ג - בית משוגעים.

נתב"ג - בית משוגעים.

מי שמדבר על לחץ בנתב"ג בימי חופשה וחג, אין הבדל לתקופות שאינן כך.

בטיסה הלוך (לפני כשבוע), לפחות 70% מהנוכחים בנתב"ג הן חמולות ענקיות של ערבים, ובכל מקום יש תורים בלי סוף.
בטיסה לכרתים אמנם לא היה שוקולד, אבל כ-80% מהנוסעים היו מעט חמולות והרוב צעירים שעשו הכל נגד הוראות הדיילות. כאשר נפתחו המסכים המסבירים מה לעשות בחירום, רבים היו עסוקים בבחינת המסך ואיך הוא נסגר ונפתח ואם מתחת לפלטות סמוכות אין מסכים, ועד שלא עיקמו אותן לא הפסיקו. התוצאה 4 מסכים שהושבתו.

לקראת נחיתה בקשה מהם להיחגר ונענתה ב-"יאללה,תעופי".

מסתבר שהיא מכירה את המילים הללו והודיע להם שאם לא יפסיקו להתנהג בפראות, היא מזמינה משטרה. זה נענה בפרץ צחוק אדיר "בטח רוצים לראות ניידת עם כנפיים", ואחד מהם אמר שלא עשו שום דבר חריג.
אחרי הנחיתה היא הצביעה על כ-15 מהם והמשטרה לקחה אותם איתה.....

אני רק לא מצליח להבין: בספטמבר יש לימודים, לא? אז איך זה שעשרות ילדים בחופשה עם המשפחה ולא בבית הספר ? זה מה שמחנכים את הדור הבא ? נופש לפני חינוך ?

בדרך חזרה (היום) הרוב היו חמולות של יהודים, עם כ-20 תינוקות בני יומם שבכו כל הטיסה, ילדים בגיל בית ספר התרוצצו במעברים במקום בחצר בית הספר, אנשים ניסו לעלות עם שקיות ענקיות של חנויות הזולות לילדים, ממש שקיות בגודל של לפחות מטר על מטר, ודרשו מהם למסור זאת לבטן המטוס והיתה מהומה ומריבות (בתאים מעל הראש לא נכנסים חפצים בגודל כזה).

כמה פעמים לקראת הנחיתה התבקשו האנשים לשבת וציפצפו על הדיילת, כשהמטוס נחת, בשניה של הנחיתה שהיא הנקודה המסוכנת בכל הטיסה, מחאו כפיים, וכמעט כולם עמדו כבר במעברים נדחפים אחד לשני כאשר למטוס עוד היה כ-500 מטר לנסוע עד השרוול.

יוצאים מהמטוס כשאחד נדחף לשני כדי שמי שנמצא עדיין במושבים לא יצא.

אבל יש גם אחרים.

זוג תיירים שראה שאני מתקשה עם הטרולי והמקל, עצרו את כולם כדי לתת לי לצאת.

בסוף השרוול חשכו עיני: היציאה כללה כ-30 מדרגות או יותר שלא נעו. אם אני מגיע למעלה חי זה רק במקרה.

פתאום נעצרו לידי אנשים, לקחו לי את הטרולי למעלה ומספר נשים נשאר איתי והציעו לי יד (די התביישתי, פשוט לא נעים לי, עד כדי כך אני עובר-בוטל?) עליתי לבד והן ליוו אותי עד למעלה.

אחד האנשים נשאר איתי וניגש לעובדת במקום וביקש עבורי טרולי.
לראשונה הגעתי לביקורת דרכונים לא גמור מההליכה הארוכה. ושם תורים ענקיים לביקורת ולא פחות מהם לעמדות הביומטרי......

אחד האנשים שראה אותי מקודם, לקח ממני את הדרכון ומסר למפעיל המכשיר ודרש להעביר אותי ראשון......

אז יש גם כאלה.....
 

יוליקה

Member
מנהל
בעלי נוסע בסוף שבוע הבא....

לפני ראש השנה... מקווה שהמצב יהיה שפיר יותר.
ברוך הבא הביתה, מאיר!!
 
תודה

מחר אמור להיות הראיון עם הטלויזיה.
הם לא רוצים מסלול אלא לדבר במקום אחד. במקום כפר יהושע או המוזיאון החלטתי שהטוב ביותר היא חניית אלרואי שאנשים השקיעו בה מכלום ועשו מקום מיוחד.

אני ממתין להודעה בקשר לאיסוף.
 
אודיע, בינתיים נדחה לשבוע הבא

זה רק יתן לי זמן להכין מצגות שיראו תוך כדי שידור, ומי שלא מכיר (99.9% מהאנשים) מה היו 48 התחנות, ורוצים שאספר קצת סיפורים מתוך ה-1561 שצברתי עד כה.

הנה סיפור שאולי לא אספר כי הוא ארוך -

טוניה בן ברק (סבתא של מאיר שלו) הרגישה צירים ויצאה מנהלל בטרמפ לתל-שמאם (כפר יהושע טרם הוקם) משם לקחה רכבת לעין חרוד-למטה, משם ברגל לבית החולים (כשלושה ק"מ למה שהיום גדעונה), הרופא אמר לה שבית החולים מלא ושתחזור עוד כמה ימים.
היא הלכה שוב לתחנה, שם ראתה בחור צעיר רוכב והוא מנהלל , מסרה לו פתק שיודיע לבעלה להמתין ולאסוף אותה מתל-שמאם.

היא המתינה לבעלה שבושש להגיע , בינתיים כפר ערבי והיא לבד, ואז ראתה את הרכבת הבאה מחיפה, רכבת אחרונה, עלתה עליה ונסעה שוב לעין חרוד למטה, משם ברגל לבית החולים האחות ריחמה עליה ונתנה לה לישון על מיטת היולדות, וכעבור שעה קלה היא ילדה.

למחרת בעלה מקבל -
1. פתק מאתמול שאשתו ממתינה לו בתל שמאם (הבחור נזכר בפתק רק למחרת)
2. מזל טוב על הולדת הבן.....
 

מינהר

New member
ועכשיו אני יוצאת להליכה ולקנות חלב.

בבקשה, תכתבו בינתיים דברים משמחים.
 

נימה3

New member
סיפור אופטימי. השמש זורחת

האויר מצטנן במידה - למרות שהחזאים אומרים אחרת - יום יפה. הציפורים מציצות ואומרות בקר טוב.
מצפה לחברות.
 

מינהר

New member
סופר, תודה.

קבל זר פרחים.

 

מינהר

New member
תודה, סופר. אבל זה אצל חברה. הבאתי לה

את הפרחים לאיזה ארוע פעוט. והיא שלחה לי צילום.
 
למעלה