מי ראה אתמול את עובדה ולא הזיל דמעה?
להזכירכם שכבר היה מקרה כזה, עם הילדה ברונה קרולין.
למי ששכח הנה תזכורת.
הילדה שיכולתי להיות
פעוטות משני גברים שנטשו אותה, לא לומדת ולא עובדת, מתקיימת מקצבת מזון בסיסית. השבוע הגיעה לארץ, בהזמנת התוכנית "שישי בגאון", להיפגש עם הוריה המאמצים ולראות מקרוב כמה ארוכה יכולה להיות ידו של הגורל
בצילומי ארכיון ישנים מחייכת הפעוטה ברונה קרולין,עטורת תלתלים ולבושה שמלות מלמלה.בחדרה המקושט שפע ספרים וצעצועים שהוריה המאמצים, בני הזוג תורג'מן, הרעיפו עליה, על הילדה שציפו לה 12 שנים. כשהתברר שהתינוקת נחטפה בברזיל לפני שנמסרה לבני הזוג בישראל,הגיעו הוריה הביולוגים ודרשו את בתם בחזרה.הם הציעו לה מה שהיה להם. לאם רוזילדה היתה סככת בטון מתפוררת ששימשה כמספרה ומגורים בפרבר עוני. לבד מברונה, הביאה לעולם עוד שישה ילדים מחמישה גברים שונים. האב לואיס וסקולנסלוס היה אלכוהוליסט אלים שחי על חשבון קצבתה של אמו הזקנה. בית המשפט העליון פסק כי יש להחזיר את הילדה להוריה בברזיל.ברונה קרולין חזרה עם הוריה הביתה. בגיל 13 ברחה מהבית. בגיל 14 הרתה וילדה את בנה הראשון. בגיל 17 וחצי היא אם חד הורית לשני ילדים משני אבות שונים שנטשו אותה, האחרון גם חטף ממנה את בנה. נכון להיום אין לה כסף, השכלה, חברים או חלומות. רק גומות החן הרכות נותרו והמבט התם. השבוע, 16 שנה לאחר שנפרדה מהוריה המאמצים בתהליך סוחט דמעות שהסעיר מדינה שלמה, חזרה ברונה לישראל ונפגשה איתם לראשונה. והיה בכי גדול, וצער נוקב, וגעגועים מרוסקים ושברי מילים. והיתה הידיעה שאת הנעשה כבר אין להשיב, ואולי כבר מאוחר מדי לכולם.ברונה הובאה לישראל בחסות ובמימון התוכנית "שישי בגאון", שיזמה את המפגש הראשון עם הוריה המאמצים. התוכנית תשודר בליל שישי בערוץ הראשון. כשירדה מהמטוס היתה לבושה ברישול, בבגדים מוזנחים. צלצול המכשירים הסלולריים הפחיד אותה, עוגיות השוקולד שצוות ההפקה הגיש לה לא ערבו לחכה. בברזיל, אמרה ליהורם גאון, היא אוכלת רק אורז, שעועית, קצת תירס וחלב.לקחו אותה לשדרת המעצבים בקניון, רכשו בגדים לה ולבנה דניאל שבא איתה, והשניים, שיכורים מקסם, ביקשו צעצועים, עגילים ואיפור ואכלו גלידה בפעם הראשונה בחייהם. וכשברונה הסתובבה על נעלי העקב החדשות שלה, חלפה לידה קבוצת נערות בנות גילה, אולי אפילו קצת יותר גדולות, ועדיין בפלטפורמה ומסטיק, סלולרי ודיבורים על בגרויות.הרעיון המרכזי היה להפגיש את ברונה עם הוריה באולפן, אבל ברגע האחרון החליטו בני הזוג תורג'מןלהיפגש עימה שלא לעיני המצלמות. בתוכנית החליטו להסתפק בראיון נרחב. וכך צעדה ברונה בערב הצילומים בבגדיה החדשים אל הבמה המוארת, מעפעפת בבהלה כמו ילדה אבודה. כששמע הקהל שבנה הראשון, בן השלוש, נולד לה בגיל 14, נאנח מתימהון. כשברונה סיפרה על הילד השני, בן השנה, פרץ בקריאת תדהמה."יש לך איזה חלום להגשים? ", שאל אותה גאון. ברונה משכה בכתפיה. "אולי עוד ילד? ", זרק באכזריות מישהו מהקהל. והיא, שלא הבינה את דבריו, השיבה באמצעות המתורגמן: "לתת לילדים שלי בית טוב יותר ממה שהיה לי. ואולי להישאר כאן".
