שפירא מאיר
New member
תקנות קנדיה (שם עיר הבירה הרקליון הוונציאנית)
במאה ה-13 בתקופת הפריחה הונציאנית של האי כרתים, גם חיי הקהילה בעיר הבירה דאז "קאנדיה" היו ברורים, גם אם הם סבלו לא מעט מהתנכלויות של הנוצרים, אבל לא פחות מהתבוללות היהודים ומהתנהגויות שליליות בתוך הקהילה.
מה היו הבעיות שהטרידו את הקהילה היהודית ביותר?
ע"פ הספר, התקנות הראשונות נכתבו ב-1228 טו באלול.
1. שמירה על הכשרות עד כדי כך שיהודי שחי מחוץ לעיר, היה צריך לקבל הכשר של הקהילה כדי למכור לה את מרכולתו בעיקר כשמדובר בבשר וחלב.
2. התייחסות למתים. היו צריכים להוציא "גדר" (תקנה) מיוחדת המורה ליהודית שביום שיש הלוויה, יפסיקו את העבודה עד עבור מסע ההלוויה. ומי שבודד ללא משפחה, חייב להשתתף בלוויה.
3. כולם חייבים להתפלל בקביעות בבית הכנסת
4. כאשר מגיע שלוח כל שהוא, חייבים כולם להתקבץ כדי שהוא יראה שיש קהילה.
5. להפסיק לגנוב מהגויים ולרמות אותם, כי זה מוציא שם רע לקהילה.
6. על הנשים להפסיק את ההפקרות בנושאי נידה.
7. חתנים אסור להם להימצא ביחידות עם המיועדות להם. (היו מקרים שהמיועדת היתה בטוחה כמובן שהולכים לנישואין, שכבה עם הבחור, ולמחרת הוא נעלם...)
8. יש להפסיק את העבודה כבר מיום שישי בצהרים
9. משך השבת אין להתלונן אצל הפשלי (רקאש הקהילה) ולא לעסוק בעניני עבודה, לטובת פסק זמן של שמחה ולהיות עם המשפחה.
10. אסור ליהודי לקנות בית שכתוצאה מכך יגורש יהודי שגר באותו בית בשכירות
11. חובה להגיע למקוה נקיים שלא לפגוע בנשים שטובלות אחרי הנידה
12. אסור לעסוק בהחרמות, אלא באישור מראש של ראש הקהילה
13. שבעת מנהלי הקהילה ייבחרו בהצבעה ומבינייהם ייקבעו מי הוא ראש הקהילה. על הוועד להודיע לאנשים כל 3 חודשים מהן התקנות החדשות.
14. עקב ריבוי בתי זונות בעיר ולהן גם "פושעים זונים" (סרסורים) , אסור לאפשר פתיחת מקום כזה בתחום הקהילה, ומי שיעשה כן, יוחרם.
15. תקנה להכשר יין , שלא יגע בו גוי.
16. אסור לרמות במידות ומשקלות, ומי שייתפס, יוחרם למשך שנה ולאף אחד אסור לקנות ממנו.
17. לחם שנאפה אחרי שקיעת השמש ביום שישי, השימוש בו מותר רק ממוצאי שבת.
18. תקנת "עירוב" - לא לצאת מהבית והחצר בשבת אלא במקרה של פיקוח נפש. מאידך שכונת הקהילה בעיר נחשבת כבית אחד ואין בעיה לבקר חברים או ללכת לבית הכנסת.
19. לא ללבוש שעטנז של צמר ופישתים (פשתן).
20. אסור לקנות עבדים ושפחות של גויים, ומי שעשה כן ישלם קנס ויחזיר את הקניה. כדי שהגויים לא יוכלו להתלונן נגד היהודים.
אלא החוקים הבולטים.
סה"כ היו נא תקנות.
יש גם שמות של אנשי הוועדים וה-"קונשטובלו" (ראש הוועד).
כמו: אליהו הפרנס (כעת תדעו את מקור שמו של שמעון פרנס), מלכיאל קזאני (קבע תקנה שמי שמוציא שם בתולת ישראל רע, יכו אותו בשער העיר), אברהם דלמדיגו (דלמדיגו-המדיקו-מדיקו=רופא), משפחת קפשלי, משפחת דלמדיגו, יודא (יהודה) חביב, יעקב אביס, דוד מוורוגונטו (שבא מהעיר ורוגונטו באיטליה. כידוע שמות משפחה נובעים ממקום מגורים או מעיסוק) , ואחרים.
הצגתי את חלק מהתקנות כדי שיהיה לכם מושג מה העסיק את הקהילה היהודית בהרקליון בתחילת המאה ה-13 בכרתים.
