אישה אבל ילדונת
New member
איכס. זה מה שאני.
אני מגעילה את עצמי. בא לי לקרוע את עצמי באיזו כאפה או שתיים, כל כך מגיע לי. מגיע לי שזה יכאב. אולי זה הדבר היחיד שיכול לנער אותי מהמצב הפאתטי הזה שאני מצאת בו. שוב ושוב ושוב מוצאת את עצמי באותה סיטואציה מסריחה ולא יודעת איך לשים סוף למעגל המעוות והעלוב הזה. שוב אני מכירה בחור. אנחנו יוצאים לדייט. הוא מתגלה כמאמי אמיתי. נדיר. בדרך כלל הם מאכזבים כל כך, אבל לא הוא - הוא מקסים. עושה את כל הדברים הנכונים. אומר את רוב הדברים הנכונים. ואני כבר מפליגה על כנפי הדמיון - מדמיינת אותנו מתאהבים, מדמיינת אותו בארוחות משפחתיות, מדמיינת אותו איתי מתחת לחופה, וכן גם מדמיינת אותנו מזדיינים. טוב, על מי אני עובדת?! זה הדבר הראשון שאני מדמיינת. הסקס. אולי יש לי הפרעה ואולי זה רק קשור לחוסר הביטחון העצום שלי, אבל אני אוהבת מין, ממש-ממש אוהבת, ואני לא יודעת לשלוט בעצמי. אין לי את היכולת הזאת. הייתי נותנת המון כדי להיות כמו הבנות האלה - שרוצות לחכות חודש או חודשיים או שנתיים או עד החתונה או עד האהבה או לא יודעת מה - אני לא יודעת לחכות. אני רוצה כאן ועכשיו. אני לא יודעת להתאפק. וגברים? הם לא אוהבים נשים כמוני. חלקם אפילו לא יודעים את זה בעצמם, אבל הם לא. הם רוצים להאמין שלפני שפגשתי אותם, לא ראיתי זין מימיי. הם רוצים להתאמץ, והם רוצים להאמין שהסיבה היחידה שהדברים קורים היא כיוון שהם כל כך נפלאים. בולשיט. אני לא יודעת לשחק את המשחק הזה. אני רוצה בדיוק כמוהם. למה אני צריכה להתאפק?! פאק! למה?? זה כל כך לא הוגן. אומרים לי שיש לי עוד כל כך הרבה תכונות נהדרות, שאני יכולה להיות נאהבת בגלל כל כך הרבה דברים אחרים, בעיקר בגללם - לא בגלל היותי זיון טוב, לא בגלל הידע הנרחב שלי במין אוראלי, לא בגלל שאני כל הזמן מוכנה - אלא בגללל היותי אדם טוב לב, רגיש, נאמן, מעניק, נדיב ואוהב. בלה בלה בלה. אני רוצה סקס. למה יצאתי כל כך דפוקה בראש, למה??? זה לא הוגן! פשוט לא הוגן! וכן, אני רוצה גם לאהוב. ואני רוצה להיות נאהבת. ואני רוצה שיחבקו אותי בלילה ויגידו לי שאני מדהימה, ולא בגלל המציצה הנהדרת התורנית, אלא בגללי. בגלל מה שאני. אני רוצה את זה כל כך. ונראה לי שזה לא יקרה בחיים. אני פשוט לא יודעת לשחק את המשחק. והבחור שהכרתי? הוא נעלם כבר למחרת. פר? גם אני הייתי נעלמת. הייתי כזאת עלובה. אמרתי את כל מה שאסור, עשיתי את כל מה שלא התכוונתי לעשות. טוב, כמעט הכל. למזלי, הזדחל לי שביב של הגיון, וניצלתי מעוד לילה אומלל שאחרי. הוא אמר לי שאני מדהימה. הם תמיד אומרים את זה. זו לא מחמאה בעיניי, זה כמעט עלבון. ועכשיו? עכשיו הוא לא מתקשר. ואני יודעת - שאם רק הייתי בחורה נורמלית - שאם רק הייתי שולטת בעצמי, לפחות קצת - היה יכול להיות שם סיפור אהבה. כי כבר הכרתי כל כך הרבה גברים, כי כבר ברור לי כל כך מה אני מחפשת, כי האינטואיציה שלי כל כך חזקה היום. אני פשוט יודעת. אבל במקום זה הייתי פאקינג מטומטמת. אז מגיע לי. מגיע לי כל מה שקורה לי. מגיע לי שאף אחד בחיים לא יאהב אותי באמת, כי אני לא יודעת לסגור ת'רגליים ות'פה ולשחק את המשחק. מגיע לי כי אין מקום לאנשים אמיתיים באמת בעולם הזה. הכל בולשיט. ואני לא יכולה להתמודד עם זה. אני רק רוצה אהבה, כמו כולם.
