זכרונות הילדות - סיפורי השכונה בה גדלנו
- פותח הנושא יוליקה
- פורסם בתאריך
יהודיתעדנה
New member
אנימו, כתיבה נהדרת...
אשדוד,רחוב סיני 18 -שכונת ילדותי
הגעתי לאשדוד ישר מאונית "תאודור הרצל" בשנת 1961 ביחד עם הורי,סבתי ואחות קטנה יותר. העיר היתה אז רק בתחילתה, והבנין בו התגוררנו היה מאוכלס בעולים חדשים. בכניסה ראשונה: רומנים,אלג'ראים ומשפחה מקונגו. כניסה שניה:רומנים,מצרים ואלגיראים. כניסה שלישית רק אלגיראים. ממש כמו בדירה להשכיר של לאה גולדברג(אם אני לא טועה). בליל שפות, מאכלים שונים,מנהגים שונים והרבה מאוד ילדים. מול הבית היה בי"ס יסודי "גאולים" וכבר אחרי כמה ימים התקבלנו לאולפן לעברית שהיה בבנין. להורי לא היה זמן ללמוד את השפה באולפן, היה צריך לדאוג לפרנסה. בחופש הגדול נשלחתי ע"י עלית הנוער לכפר הנוער בן-שמן שבו שהיתי כמה חודשים. היה לי קשה כי המדריכה כל הזמן העליבה את הרומנים במילות גנאי שהיו מקובלות באותה תקופה. בשבתות הייתי בורחת דרך פרצה בגדר למושב בן-שמן שבו היתה לאבי משפחה והשהות אתם הקטינה את הגעגועים הביתה. בראש השנה חזרתי לחופשה ולא הסכמתי לחזור לבן-שמן. אמנם היה קשה מבחינה כלכלית אבל התחלתי ללמוד באשדוד במחזור הראשון של בי"הס התיכון. מהבית עד לביה"ס הלכנו כחצי שעה ברגל בדיונות של חול.
בשמש הקופחת ובחורף הרוחות היו מביאות את החול לעינים. הכתות היו בצריפונים לוהטים, בלי מאווררים - בימי שרב היו משחררים אותנו בשעה 10 כי לא יכולנו לשהות בכתות בגלל החום. כדי לעזור לאמא,הייתי עושה את קניות המכולת ליד ביה"ס וסוחבת בדרך חזרה גם ילקוט וגם קניות. בבית לא היה מקרר, אלא מן ארגז קרח ולהביא קרח הביתה היה גם סיפור. כי ללכת ב
עם חצי בלוק קרח, אתה מגיע הביתה עם רבע. כדי לקרר את הבית היינו שופכים דליים של מים על רצפה,פורסים שמיכות פיקה ושוכבים. לא היה קל ופשוט, אבל לא התלוננו. הסתפקנו במועט והיינו מאושרים.......
הגעתי לאשדוד ישר מאונית "תאודור הרצל" בשנת 1961 ביחד עם הורי,סבתי ואחות קטנה יותר. העיר היתה אז רק בתחילתה, והבנין בו התגוררנו היה מאוכלס בעולים חדשים. בכניסה ראשונה: רומנים,אלג'ראים ומשפחה מקונגו. כניסה שניה:רומנים,מצרים ואלגיראים. כניסה שלישית רק אלגיראים. ממש כמו בדירה להשכיר של לאה גולדברג(אם אני לא טועה). בליל שפות, מאכלים שונים,מנהגים שונים והרבה מאוד ילדים. מול הבית היה בי"ס יסודי "גאולים" וכבר אחרי כמה ימים התקבלנו לאולפן לעברית שהיה בבנין. להורי לא היה זמן ללמוד את השפה באולפן, היה צריך לדאוג לפרנסה. בחופש הגדול נשלחתי ע"י עלית הנוער לכפר הנוער בן-שמן שבו שהיתי כמה חודשים. היה לי קשה כי המדריכה כל הזמן העליבה את הרומנים במילות גנאי שהיו מקובלות באותה תקופה. בשבתות הייתי בורחת דרך פרצה בגדר למושב בן-שמן שבו היתה לאבי משפחה והשהות אתם הקטינה את הגעגועים הביתה. בראש השנה חזרתי לחופשה ולא הסכמתי לחזור לבן-שמן. אמנם היה קשה מבחינה כלכלית אבל התחלתי ללמוד באשדוד במחזור הראשון של בי"הס התיכון. מהבית עד לביה"ס הלכנו כחצי שעה ברגל בדיונות של חול.