במאה ה-13 בתקופת הפריחה הונציאנית של האי כרתים, גם חיי הקהילה בעיר הבירה דאז "קאנדיה" היו ברורים, גם אם הם סבלו לא מעט מהתנכלויות של הנוצרים, אבל לא פחות מהתבוללות היהודים ומהתנהגויות שליליות בתוך הקהילה.
מה היו הבעיות שהטרידו את הקהילה היהודית ביותר?
ע"פ הספר, התקנות הראשונות נכתבו ב-1228 טו באלול.
1. שמירה על הכשרות עד כדי כך שיהודי שחי מחוץ לעיר, היה צריך לקבל הכשר של הקהילה כדי למכור לה את מרכולתו בעיקר כשמדובר בבשר וחלב.
2. התייחסות למתים. היו צריכים להוציא "גדר" (תקנה) מיוחדת המורה ליהודית שביום שיש הלוויה, יפסיקו את העבודה עד עבור מסע ההלוויה. ומי שבודד ללא משפחה, חייב להשתתף בלוויה.
3. כולם חייבים להתפלל בקביעות בבית הכנסת
4. כאשר מגיע שלוח כל שהוא, חייבים כולם להתקבץ כדי שהוא יראה שיש קהילה.
5. להפסיק לגנוב מהגויים ולרמות אותם, כי זה מוציא שם רע לקהילה.
6. על הנשים להפסיק את ההפקרות בנושאי נידה.
7. חתנים אסור להם להימצא ביחידות עם המיועדות להם. (היו מקרים שהמיועדת היתה בטוחה כמובן שהולכים לנישואין, שכבה עם הבחור, ולמחרת הוא נעלם...)
8. יש להפסיק את העבודה כבר מיום שישי בצהרים
9. משך השבת אין להתלונן אצל הפשלי (רקאש הקהילה) ולא לעסוק בעניני עבודה, לטובת פסק זמן של שמחה ולהיות עם המשפחה.
10. אסור ליהודי לקנות בית שכתוצאה מכך יגורש יהודי שגר באותו בית בשכירות
11. חובה להגיע למקוה נקיים שלא לפגוע בנשים שטובלות אחרי הנידה
12. אסור לעסוק בהחרמות, אלא באישור מראש של ראש הקהילה
13. שבעת מנהלי הקהילה ייבחרו בהצבעה ומבינייהם ייקבעו מי הוא ראש הקהילה. על הוועד להודיע לאנשים כל 3 חודשים מהן התקנות החדשות.
14. עקב ריבוי בתי זונות בעיר ולהן גם "פושעים זונים" (סרסורים) , אסור לאפשר פתיחת מקום כזה בתחום הקהילה, ומי שיעשה כן, יוחרם.
15. תקנה להכשר יין , שלא יגע בו גוי.
16. אסור לרמות במידות ומשקלות, ומי שייתפס, יוחרם למשך שנה ולאף אחד אסור לקנות ממנו.
17. לחם שנאפה אחרי שקיעת השמש ביום שישי, השימוש בו מותר רק ממוצאי שבת.
18. תקנת "עירוב" - לא לצאת מהבית והחצר בשבת אלא במקרה של פיקוח נפש. מאידך שכונת הקהילה בעיר נחשבת כבית אחד ואין בעיה לבקר חברים או ללכת לבית הכנסת.
19. לא ללבוש שעטנז של צמר ופישתים (פשתן).
20. אסור לקנות עבדים ושפחות של גויים, ומי שעשה כן ישלם קנס ויחזיר את הקניה. כדי שהגויים לא יוכלו להתלונן נגד היהודים.
אלא החוקים הבולטים.
סה"כ היו נא תקנות.
יש גם שמות של אנשי הוועדים וה-"קונשטובלו" (ראש הוועד).
כמו: אליהו הפרנס (כעת תדעו את מקור שמו של שמעון פרנס), מלכיאל קזאני (קבע תקנה שמי שמוציא שם בתולת ישראל רע, יכו אותו בשער העיר), אברהם דלמדיגו (דלמדיגו-המדיקו-מדיקו=רופא), משפחת קפשלי, משפחת דלמדיגו, יודא (יהודה) חביב, יעקב אביס, דוד מוורוגונטו (שבא מהעיר ורוגונטו באיטליה. כידוע שמות משפחה נובעים ממקום מגורים או מעיסוק) , ואחרים.
הצגתי את חלק מהתקנות כדי שיהיה לכם מושג מה העסיק את הקהילה היהודית בהרקליון בתחילת המאה ה-13 בכרתים.