אני מגעילה את עצמי. בא לי לקרוע את עצמי באיזו כאפה או שתיים, כל כך מגיע לי. מגיע לי שזה יכאב. אולי זה הדבר היחיד שיכול לנער אותי מהמצב הפאתטי הזה שאני מצאת בו. שוב ושוב ושוב מוצאת את עצמי באותה סיטואציה מסריחה ולא יודעת איך לשים סוף למעגל המעוות והעלוב הזה. שוב אני מכירה בחור. אנחנו יוצאים לדייט. הוא מתגלה כמאמי אמיתי. נדיר. בדרך כלל הם מאכזבים כל כך, אבל לא הוא - הוא מקסים. עושה את כל הדברים הנכונים. אומר את רוב הדברים הנכונים. ואני כבר מפליגה על כנפי הדמיון - מדמיינת אותנו מתאהבים, מדמיינת אותו בארוחות משפחתיות, מדמיינת אותו איתי מתחת לחופה, וכן גם מדמיינת אותנו מזדיינים. טוב, על מי אני עובדת?! זה הדבר הראשון שאני מדמיינת. הסקס. אולי יש לי הפרעה ואולי זה רק קשור לחוסר הביטחון העצום שלי, אבל אני אוהבת מין, ממש-ממש אוהבת, ואני לא יודעת לשלוט בעצמי. אין לי את היכולת הזאת. הייתי נותנת המון כדי להיות כמו הבנות האלה - שרוצות לחכות חודש או חודשיים או שנתיים או עד החתונה או עד האהבה או לא יודעת מה - אני לא יודעת לחכות. אני רוצה כאן ועכשיו. אני לא יודעת להתאפק. וגברים? הם לא אוהבים נשים כמוני. חלקם אפילו לא יודעים את זה בעצמם, אבל הם לא. הם רוצים להאמין שלפני שפגשתי אותם, לא ראיתי זין מימיי. הם רוצים להתאמץ, והם רוצים להאמין שהסיבה היחידה שהדברים קורים היא כיוון שהם כל כך נפלאים. בולשיט. אני לא יודעת לשחק את המשחק הזה. אני רוצה בדיוק כמוהם. למה אני צריכה להתאפק?! פאק! למה?? זה כל כך לא הוגן. אומרים לי שיש לי עוד כל כך הרבה תכונות נהדרות, שאני יכולה להיות נאהבת בגלל כל כך הרבה דברים אחרים, בעיקר בגללם - לא בגלל היותי זיון טוב, לא בגלל הידע הנרחב שלי במין אוראלי, לא בגלל שאני כל הזמן מוכנה - אלא בגללל היותי אדם טוב לב, רגיש, נאמן, מעניק, נדיב ואוהב. בלה בלה בלה. אני רוצה סקס. למה יצאתי כל כך דפוקה בראש, למה??? זה לא הוגן! פשוט לא הוגן! וכן, אני רוצה גם לאהוב. ואני רוצה להיות נאהבת. ואני רוצה שיחבקו אותי בלילה ויגידו לי שאני מדהימה, ולא בגלל המציצה הנהדרת התורנית, אלא בגללי. בגלל מה שאני. אני רוצה את זה כל כך. ונראה לי שזה לא יקרה בחיים. אני פשוט לא יודעת לשחק את המשחק. והבחור שהכרתי? הוא נעלם כבר למחרת. פר? גם אני הייתי נעלמת. הייתי כזאת עלובה. אמרתי את כל מה שאסור, עשיתי את כל מה שלא התכוונתי לעשות. טוב, כמעט הכל. למזלי, הזדחל לי שביב של הגיון, וניצלתי מעוד לילה אומלל שאחרי. הוא אמר לי שאני מדהימה. הם תמיד אומרים את זה. זו לא מחמאה בעיניי, זה כמעט עלבון. ועכשיו? עכשיו הוא לא מתקשר. ואני יודעת - שאם רק הייתי בחורה נורמלית - שאם רק הייתי שולטת בעצמי, לפחות קצת - היה יכול להיות שם סיפור אהבה. כי כבר הכרתי כל כך הרבה גברים, כי כבר ברור לי כל כך מה אני מחפשת, כי האינטואיציה שלי כל כך חזקה היום. אני פשוט יודעת. אבל במקום זה הייתי פאקינג מטומטמת. אז מגיע לי. מגיע לי כל מה שקורה לי. מגיע לי שאף אחד בחיים לא יאהב אותי באמת, כי אני לא יודעת לסגור ת'רגליים ות'פה ולשחק את המשחק. מגיע לי כי אין מקום לאנשים אמיתיים באמת בעולם הזה. הכל בולשיט. ואני לא יכולה להתמודד עם זה. אני רק רוצה אהבה, כמו כולם.
בהנחה ואת אמיתית, ושכל מה שנכתב כאן זה לא איזה ניסוי חברתי.. לדעתי, את מייחסת לנושא הזה חשיבות גדולה מדי כסיבה עיקרית לכישלון בבניית קשרים. רצון מוגבר לסקס זו לא נקודת חובה.
