פאולה בלאו
New member
אנדו' ובריאות העצם - חלק א'
בוקר טוב לכולן, השבוע נקדיש את הפינה לבריאות השלד ובעיקר למצב הנקרא אוסטיאופורוזיס (דלדול עצם) או בלשון העם "בריחת סידן". כפי שתבינו בהמשך מדובר במצב בריאותי שמאוד רלוונטי באנדו' בשל חוסר האיזון ההורמונאלי ובעיקר בעקבות הטיפול התרופתי. בטעות נהוג להתייחס אל אוסט' כאל מחסור בסידן ובכך נמנעת התייחסות וטיפול נכונים. על מנת להבין כיצד המחלה מתפתחת חשוב להבין כיצד בנויה העצם. העצם היא רקמה מאוד גמישה ודינאמית המורכבת מתאים (תאי עצם) הצורכים חמצן ומזון ומפרישים פסולת ככל תאי הגוף. ע"מ לספק את צרכי תאי העצם חודרים לעצם כלי דם המובילים אל תוך התאים מזון ומוציאים מהם את הפסולת. לעצמות תפקידים רבים ביניהם תמיכה ונשיאת משקל, הגנה על איברים פנימיים, נקודות עיגון לשרירים, אתר להיווצרות תאי מערכת הדם (במוח העצם) ומאגר של סידן. רקמת העצם בנויה משני מרכיבים: מטריצה המהווה כ-90% ותאים המהווים את השאר. המטריצה מורכבת מחומרים אורגאניים ( חלבון קולגן המהווה כ – 85% מחלבוני העצם) וחומרים אי-אורגאניים . תאי העצם מהווים רק חלק קטן מאוד ממשקל העצם אך חשיבותם רבה מפני שהם האחראים על תיקון סדקים הנוצרים במהלך החיים, שחרור סידן החיוני לפעילות הגוף וליכולת העצם להגיב להשפעות חיצוניות. בעצמות מתקיימים ללא הפסקה תהליכים של בנייה והרס. תאי עצם בונים ותאי עצם הורסים פועלים במקביל ליצירת עצם ולספיגתה. חילוף חומרים נורמאלי של עצם תלוי בפעילות משותפת ומורכבת של גורמים תזונתיים והורמונאליים, מערכת החיסון, חומציות הקיבה, הכבד והכליות בגלל השפעתם המווסתת. למרות שישנם הרבה מרכיבים חיוניים לבריאות העצם, הדעה המקובלת (והלא נכונה) היא שסידן הוא הגורם התזונתי החשוב ביותר. תרופות, עישון, היעדר פעילות גופנית יכולים להכריע בין תהליכי הרס ובנייה של עצם. בעשורים הראשונים לחיים קצב תהליך הבנייה עולה על קצב ההרס, כך שמסת העצם עולה ומגיעה לשיאה בגילאי 25 – 30. מאוד חשוב להבין כי אורח החיים והתזונה במהלך הילדות ישפיעו על מסת העצם שלנו כמבוגרים. מה עוד ישפיע על מסת העצם? גיל, גזע (לנשים מסה נמוכה ב – 30% מזה של הגברים, ללבנים ואסיאתיים מסה נמוכה יותר). מסת העצם פוחתת מדי שנה בשלוש עשיריות עד ארבע עשיריות האחוז. התהליך מואץ בנשים שהגיעו לגיל המעבר (גם באופן מלאכותי ע"י טיפול הורמונאלי) ומגיע לקצב של 3 – 5% לשנה למשך חמש עד שבע שנים. היות ששיא מסת העצם בנשים היה נמוך מלכתחילה, שיעור הנשים הסובלות מדלדול עצם גדול משמעותית מזה של הגברים. אם הגוף אינו מצליח לווסת את תכולת המינרלים בעצמות, העצמות נעשות צפופות פחות ושבירות יותר, מצב המוליך לאוסטיאופורוזיס. מכאן שמחלת האוסט' אינה מחלה של איבוד סידן, אלא ירידה בצפיפות העצם שיכולה לנבוע מגורמים שונים ומגוונים. מסקנה נוספת היא