אני מאמינה שכן צריך להמשיך להתפתח
תראי אני אמנם צעירה יותר במרץ הקרוב אהיה בת 52 אבל אני פרשתי לפנסיה מחמת מחלה בגיל 38, קבלתי שנתיים בגלל התנהגות טובה ושוחררתי משרות הקבע לגמלאות ואם לא הייתי ממשיכה את ההתפתחות שלי כאשה יצרתית לא הייתי שורדת , שלא לדבר עם איכות החיים "למזלי הטווב" אבי נפטר בעידי ביום הראשון של חופשת השחרור, והשאיר לי אמא מבולבלת לאחריות שלי למעשה הינו צריכים להשגיע על אמי מאז שאחותי הקטנה נהרגה בתאונת דרכים בצבא, (זה היה קשה לכולנו , אוטובוס צבאי התהפך בדרך לבסיס 24 פצועים הרוגה אחת , היא היתה בת 20 ו11 חודש ) אבא פרש לגמלאות ושמר עליה עד שהוא נפטר בהתקף לב בבית , ידעתי שהוא בסיכון לכן לא זזתי ממנו . 1טיפלתי באמי צמוד כמו פחיליפינית 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע , בלי מחליפה ואם לא הייתי עושה משהו להתפתחות שלי כאשה יצרתית הייתי משתגעת ., שנתיים ראשונות עסקתי בעבודות יד קטנות בשלב הראשון למדתי את היסודת של הרפואה הסינית מספר שקניתי , ועוד כל מיני דברים רוחניים שעות ישבתי למדתי מהספר שעין אחת על אמי ז"ל , היא מתבוננת בTV ואני עםהעיסוקים שלי לצידה התחלתי לצייר ונחשפתי לאנדרופוסופיה , שעזר לי לפתוח צוהר לעולמות עליוניים , לריפוי בצבע , פאעם בחודש גייסתי שכנה ונסעתי לקברות צדיקים וזה היה הרענוןם שלי , ומקור הכח לחודש שלם והקבוצה של הצעירים שנסעתי איתם כולם צעירים ממני בשנים טובות הייתי כמו אמא של הקבוצה כיום כולם נשואים עם ילדים, ככה זכיתי בנכדים מאומצים שאמי הלכה לבית האבות נחשפתי לאינטרנט ,ומשם התחילה הכתיבה שלי לצמוח , כמו שאתם מכירים פה במקביל להליכה לבית האבות מספר פעמים בשבוע לבקר את אמי , הענקתי תשומת לב גם לשכנים ולשכנות שלה שנעזרו בי כי הילדים שלהם באו הרבה פחות לבית האבות, הייתי יוצאת משם עם רשימת מטלות פתחתי לי חיי חברה שלא על חשבון השעות של אמי , נפתחתי לחברה של בני גילי , מה שלא קרה כל חיי הבוגרים , הגברים גילו אותי וזכיתי להמון תשומת לב מצד הגברים והנשים , התפתחו המון יחסי חברות תמיד היתה הבעת פליאה, איך אחת כמוני נותרה רווקה, מה הגברים היו עוורים .? ככה שאלה אותי אחת הבנות אני מודה שהפרידה מאמי ז"ל שנעשתה בשלבים בגלל בית האבות עזרה מאד שהיא נפלה , לצערי הפכה לסעודית קשה , חזרתי לתת לה מירב זמני , אבל היו לי כבר חברים טובים בחיי חברה כמו אחים ואחיות שאהבו מאד ותמכו בי בשלב הזה של חיי ,שאמי ז"ל לא הכירה כלל , למזלי ידעו לתמוך בי אני לא מפרטת כדי לא להלאות אתם במה שנדרש ממני כבת לעבוראיתה, זה דיי כואב לכתוב ולקרוא בפועל נדרשתי לעמוד לצידה 24 שעות ביממה, במשך כמה חודשים, כי היתה לי אחריות על גופה כאפוטרפסות שלה ועשיתי את זה באהבה ענקית , שהיא עצמה את עיניה, ידעתי שהיא מתה בשלווה, יודעת שהיא עטופה באהבתי ואז היה השבר הכי גדול שלי כי מגיל 5 ועד גיל 49 , כל הפעילות העיקרית שלי היתה הטיפול באמי ז"ל ופתאום מצאתי את עצמי ללא מטרה ומוטיבציה לחיים .