אשליית הבית
ברונה אפרסינדה וסקונסלוס נולדה ביוני86' בעיר קוריטיבה שבדרום ברזיל. כשהיתה בת ארבעה חודשים נחטפה מביתה של המטפלת, נשלחה לישראל ונמסרה לאימוץ לסימון ויעקב תורג' מן, תושבי לוד. כשהובאה לארץ ניתן לה השם קרולין. סימון ויעקב, שלא ידעו שהתינוקת נחטפה, אימצו אותה כחוק. היא גוירה ונרשמה כיהודייה. רק מאוחר יותר התברר כי תעודת האימוץ שקיבלו בני הזוג היתה מזויפת, וכי הילדה נחטפה ונמכרה לרשת נוכלים בינלאומית.בשנת88', במהלך תחקיר של תוכנית הטלוויזיה הבריטית "דוח קוק", שעסק בחטיפות ילדים ממדינות העולם השלישי, נודע להוריה הביולוגים של ברונה כי בתם נמצאת בישראל. רוזילדה גונזלס ולואיס אמריקו וסקונסלוס הגיעו לישראל ביחד עם צוות הטלוויזיה כדי להשיב לעצמם את בתם לעיני המצלמות. כולם המתינו ברחוב לסימון ולקרולין בת השנתיים ששבו הביתה מהגן. מגיש התוכנית, רוג' ר קוק, פנה אל סימון בעזרת מתורגמן, ושאל אותה אם היא יודעת שהילדה הקטנה שלה חטופה ומיד הציג לפניה את רוזילדה.משפחת תורג'מן מיהרה לעתור לבג"ץ וזה הורה על בדיקת רקמות. ממצאי הבדיקה הוכיחו שטענות המשפחה הברזילאית נכונות. בתום דיונים שנמשכו כחודשיים פסקו שופטי בית המשפט העליון שברונה תימסר להוריה הביולוגים ותשוב עימם לברזיל. כדי להקל על הפרידה סוכם ששני זוגות ההורים יתאכסנו במלון הילטון בירושלים ביחד עם הילדה, וייפרדו ממנה בהדרגה, לאורך עשרה ימים, בליווי עובדת סוציאלית ופסיכולוג.בצילומי הטלוויזיה של אותה תקופה מוצגים רוזילדה ולואיס כהורים מסורים. בני הזוג תורג' מן העדיפו להסתגר ולא להיחשף לתקשורת.בברזיל הפכו ברונה והוריה לגיבורים לאומיים. הם התקבלו בריו דה ז' נרו על ידי המון נלהב ונלקחו מיד למסע הופעות עטור רגשות פטריוטיים, שהובל בידי תקשורת סנסציונית ופוליטיקאים שרצו כותרות. אלא שהקסם התפוגג במהירות. על ברונה ואמה הורעפו הבטחות לעזרה שהתגלו לאחר מכן כריקות מתוכן. מושל פארנה הצטלם כשהוא מעניק צ'ק נאה לברונה, אך הכסף לא ניתן לה מעולם. העירייה הודיעה שהיא מעניקה להם בית חדש, אך התברר שעליהם לשלם תמורתו. ובית ספר שהבטיח לברונה לימודים חינם נסוג מהבטחתו מיד כשהחלה לבקר בו.עבר זמן קצר ולארץ הגיעו שמועות כי הוריה של ברונה אינם חיים יחד וכי החזית המאוחדת שהציגו היתה אחיזת עיניים בלבד. גם התחקיר הבריטי התברר כמפוברק בחלקו. כך למשל, כדי להשיג את אפקט הדמעות בעיניה של רוזילדה, השתמשו בטיפות עיניים. לאט לאט התגלו עוד בקיעים. צלם מקומי שסיקר את חגיגות השמחה בברזיל סיפר כיצד הפצירה רוזילדה בעיתונאים שלא לגלות לישראלים כי היא ולואיס כבר חיו בנפרד זמן רב לפני שנסעו לישראל להחזיר את ברונה, ושהיא נושאת ברחמה את ילדו של גבר אחר. כל הפרטים הללו העצימו את הטרגדיה, אבל לא שינו דבר. ברונה כבר לא היתה בישראל.
הייתי בושה גדולה
מיד כשהגיעו לברזיל לקחה רוזילדה את המזכרות שהעניקו לברונה הוריה המאמצים, תיק ובובה, אלבום תמונות ומכתבים רטובים מדמעות, ושרפה אותן. "אמא לא רצתה שיישאר לי שום זיכרון מישראל", אומרת ברונה. "היא חשבה שהכי נכון יהיה שאשכח הכל, שאתחיל מההתחלה, וכך לא יהיה לי לאן להתגעגע. אז שכחתי. בכל זאת הייתי קטנה. אבל מהסיפור עצמו לא יכולתי לברוח. בעיר מגורי הפכו אותי לסמל. כל הזמן הציקו לי. אמרו שחטפו אותי, הצביעו עלי ברחוב ולחשו שאמא שלי מכרה אותי לחוטפים כדי להרוויח כסף. אפילו המורים בבית הספר רמזו שלאמא היה חלק בחטיפה."אבל אני לא האמנתי. הייתי שמה את הידיים על האוזניים וצועקת. לא רציתי לדעת. רציתי לשכוח. אבל אנשים ידעו עלי יותר משידעתי על עצמי. בשלב מסוים החלטתי ליצור קשר עם סימון ויעקב ולברר איתם מה באמת קרה. אבל לא היה