שתוספת סידן בלבד (אם כתוסף ואם במזון כמוצרי חלב) אינה משפרת את צפיפות העצם ולפעמים אף גורמת נזק. דלדול עצם מוגדר כירידה במסת העצם ללא שינוי ביחס בין החומרים האורגניים למינרלים בעצם (ירידה בכמות המינרלים ביחס לחומר האורגני מכונה רככת – עצמות מחוררות – בה נוצר חסר בסידן. זאת המחלה היחידה של חסר בסידן). באוסט' חלה ירידה במסגרת הלא מינראלית (במטריצה אורגנית) של העצם. מסגרת זו מורכבת בעיקר מקולגן ומחלבונים אחרים ולא הוקדשה לה תשומת לב מספקת בתחזוקת מבנה העצם. מה מאפיין אוסט'? עשויה להתרחש בכל השלד, אך בד"כ פוגעת יותר בעמוד- השדרה, הצלעות והירכיים (עצמות נושאות משקל), וכן בשורש כף היד. היא מופיעה ללא סימני הזהרה. הסימן הראשון יכול להיות נפילה קטנה או תאונה שגורמת לשבירה של העצם או לכאבי גב עקב פגיעה בחוליות. ישנם גורמים רבים לאוסט' ביניהם תפקוד לקוי של מערכת החיסון המגביר תגובה דלקתית המובילה לפירוק עצם. חוסר איזון הורמונאלי המתבטא בחסר באסטרוגן ופרוגסטרון מעודד דלדול עצם. הורמונים נוספים נחוצים לבריאות תאי עצם בונים כגון טסטוסטרון, DHEA , הורמון גדילה וקלציטונין. קורטיזול גבוה, עודף הורמוני תריס ויותרת בלוטת התריס גורמים אף הם לדלדול עצם. פעילות גופנית מפעילה עומס ומעודדת יצירת תאי עצם (אגב, פעילות גופנית נושאת משקל נחשבת לכלי העיקרי לטיפול באוסט' עם שיעורי הצלחה גבוהים הרבה יותר מצריכת תוספי סידן או מוצרי חלב). המינרלים והויטמינים הדרושים לבריאות העצם הם סידן, מגנזיום, ויטמין D, בורון, צורן, ויטמין C, סטרונציום , ויטמין K, מנגן ועוד. מכאן שהתמקדות רק בסידן לא רלוונטית. תרופות כרוניות יכולות לפגוע בצפיפות העצם למשל הורמונים, סטרואידים, משתנים להורדת לחץ דם, תרופות נוגדות חומצה, הורמוני בלוטת התריס. גורמים נוספים התורמים לצפיפות עצם נמוכה הם עישון, היעדר חשיפה לשמש, הפרעות אכילה, חשיפה כרונית למתכות כבדות, עודף חומציות בדם ובנוזלי הגוף, מתח כרוני ומחלות כרוניות (סוכרת, מחלות כבד וכליה, עודף פעילות בלוטת התריס, ספיגה לקויה של מזון, תת חומציות בקיבה). חומצת קיבה תקינה - ספיגת הסידן תלויה בחומציות המעיים. כ-40 אחוזים מן הנשים סובלות ממחסור חמור בחומצת קיבה. בעלי תפוקה נמוכה של חומצת קיבה יכולים לספוג רק כ- 4% מן הסידן בצורת סידן קרבונט , ולעומתם אדם בעל רמה נורמאלית של חומצת קיבה יכול לספוג כ-22%. מטופלים עם תפוקה נמוכה של חומצת קיבה זקוקים לסידן ציטרט, סידן לקטט או סידן גלוקונאט. כ-45% מהסידן נספגים מסידן ציטרט אצל מטופלי בעלי רמות חומצת קיבה נמוכות . סידן או ויטמין D? ויטמין D מעודד ספיגה של סידן. אנחנו מקבלים ויטמין D דרך העור חשיפה לשמש. מן העור הוא מועבר לכבד ושם הופך להיות הרבה יותר אקטיבי. מן הכבד עובר לכליות ונוצר חומר פעיל פי עשר ומהווה את הצורה החזקה ביותר של