עצמאיים שלי פה הרגשתי מאד בודדה מזלי שהתחלתי לפתח לי חיים פרטיים, וההחלטה היתה להגדיל את הנפח הנתינה שלי לאחרים כשם שטיפלתי בה אוכל לסייע לאחרים , וזה התחיל בטיפול העצמי בגופי שנחלש מאד , כיוון שחליתי שוב בסרטן , עברתי טיפולים אבל במקביל טפלתי באחרים , כתבתי בעיקר בפורמים של תמיכה שהתחזקתי יותר, עברתי לתמיכה טלפונית , בלשפר את איכות החיים של האנשים שנחשפתי אליהם אם זה בחיי כמטופלים סביבי ואם זה בפורמים או כאילו שנתקלתי בחיים שסביבי לאחרונה עלתה התנועה של האנשים שמכירים אותי שמגיעים אלי לבקש עצה ועזרה שלי ע"ס הנסיון שצברתי והידע הרפואי שיש לי, מסתבר שאני מצליחה לעזור לייצב ולקרוא לעזרה רפואית דחופה אם צריך כמה פעמים קרה לי שעזרתי לצוות הרפואי שראיתי אותם מסתובבים עם צוואר תפוס או כאבי ראש אפילו הרופאה שלי בקשה ממני להתנדב לשבת במרפאה לבדוק לאנשים משקל ולחץ דם טרם שיכנסו לרופאות ולהרגיע את האוירה בעת ההמתנה , אמרה לי שאת פה תמיד במסדרון שקט ושנכנסים אלי האנשים מחייכים אמרה לי את חייבת לעשות משהו עם הידיים שלך , יש לך יכולת הרגשתי אותה שטפלת בי אני למדתי רייקי וכל מיני שיטות טיפול אבל אין לי עדיין כוחות לעזור בצורה מסיבית אז עוזרת במזדמן, למי שאני יכולה, בעיקר ע"י שיחות או הכוונה למשהו שיכול לעזור במצב בו הם נמצאים העובדה שהמשכתי להתפתח עזרה לי , אחרת מה הייתי עושה כל כך הרבה שנים בבית, כי לעבוד לא יכולה ,עברתי ועדות של לשכת העבודה וגם של ביטוח לאומי ,אמרו לי שבי בבית טפלי בעצמך או שתתנדבי שיש לך כח ושאת מרגישה טובה , אבל הדגש הוא תשמרי על הקיים שלא יתדרדר כי לרפואה היום אין הרבה פתרונות עבורך , ואני משתדלת לעזור גם שכולי כואבת משתדלת להיות עצמאית למרות שהיום אני תלויה באחרים לתפקוד יומי שלי בבית , נעזרת באחי בדודה ובשכנים מבקשת סליחה אם יש שגיאות כתב, כי הראיה היום על הפנים , ואני צריכה ללכת לקופת חולים צריכה להביא מכתב למחר בבוקר הולכת לשיחה עם רופא ממוחה שמחכה לה 3 חודשים מאז האשפוז האחרון שלי בבית החולים במחלקה פנימית שרצו יעוץ של גסטרו ., מאז מחכה לשיחה מה שלמדתי בחיי הקצרים שכל עוד את לומדת החיים נמשכים ברגע שפוסקים הזקנה מזנקת עליך מהר מאד ואליה מתחברות המחלות וכאבים , אז להתחבר לצד המואר של החיים , כי הנפילה מהירה יותר בחלק האפל שוב מתנצלת על הכתיבה שלי שהיא ארוכה , אבל לא ניתן היה לקצר את מה שאני חושבת בנושא