ילדותי עברה עי בפתח תקוה
הגעתי לעיר בשנות החמישים גרנו ברח' נודאו זה היה בית פרטי עם שני חדרים הול ומטבח ומרפסת גדולה השירותים והמקלחת היו בחוץ בבית הזה גרנו שתי משפחות כילדה מאד סבלתי מהעליבות של הבית מה עוד שלמדתי בבית ספר פיק"א בכיתה שכולם היו עשירים וידועים בעיר חלקם בעלי מקצועות חופשיים וחלקם פרדסנים. בעל הבית שלנו היה חוטב עצים היה לו "יער" לפני הבית שהסתיים מהרחוב שלנו עד סוף הרחוב השני. הכל היה השטח שלו בחצר היה עץ תות ענק שבו הייתי מבלה את הימים שלי הוא היה החבר הכי טוב שלי. ליד הבית גרו משפחת מכנס אחת המשפחות הידועות והעשירות בעיר ולידים היתה ישיבה . שהתלמידים היו באים לקיוסק עיתונים וקנים את כל הירחונים עם הבחורות הערומות נדמה לי שבזמנו קראו לעיתון "בול" בפינת הרחוב היתה המכולת של "מוישה" שם כל השכונה קנתה מצרכים אחרי ארבעים שנה בקרתי במקום וחוץ מחנות המכולת עם בעלים אחרים לא נשאר דבר מהשכונה. מולנו גרו שכנים בוכרים הבן הקטן שלהם היה בשנתיים גדול ממני והינו חברים מאד טובים זוכרת שהוא אמר לי "תראי את שלך ואני אראה לך את שלי" ברור שברחתי הביתה מהר.
ממש נבהלתי. הסבתא שלו היתה הולכת לשירותים עם פחית מים היא לא ידעה מה זה נייר טואלט חוץ מזה שהיתה מאד שמנה מתארת לעצמי שגם אם רצתה היה לה קשה להשתמש בזה
מה שמענין היה להם מפעל לצמר פלדה והיו נחשבים "עשירים" אך הסבתא מעולם לא רצתה לעבור לבית אחר יותר נוח. היו ימים...
הגעתי לעיר בשנות החמישים גרנו ברח' נודאו זה היה בית פרטי עם שני חדרים הול ומטבח ומרפסת גדולה השירותים והמקלחת היו בחוץ בבית הזה גרנו שתי משפחות כילדה מאד סבלתי מהעליבות של הבית מה עוד שלמדתי בבית ספר פיק"א בכיתה שכולם היו עשירים וידועים בעיר חלקם בעלי מקצועות חופשיים וחלקם פרדסנים. בעל הבית שלנו היה חוטב עצים היה לו "יער" לפני הבית שהסתיים מהרחוב שלנו עד סוף הרחוב השני. הכל היה השטח שלו בחצר היה עץ תות ענק שבו הייתי מבלה את הימים שלי הוא היה החבר הכי טוב שלי. ליד הבית גרו משפחת מכנס אחת המשפחות הידועות והעשירות בעיר ולידים היתה ישיבה . שהתלמידים היו באים לקיוסק עיתונים וקנים את כל הירחונים עם הבחורות הערומות נדמה לי שבזמנו קראו לעיתון "בול" בפינת הרחוב היתה המכולת של "מוישה" שם כל השכונה קנתה מצרכים אחרי ארבעים שנה בקרתי במקום וחוץ מחנות המכולת עם בעלים אחרים לא נשאר דבר מהשכונה. מולנו גרו שכנים בוכרים הבן הקטן שלהם היה בשנתיים גדול ממני והינו חברים מאד טובים זוכרת שהוא אמר לי "תראי את שלך ואני אראה לך את שלי" ברור שברחתי הביתה מהר.
אנימו האמת שלא זוכרת לאן המשיכה
ללמוד הבת הגדולה קראו לה תלמה היא היתה חברה מאד טובה שלי היתה שורצת אצלי בבית למרות הבית העלוב שלנו כי היה בו חמימות היא גדלה עם אומנות ההורים תמיד היו עסוקים ונסעו הרבה לחו"ל עד היום יש לי ספר שנתנה לי מתנה ליום הולדתי ה- 12 היתה עוד בת בשם לאה שהתמכרה לסמים וזאת הסיבה שאימא שלה הקימה את עמותה "אל סם" והיתה יו"ר שלה אינני יודעת אם היא עדין בחיים. ויש גם אח שנולד הרבה אחרי הבנות לא זוכרת את שמו. הייתי שמחה לפגוש אותה. עולם קטן.
ללמוד הבת הגדולה קראו לה תלמה היא היתה חברה מאד טובה שלי היתה שורצת אצלי בבית למרות הבית העלוב שלנו כי היה בו חמימות היא גדלה עם אומנות ההורים תמיד היו עסוקים ונסעו הרבה לחו"ל עד היום יש לי ספר שנתנה לי מתנה ליום הולדתי ה- 12 היתה עוד בת בשם לאה שהתמכרה לסמים וזאת הסיבה שאימא שלה הקימה את עמותה "אל סם" והיתה יו"ר שלה אינני יודעת אם היא עדין בחיים. ויש גם אח שנולד הרבה אחרי הבנות לא זוכרת את שמו. הייתי שמחה לפגוש אותה. עולם קטן.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.