פעמים רבות אני שוכח
שהאזרחים לא באמת מכירים את המשטרה, אלא רק משמועות, דיווחים לרוב לא נכונים בתקשורת, קללות של טוקבקיסטים המסתתרים מאחורי כינויים וכו.
לא אמרתי ש-"הכל דבש", בגוף גדול בוודאי שיש חריגות ויש חריגות, אבל סך כל הפלוסים עומת ביתרת זכות גדולה מאוד מול המיעוט של המינוסים.
אפילו ביחידת ההיסטוריה של המשטרה לא באמת מכירים את המשטרה כיוון שרובם באו מבחוץ.
מישהו מהם שמע על הספר שלי "שוטרים מספרים", וכשקרא אותו, הוא פשוט נדהם איך הוא מתוך המערכת ולא מכיר באמת את השוטרים.
כן, אני יודע שאם קבלת דוחו תנועה קיללת את השוטר, או באירוע מסויים לא פעלו כפי שאתה חושב וכדומה, אבל בסך הכל הכללי משטרת-ישראל בכללי עונה על הצפיות ממנה.
אם יותר אנשים היו הולכים למשל לבקר במוזיאון המשטרה בשפרעם, היו מתחילים להבין שרוב שנותיה של המשטרה, החוק והסדר התקיימו רק בזכות השוטרים שהשקיעו לא רק מזמנם ועל חשבון הזמן עם המשפחות, אלא גם מכספם ואת כישוריהם ויכולותיהם לטובת הציבור, כן גם הציבור שמקלל אותם ומתנכל להם לעיתים, ויש לי על כך סיפורים רבים.
בספר: "שוטר המקוף האחרון" שאני כותב כעת, עד כה יש לי מעל 400 סיפורים, כל סיפור עולם ומלואו, פעילות משטרתית שהציבור לא מכיר.
נכון שיש גם סיפורים על אינטריגות, תככים פה ושם, התנהגויות לא נאותות, אבל בסך הכל הכללי הם במיעוט.
אחד הסיפורים שקרה בשנות ה-70 לא אשכח אף פעם. (בתמצית: ילדה קטנה אבדה, חיפשנו כל הלילה כולל סיכון עצמי בהתנדבותי להשתלשל לתוך בור מים עמוק, בסוף מצאתי את הילדה, והצלנו את חייה. האב נישק לנו את הנעליים הרטובות והמבוייצות [כן,ממש כך] והיינו די במבוכה בגלל זה. אבל כעבור יומיים תפסתי אותו מבצע עבירת תנועה והגשתי נגדו דוח תנועה, תגובתו:"רק את זה אתם יודעים לעשות, דוחות לאזרחים, לכו יותר טוב תתפסו גנבים ולא להתעלל באזרחים".....)