ויטמין 3D. הפרעות בכבד או בכליות גורמות להמרה פגומה שלו. לצורך המרה תקינה דרושים אסטרוגן, מגנזיום ובורון. למרות שכיחות המחסור בו, עדיין לא בודקים את רמתו בדם כחלק מן הבדיקות השגרתיות. אוכלוסיות בסיכון למחסור הם אנשים שאינם נחשפים לשמש, נוטלי סותרי חומציות, תת ספיגת שומנים (ויטמין D חייב סביבה שומנית לספיגה תקינה, לכן עדיף ליטול טיפות שומניות או כמוסות המכילות חומר שומני ולא להסתפק בכדורי סידן + ויטמין D). גורמים תזונתיים ואוסט' - קפאין ואלכוהול מגבירים איבוד הסידן בשתן ומגבירים דלדול עצם. צמחונים מאבדים פחות צפיפות עצם. תזונה עשירה בחלבון בעיקר בחלבון מן החי עשירה גם בזרחן וזה מגביר את הפרשת הסידן בשתן. צריכת סוכר עודפת גם מגבירה הפרשת הסידן בשתן. צריכת משקאות קלים היא גורם משמעותי באוסט' לא רק בגלל שהם מכילים רמות גבוהות של זרחן אלא גם בגלל שהם לא מכילים סידן. זה מוביל לירידת רמות סידן ולעליית רמות זרחן בדם. אצל ילדים משקאות קלים הם גורם סיכון גדול אף יותר. תזונה עשירה במלח או חומצה גורמת להוצאת הסידן מן עצמות ובכך מגבירה את הפרשתו לשתן. תזונה יוצרת בסיס מומלצת – ירקות, פירות, אגוזים,זרעים, קטניות, להימנע מבשר ומוצרי חלב. צריכת ירקות עליים ירוקים נותנת הגנה משמעותית בשל תכולה גבוהה של ויטמינים ומינרלים החיוניים לשמירה על עצמות, כמו סידן, ויטמין K1 ובורון. לדוגמה משפחת הכרוב, ברוקולי, כרובית, עלי חרדל, תה ירוק.
בוקר טוב לכולן, השבוע נקדיש את הפינה לבריאות השלד ובעיקר למצב הנקרא אוסטיאופורוזיס (דלדול עצם) או בלשון העם "בריחת סידן". כפי שתבינו בהמשך מדובר במצב בריאותי שמאוד רלוונטי באנדו' בשל חוסר האיזון ההורמונאלי ובעיקר בעקבות הטיפול התרופתי. בטעות נהוג להתייחס אל אוסט' כאל מחסור בסידן ובכך נמנעת התייחסות וטיפול נכונים. על מנת להבין כיצד המחלה מתפתחת חשוב להבין כיצד בנויה העצם. העצם היא רקמה מאוד גמישה ודינאמית המורכבת מתאים (תאי עצם) הצורכים חמצן ומזון ומפרישים פסולת ככל תאי הגוף. ע"מ לספק את צרכי תאי העצם חודרים לעצם כלי דם המובילים אל תוך התאים מזון ומוציאים מהם את הפסולת. לעצמות תפקידים רבים ביניהם תמיכה ונשיאת משקל, הגנה על איברים פנימיים, נקודות עיגון לשרירים, אתר להיווצרות תאי מערכת הדם (במוח העצם) ומאגר של סידן. רקמת העצם בנויה משני מרכיבים: מטריצה המהווה כ-90% ותאים המהווים את השאר. המטריצה מורכבת מחומרים אורגאניים ( חלבון קולגן המהווה כ – 85% מחלבוני העצם) וחומרים אי-אורגאניים . תאי העצם מהווים רק חלק קטן מאוד ממשקל העצם אך חשיבותם רבה מפני שהם האחראים על תיקון סדקים הנוצרים במהלך החיים, שחרור סידן החיוני לפעילות הגוף וליכולת העצם להגיב להשפעות חיצוניות. בעצמות מתקיימים ללא הפסקה תהליכים של בנייה והרס. תאי עצם בונים ותאי עצם הורסים פועלים במקביל ליצירת עצם