מחר ה- 1/11/2010 אירוח בפורום

יואב שלום

יואב שלום. ברצוני לשאול שאלות המטרידות את רובנו במהלך תקופת גילוי המחלה....והחיים בצילה...אשאל כל שאלה בנפרד כפי שהבנת להיות חולה באנדו כרוך בלהיות מאוד עייפה רוב הזמן מלבד הכאבים שסובבים אותנו כמעט כל הזמן.....קיים הבדל עצום בין מה שהיינו למה שאנו עכשיו.....יותר קשה לנו....אנחנו יותר עייפות....מרגישות בנות מאה לפחות....הבעיה מגיעה כאשר אנו צריכות "להוכיח" לעולם שאנחנו לא עושות את עצמנו בכל מה שתיארתי .....אלא אנחנו באמת עייפות יותר ....קשה לנו יותר וכואב לנו.....וזה לא בגלל שנכנענו למחלה .....זה בגלל שהיא בתוכנו פועמת ומתישה...... שאלתי כיצד ניתן להבהיר לסובבים הקרובים לנו (הורים/בן זוג/ ילדים) שלא נכנענו רק יותר קשה לנו ונכון פתאום הם צריכים להתחשב בנו יותר מפעם אבל זה אמיתי ולא כי לא מתחשק?
 

kikona126

New member
../images/Emo6.gif

זק ההודעות שלך מזכירות לי את האי מיילים שאני מקבלת מאמא שלי... לא ניראה לי שהיא יודעת שאפשר לכתוב יותר משורה אחת, אז כל פעם אני מקבלת איזה 5 אימיילים ובכל אחד מהם שורה...
 

יואב א10

New member
תקשורת רבותי,תקשורת...

אכן, כשהסובבים אותך רגילים לראותך במשך שנים ארוכות מתפקדת,אנרגטית ,עם מצב רוח טוב ויכולות גבוהות ברמות שונות – קשה להם לקבל שינוי חד ופתאומי וזה בראש ובראשונה כמובן קשה לך עצמך.. את יודעת, בכל התחלת מערכת יחסים ישנו חוזה גלוי וסמוי . החוזה הגלוי הינו הנראה לעין ומוסכם ואילו הסמוי הוא הציפיות שיש לנו מן האחר ולא נאמרות בגלוי וכך אט אט נחתם החוזה .. למשל: דפנה חתמה על סעיף בחוזה שבו נאמר" אני אקח על עצמי בגבורה את כל מטלות הבית והילדים ולא אבקש ממך עזרה!!" אלא..שיום אחד התווסף לחוזה הזה תת סעיף:" למעט הזמנים בהם אהיה חולה..." בן זוגה של דפנה לא ידע על קיומו של תת הסעיף ולכן כשדפנה חלתה,מבחינתו- הפרה חוזה! האם כך? אז מה עושים? נתחיל מכך שכולנו ,אבל כולנו חשופים ל"הפתעות" ומחלות לא צפויות : היום זה אני ,מחר זה אתה. כך שכשהמציאות נוקשת על דלתי עם בשורה אותה לא ביקשתי ( כמו אנדומטריוזיס למשל) עלי להבין שישנם 2 מציאויות: זו שניתן לשנות וזו שלא! את האנדו,כרגע לא ניתן לשנות ומה שכן ניתן לשינוי/ריפוי בוודאי נעשה על ידי טיפול רפואי שלעיתים לוקח זמן ודרושה לו סבלנות.. בואי נתמקד במה כן אפשר לעשות כדי להרגיש נוח עם הירידה בתפקוד,עם הצורך במנוחות ארוכות ועם העומס הנפשי שכרוך בהתמודדות עם האנדו( שמאופיינת בתקופות של אי ידיעה וחשש מתמיד בחלק מהמקרים)? נתחיל בארגון מחודש של החיים מתוך הבנה אולי מצערת אבל מציאותית של"מה שאת לא תעשי-ספק אם אחרים יעשו בשבילך" ולכן: קדימה לעבודה. נתחיל עם תקשורת: לספר לכל מי שכדאי שידע כדי שיוכל לעזור,לתמוך , לקבל,להבין וכו( בן זוג,ילדים,הורים,עבודה וכ'). בחיים כדאי שנדע גם לבקש,לא להתבלבל עם לקטר ולנדנד.. ובהמשך ל"חוזה הלא כתוב " שהזכרתי קודם: הגיע זמן לפתוח אותו ולעדכן את הסעיפים: בחוזה החדש תוכלי לכלול את הדברים שאת יכולה להמשיך לעשות/ את אלו שכבר לא ויהיו סעיפים שיישארו פתוחים ( בהגדרה מראש ובהסכמה) לפי התקדמות ההחלמה או ההחמרה של המחלה. וכמו שאת מספרת לי כאן ממש ,את יכולה לשתף את הסביבה שלך ולומר להם:" אני מתמודדת עכשיו עם דבר חדש וזקוקה לזמן,למנוחה לתמיכה...ומבקשת עזרה." כולי תיקווה שדיאלוג עם הסביבה ושיתוף יגרום לשיתוף פעולה מהסביבה שלך . וגם אם לא- לא נורא, אנו יכולים לעשות המיטב שביכולתנו,לא יותר מזה
 
