בוקר טוב עצוב לפתוח את היום בידיעה

[הדסהש1]

בוקר טוב עצוב לפתוח את היום בידיעה

שכלת פרס ישראל דבורה עומר נפטרה.קראתי
את ספריה למרות שאנני ילדה.

 

[יוליקה]

יהי זיכרה ברוך

אבל ילדינו גדלו על ספריה.

גם לי עצוב היום - היום מלאו 34 שנים לפטירתו של אבי.
היום אנחנו עולים לקברו יחד עם אמא שלי - 34 שנים שלא
הפסקנו לחשוב עליו, לדבר עליו, כך לא זוכרים אותו רק ביום הפטירה
אלא כל ימות השנה.

 

[י מ י ת 2]

מה חבל על דבורה עומר בעיקר

כי בשנותיה האחרונות יתה חולה ולא כל כך מחוברת לסביבה. קראתי חלק גדול מספריה שהיו ועדיין אהובים על ילדים בכל הדורות.
נזכור אותה.
יוליקה, טוב שיש מי שזוכר את ההורים שלנו ומזכיר וכך השלשלת לא ניתקת.

 

[deebeebee]

געגועים להורים

את ההורים ואהובים שהלכו מאיתנו אי אפשר לשכוח, אין יום שאנחנו לא זוכרים אותם, מדברים עליהם ומקווים שיש חיים אחרי ושנוכל שוב להיפגש איתם (ולא אכפת לי אם יבואו חכמים כלשהם ויאמרו שאין דבר כזה, כי לא הם ולא אני יודעים מה בדיוק קורה שם). אבי נפטר בדיוק לפני שנה, שלשום מלאה שנה לפטירתו (לפיהתאריך העברי) והשבוע עלינו לקברו. היינו מאד קרובים אליו והוא כל כך חסר לנו. להרגשת היתמות אין מגבלות גיל.

 

[ע ר נ ו נ ה]

כולנו חיים בצל הזכרונות.

 

[ע ר נ ו נ ה]

היום בערב נלך לראות את עו"ד דון יחיא

במופע שלו בצוותא, הוזמנו ע"י ההפקה.

למה עו"ד נחשב צריך להוסיף לעצמו גם
עבודה נוספת של עמידה על במות, מעניין אם כשחקן הוא
טוב כמו כעו"ד.

 

[ע ר נ ו נ ה]

סליחה, מחר הולכים, היום יש לנו ערב עם

השמרת אביב הד זוכרים אותה?

אם מפריע לכם השרשור במקום הזה אז אני אבקש יפה
מהמנהלת להעביר אותו, פשוט אני יודעת שאתם לא
אוהבים הרבה פתיחות של שירשורים.

 

[deebeebee]

כאן לא מדובר רק על זכרונות

כאן מדובר יותר על געגועים ואבדן.

 

[שפירא מאיר]

זו בדיוק הסיבה לכתוב זכרונות

תשאלו היום את הנכדים מי היו הוריכם, הרוב לא ידעו. מי היו סביכם וסבתותיכם, אין שום סיכוי שידעו. זהו, הם נמחקו מהתודעה בפחות משלוש דורות.
כאשר הנכדים שלי הגיעו לגיל בו הם נדרשים לעשות עבודות שורשים לבית הספר, הסתבר לי כמה מעט הם יודעים על המשפחה שלהם, והחלטתי לכתוב את הספר "קורות חיי" שבו מעל 1100 תמונות עם הסברים מי הוא מי ותמונות שהצלחתי למצוא בכל מיני חורים והן היו בדרך לאבדון, ובכלל אף אחד לא התעניין בהם, כי אנשים לא מתעניינים בתמונות שאין להם מושג מי מצולם.
אני תמיד עסקתי בתיעוד דברים. למשל בתמונה מכתה ד' 1954, מאחורי התמונה כתוב כל ילד מהכיתה מה שמו וכמובן שם המורה.

סיפרתי שכתבתי עד היום 19 ספרים והיום אני כותב את ה-20 , ואשתי לא התעניינה באף ספר למרות שמסופר בלפחות 6 ספרים את קורותיי בכל מיני מצבים (היו לי חיים מאוד תוססים) , אבל את הספר "קורות חיי" שבו גם היא מעורבת מאוד ענין אותה והיא הודתה שהוא מאוד ריגש אותה והיא מעיינת בו שוב ושוב (לשנינו זו היתה אהבה ממבט ראשון, ובערב הראשון הצעתי לה נישואין והיא הסכימה.....) ולנכדים אני מסביר שזה שהם רואים את הסבתא כאשה זקנה, בעיני היא אותה אשה שהתחתנתי איתה רק שהשנים נתנו את אותותיהם בשנינו, וכשאנחנו מתנשקים הנכדים צוחקים או תמהים.