ולספיגתה. חילוף חומרים נורמאלי של עצם תלוי בפעילות משותפת ומורכבת של גורמים תזונתיים והורמונאליים, מערכת החיסון, חומציות הקיבה, הכבד והכליות בגלל השפעתם המווסתת. למרות שישנם הרבה מרכיבים חיוניים לבריאות העצם, הדעה המקובלת (והלא נכונה) היא שסידן הוא הגורם התזונתי החשוב ביותר. תרופות, עישון, היעדר פעילות גופנית יכולים להכריע בין תהליכי הרס ובנייה של עצם. בעשורים הראשונים לחיים קצב תהליך הבנייה עולה על קצב ההרס, כך שמסת העצם עולה ומגיעה לשיאה בגילאי 25 – 30. מאוד חשוב להבין כי אורח החיים והתזונה במהלך הילדות ישפיעו על מסת העצם שלנו כמבוגרים. מה עוד ישפיע על מסת העצם? גיל, גזע (לנשים מסה נמוכה ב – 30% מזה של הגברים, ללבנים ואסיאתיים מסה נמוכה יותר). מסת העצם פוחתת מדי שנה בשלוש עשיריות עד ארבע עשיריות האחוז. התהליך מואץ בנשים שהגיעו לגיל המעבר (גם באופן מלאכותי ע"י טיפול הורמונאלי) ומגיע לקצב של 3 – 5% לשנה למשך חמש עד שבע שנים. היות ששיא מסת העצם בנשים היה נמוך מלכתחילה, שיעור הנשים הסובלות מדלדול עצם גדול משמעותית מזה של הגברים. אם הגוף אינו מצליח לווסת את תכולת המינרלים בעצמות, העצמות נעשות צפופות פחות ושבירות יותר, מצב המוליך לאוסטיאופורוזיס. מכאן שמחלת האוסט' אינה מחלה של איבוד סידן, אלא ירידה בצפיפות העצם שיכולה לנבוע מגורמים שונים ומגוונים. מסקנה נוספת היא שתוספת סידן בלבד (אם כתוסף ואם במזון כמוצרי חלב) אינה משפרת את צפיפות העצם ולפעמים אף גורמת נזק. דלדול עצם מוגדר כירידה במסת העצם ללא שינוי ביחס בין החומרים האורגניים למינרלים בעצם (ירידה בכמות המינרלים ביחס לחומר האורגני מכונה רככת – עצמות מחוררות – בה נוצר חסר בסידן. זאת המחלה היחידה של חסר בסידן). באוסט' חלה ירידה במסגרת הלא מינראלית (במטריצה אורגנית) של העצם. מסגרת זו מורכבת בעיקר מקולגן ומחלבונים אחרים ולא הוקדשה לה תשומת לב מספקת בתחזוקת מבנה העצם. מה מאפיין אוסט'? עשויה להתרחש בכל השלד, אך בד"כ פוגעת יותר בעמוד- השדרה, הצלעות והירכיים (עצמות נושאות משקל), וכן בשורש כף היד. היא מופיעה ללא סימני הזהרה. הסימן הראשון יכול להיות נפילה קטנה או תאונה שגורמת לשבירה של העצם או לכאבי גב עקב פגיעה בחוליות. ישנם גורמים רבים לאוסט' ביניהם תפקוד לקוי של מערכת החיסון המגביר תגובה דלקתית המובילה לפירוק עצם. חוסר איזון הורמונאלי המתבטא בחסר באסטרוגן ופרוגסטרון מעודד דלדול עצם. הורמונים נוספים נחוצים לבריאות תאי עצם בונים כגון טסטוסטרון, DHEA , הורמון גדילה וקלציטונין. קורטיזול גבוה, עודף הורמוני תריס ויותרת בלוטת התריס גורמים אף הם לדלדול עצם. פעילות גופנית מפעילה עומס ומעודדת יצירת תאי עצם (אגב, פעילות גופנית נושאת משקל נחשבת לכלי העיקרי לטיפול באוסט' עם שיעורי הצלחה גבוהים הרבה יותר מצריכת תוספי סידן או מוצרי