יואב שלום שאלה מספר 2

שמטרידה בנות אנדו... לצערנו המחלה הזו למרות שכבר ניתן למצוא עליה הרבה חומר כתוב באינטרנט מבעבר עדיין לא מוכרת ולא ברורה....גם אם נאמר שיש לנו אנדומטריוזיס ...לא יבינו על מה אנחנו מדברות...וישר יעלו רעיונות של מחלות קשות.....במידה ולא נסביר בדיוק מה זה אנדומטריוזיס ומה "תפקידה" בגוף.......מכיוון שהמחלה חובקת את החלקים הנשיים וקצת מהסביבה הקרובה למערכת הרבייה שלנו (שתן ומעיים) קצת קשה לנו לפרט עליה בפני זרים ולפעמים אפילו בפני קולגות.... שאלתי כיצד מתמודדים בלספר ללא המבוכה בתיאורים וללא הרגשה שהנה עכשיו מתארים את הגוף שלי מבפנים ולהפוך לאדומות גם מבחוץ ?
 

יואב א10

New member
מי שמתבייש... מתייבש!

זה מזכיר לי שבילדותי האמנתי שאנשים חשובים ומפורסמים –לא הולכים לשירותים!! ייתכן שגם את אוחזת בתבנית חשיבה בה לדבר על דברים קצת אישיים/לא נעימים/פנמיים,זה לא יפה וככה לא עושים??! יקירתי,ידיעה היא נכס לפעולה. אם הסביבה שלך תדע מה יש ל,ך את תחסכי לאחרים המון שאלות וניחושים. קצת מביך? בסדר,אני מאמין שעברת בחייך לא מעט תקריות מביכות והנה יצאת מהן אולי אף יותר מחוזקת,הלא כן??
 
ליואב שאלה מספר 3

לחלקנו בפרט אלה שרק גילו את המחלה קשה לקבל אותה כחלק מהחיים שלנו .....וצצות כמובן השאלות למה זה קורה לי? מה עשיתי שזה מגיע לי? מרגישות אשמות (במיוחד שפתאום כל הנטל נופל על הקרובים לנו? מעדיפות להתמודד עם המחלה לבד כשלא מוצאות את התמיכה המתאימה. והשאלה – כיצד מתמודדים עם כל השאלות וההרגשה הזו?
 

יואב א10

New member
להשתחרר מאשמה

אני חושב שבתשובתי הקודמת על התמודדות עם הסביבה במהלך המחלה,עניתי על חלק משאלתך זו. רק אוסיף שאני בטוח שהתמודדות עם מחלה חדשה היא כמציאות חדה שמכה בפתאומיות וללא הכנה מוקדמת ויחד עם זה כרוכה בפרידה,באובדן באבל על שלמות שנקטעה לפתע . תהליך מסוג זה דורש זמן,עיבוד,התמודדות. כל אחת מעבדת את ה"מתנה החדשה" בדרך משלה וזה בסדר גמור,אנחנו בני אדם ומותר לנו. יחד עם זאת אני מאמין שהרגשה ומעשה תלויים בנו ורק משם תבוא פעולה מקדמת. כוונתי היא שכל אחת בתוך תוכה יודעת מהו המקום בו יש לרתום כוחות ( יש בנו שפע עצום של כוחות להם אנו לא תמיד מודעים) ,להיחלץ מתחושת האשמה ולחזור למציאות : פשוט כדי לספק לעצמה הרגשה יותר טובה קודם עניתי לאחת מהשאלות לגבי רגשות אשמה שהם כהענשה עצמית שכביכול משרת את תחושת הערך ומצה אך למעשה לא מובילה לשום מקום חיובי ומקדם. תחושת אשמה גורמת לנו לצייר את עצמנו כאנשים מוסריים וטובים ואם לא נרגיש אשמים נהיה "כאילו" לא מוסריים.. אז האם את בוחרת לשאת את דגל המוסריות בתחושת האשמה שלך? חשבי מה המחיר שאת משלמת בעבור זה? האם הוא לא כבד מידי?
 