אצלי (וגם אצל אשתי) המצב היה אחר כיוון שלא יכולתי להכיר בני משפחה מלפני הסבים שלי כיוון שהם עלו ארצה ולמעשה המשפחה החלה מהם, ולא היו להם כמעט תמונות על קודמיהם כיוון שהם היו עניים מאוד ואז לא ממש נהגו להצטלם.

לכן, אני חושב שחובה על כל אדם לתעד את עצמו ואת משפחתו ולכתוב את זכרונותיו למען הדורות הבאים ולתת לספר צורה שתישמר (עלה לי להדפיס בבית דפוס ולכרוך לא מעט כסף). היחידי במשפחה שכתב ספר על ילדותו ברומניה,העליה ארצה והקמת המשפחה היה דודי (אחי אמי) וכך ידוע לי היום דברים רבים על המשפחה , שמעולם לא דיברו עליהם.

 

[deebeebee]

נכון

אצלנו הכל מתועד, גם בגלל שביחד עם אבי ז"ל כתבתי את הביוגרפיה שלו (סיפור מאד מיוחד של אדם מאד מיוחד). הספר חולק בין קרובי המשפחה וגם הגיע למספר ספריות, ובימים אלה אני מסיימת לתרגם אותו לאנגלית למען קרובים ומכרים בחו"ל שלא קוראים עברית.
פרט לזה, כבר שנים שאני עוסקת בגניאולוגיה. ברשותי תעוד של דורות ממשפחות אבי ואימי.

 

[ע ר נ ו נ ה]

האמת שלי נשארו זכרונות, ממש לא געגוע.

מיצינו את כל הטוב בחיים, הורי נפטרו בזקנה טובה, ללא מחלות
זיקנה, היה להם כבר די בחיים מיצו את כל שרצו והכי פחות רצו
להיות לעול ולנטל, וכבר כמעט נהייה קשה לצפות בטלוויזיה, לקרא
ספרים כך שחלק גדול מטעם החיים נלקח מהם.

האמת גם אני רוצה לעצום את העניים רגע לפני שאהייה תלותית
בכל מצב שהוא.

מקווה שטוב להם גם במקום בו הם נמצאים עכשיו, יש להם חלקת קבר
אחד ליד השני כמו שרצו.

 

[deebeebee]

אבי היה בן 92 במותו

והיה בריא רוב חייו. אימי, לעומת זאת, היתה לא בריאה. היא נפטרה בגיל 63 אחרי התקף לב וסרטן. גם הם קבורים אחד ליד השניה, כי אבי קנה את החלקה לידה.
אצלי יש גם זכרונות וגם געגוע.

 

[אפילי]

סבי נפטר בגיל 108 - מעניין אם

קבלתי את הגנים שלו.

- עד כמה שאני זוכרת
עד גיל 105 - היה במלוא כושרו.

 

[mati40]

אבי נפטר צעיר מאוד כבן 56

בעלי 59 ואחי 55
אני תודה לאל עברתי את השרשרת הזו ונקווה שבהדור הבא גם ימשיך לחיות שנים רבות וטובות

ערב טוב לשבת חמימה

 

[deebeebee]

עדיין לא הגעתי

לגילה של אימי במותה, אבל אני מקווה שאחיה לגיל הרבה יותר מבוגר מזה שהיא היתה במותה, ולא רק מספר השנים חשוב, האיכות חשובה. חיים ארוכים הם חסרי ערך אם הם לא טובים.

 

[י מ י ת 2]

אמת נכון, איכות החיים היא החשובה ביותר

אפשר לחיות חיים ארוכים אבל חסרי תוחלת. ובלי הכרה אז מה הטעם? אני נגד להאריך חייו של אדם לשוא. הבעיה מתחילה כאשר אין סימן מובהק למוות ועדיין האדם חי.
כל אחד כולל אני רוצים חיים בעלי משמעות ובלי להיות תלויים. אמן! אני מאחלת זאת לכל אהובי.
שבת שלום