כמו בשיר:"יש לי חבר, יש לי אח..."
יש לי חבר ששמו תשובה.
הוא היה נהג זחל"מ ואני מפקד טנק.
בכל המלחמות הוא דאג להיות בסביבתי, בערב הוא עם הצוות התארחו לנו לחברה, אני בישלתי מטעמים והם דאגו לכלב (מערכת גז לבישול) ולפרודוקטים, ובלילה חנה מתחת לתא 9 של הצריח שהוא ידע שאני ישן עליו, כי אם אפול, שאפול עליו.
בזמן ההפצצות הוא היה נצמד עם הזחל"מ לטנק להתגונן, נהג לדווח לי על הימצאות "חירי-בירי" (חיילי אוייב) באיזור שאולי אני לא רואה מהצריח, באמצעות "הטלפון האחורי" שבטנק , וכך התנהלנו בכל המלחמות.
פעמים רבות הוא ניסה לשכנע אותי לבוא לעבוד איתו כי הוא כל היום רץ רץ ועושה כסף, אבל לא עזבתי את המשטרה ואת התפקיד שלי שבו חשתי אחריות לטובת הציבור.
לפני שנים יצאתי לפנסיה מסודרת, והוא הפסיק לרוץ ולעשות כסף, וחי ממשכורת מינימום......
אז נכון, מאז יצאתי לפנסיה עברו עלי כמה אישפוזים, "זכיתי" באי אילו מחלות, אבל עם כל המגבלות והשיקולים המיוחדים, אני עוסק במלאכה של כתיבה ומחקר משלים עם הנכדים מה שהפסדתי עם הילדים (היום כשאני כותב את קורותיי וטובע בים התמונות , אני רואה כמה הפסדתי.....) , אני הולך לישון בסביבות 0200-0400 כל לילה, כי יש לי המון מה לעשות ויש בי תחושה של דחיפות, אני גם נוסע לבצע תחקירים בשטח, עוזר לחברים, וחוסך כסף וכל שנה נוסע פעם-פעמיים למחקר הגדול שלי על כרתים.
אז נכון לחלוטין שעדיפים הנעורים על פני הזיקנה, אבל אני מנסה להוציא מהמצב את המיטב.