חלב). המינרלים והויטמינים הדרושים לבריאות העצם הם סידן, מגנזיום, ויטמין D, בורון, צורן, ויטמין C, סטרונציום , ויטמין K, מנגן ועוד. מכאן שהתמקדות רק בסידן לא רלוונטית. תרופות כרוניות יכולות לפגוע בצפיפות העצם למשל הורמונים, סטרואידים, משתנים להורדת לחץ דם, תרופות נוגדות חומצה, הורמוני בלוטת התריס. גורמים נוספים התורמים לצפיפות עצם נמוכה הם עישון, היעדר חשיפה לשמש, הפרעות אכילה, חשיפה כרונית למתכות כבדות, עודף חומציות בדם ובנוזלי הגוף, מתח כרוני ומחלות כרוניות (סוכרת, מחלות כבד וכליה, עודף פעילות בלוטת התריס, ספיגה לקויה של מזון, תת חומציות בקיבה). חומצת קיבה תקינה - ספיגת הסידן תלויה בחומציות המעיים. כ-40 אחוזים מן הנשים סובלות ממחסור חמור בחומצת קיבה. בעלי תפוקה נמוכה של חומצת קיבה יכולים לספוג רק כ- 4% מן הסידן בצורת סידן קרבונט , ולעומתם אדם בעל רמה נורמאלית של חומצת קיבה יכול לספוג כ-22%. מטופלים עם תפוקה נמוכה של חומצת קיבה זקוקים לסידן ציטרט, סידן לקטט או סידן גלוקונאט. כ-45% מהסידן נספגים מסידן ציטרט אצל מטופלי בעלי רמות חומצת קיבה נמוכות . סידן או ויטמין D? ויטמין D מעודד ספיגה של סידן. אנחנו מקבלים ויטמין D דרך העור חשיפה לשמש. מן העור הוא מועבר לכבד ושם הופך להיות הרבה יותר אקטיבי. מן הכבד עובר לכליות ונוצר חומר פעיל פי עשר ומהווה את הצורה החזקה ביותר של ויטמין 3D. הפרעות בכבד או בכליות גורמות להמרה פגומה שלו. לצורך המרה תקינה דרושים אסטרוגן, מגנזיום ובורון. למרות שכיחות המחסור בו, עדיין לא בודקים את רמתו בדם כחלק מן הבדיקות השגרתיות. אוכלוסיות בסיכון למחסור הם אנשים שאינם נחשפים לשמש, נוטלי סותרי חומציות, תת ספיגת שומנים (ויטמין D חייב סביבה שומנית לספיגה תקינה, לכן עדיף ליטול טיפות שומניות או כמוסות המכילות חומר שומני ולא להסתפק בכדורי סידן + ויטמין D). גורמים תזונתיים ואוסט' - קפאין ואלכוהול מגבירים איבוד הסידן בשתן ומגבירים דלדול עצם. צמחונים מאבדים פחות צפיפות עצם. תזונה עשירה בחלבון בעיקר בחלבון מן החי עשירה גם בזרחן וזה מגביר את הפרשת הסידן בשתן. צריכת סוכר עודפת גם מגבירה הפרשת הסידן בשתן. צריכת משקאות קלים היא גורם משמעותי באוסט' לא רק בגלל שהם מכילים רמות גבוהות של זרחן אלא גם בגלל שהם לא מכילים סידן. זה מוביל לירידת רמות סידן ולעליית רמות זרחן בדם. אצל ילדים משקאות קלים הם גורם סיכון גדול אף יותר. תזונה עשירה במלח או חומצה גורמת להוצאת הסידן מן עצמות ובכך מגבירה את הפרשתו לשתן. תזונה יוצרת בסיס מומלצת – ירקות, פירות, אגוזים,זרעים, קטניות, להימנע מבשר ומוצרי חלב. צריכת ירקות עליים ירוקים נותנת הגנה משמעותית בשל תכולה גבוהה של ויטמינים ומינרלים החיוניים לשמירה על עצמות, כמו סידן, ויטמין K1 ובורון. לדוגמה משפחת הכרוב, ברוקולי, כרובית, עלי חרדל, תה ירוק.