שאלה מספר 4 ליואב

אנשים מתוך נימוס ונחמדות משתדלים "לתת" עצות ותובנות שבהחלט לא מתאימות לנו לא למצב הפיזי ובטח לא לנפשי.......איך עוצרים את האגרוף מלהגיע לפניו של אותו "יועץ"?
 

יואב א10

New member
אנשים טובים באמצע הדרך( לפעמים מפריעים....)

איך נשמע לך למשל:".... אני נורא מעריכה את הרצון שלך לייעץ..ככ הרבה מייעצים לי בתקופה האחרונה..." או:" ... אני מנסיוני למדתי שייעוץ אני מקבלת מאנשי מקצוע,עליהם אין לי ברירה אלא לסמוך " תרגישי נוח לעצור בזמן,לעיתים אנשים רוצים נורא לתמוך ולעזור ולא תמיד יודעים איך... תבחרי במה שנוח לך(רמז,אמירה,אגרוף....  )
 
שאלה אחרונה לעת עתה

לצערי מיד כשהמחלה מקבלת "שם" היא משפיעה על כל החיים שלנו והופכת אותם על פניהם.....חיי הזוגיות (על כל צדדיו).....האם לספר ולמי....כמה איך וכיצד לספר......ובמיוחד לכאלה שעדיין רווקות מתי רצוי לספר לדייט החדש? השאלה כיצד חולקים את ה"סוד" הזה שלנו עם הסביבה?
 

kikona126

New member
../images/Emo45.gif

יופי של שאלה, לא יכולתי לנסח אותה טוב יותר!!!
 

יואב א10

New member
אנדו וזוגיות

אכן זו סוגיה שמעלה דילמה ,או יותר נכון 2 דילמות: 1. כיצד מתמודדים עם השפעות האנדו ברמה הזוגית( לגבי השלכות התקשורת כבר עניתי בשאלות קודמות) האינטימית בעיקר. כאשר לחולת אנדו יש קושי אובייקטיבי לקרבה,מגע וכמובן יחסי מין- זה משפיע על הזוגיות. כאשר חולת אנדו חשה תחושת אשמה על כך שלא מספקת או פחות אטרקטיבית בעיני בן זוגה-זה משפיע על הזוגיות כאשר זה פוגע בתחושת הערך הבסיסית של אישה( וזה פוגע!!) אזי אני ממליץ לטפל. איך? בכל דרך: אימון זוגי,טיפול יחידני/ זוגי, קבוצות תמיכה וכו'. מהיכרותי עם לא מעט יחידים וזוגות שנעזרו בייעוץ חיצוני ,למדתי שלא הכל אנחנו צריכים לדעת לעשות לבד,מותר לנו גם לבקש עזרה. 2. לגבי רווקות, הסוגיה הינה אחרת בחלק מהדברים מפני שלא נוהגים ללכת לטיפול זוגי לפני שיש במי לטפל... כאן אני חושב שבשלב המוקדם ביותר לאחר ההיכרות הראשונית יש לשקול האם לשתף את הפרטנר החדש ולעשות זאת במרב הפתיחות והטבעיות ,ביטחון ושפת גוף לפעמים יכולים לשנות את כל ה"סצינה..." וכמובן שגם כאן,או אפילו בעיקר כאן אני סבור שליווי של מאמן יכולה להיטיב את הדרך אל המטרה ובאותה הזדמנות לחזק פלחים נוספים בגלגל החיים.
 
יש לי עוד אחת

הפעם לא קשורה למחלה ואולי כן... הנושא שיפור תפקוד וניהול זמן ... כאמא לתינוק בן שנה ולילד בן 3 לא מצליחה לארגן את הזמן שלי לסידורים "מנהלתיים" הבית שלי נראה כמו על אריזות....ניירת מצטברת ערמות של דברים שצריך לארגן במקום ולסדר ....הילדים דורשים המון תשומת לב והזמן היחידי שיש לי הוא כאשר הם ישנים הבעייה שלי היא לא הזמן ....טוב גם הזמן אבל יותר זה שבגלל שאני יודעת מראש שהזמן שינה שלהם לא יספיק לי להתארגן על עצמי באחד מהסדרים שאני מתכננת ולכן אני מראש פוסלת ולא עושה ...כלומר אני חייבת לדעת שאם התחלתי אני חייבת לסיים....ואם אני יודעת שלא אצליח לסיים אני לא מתחילה בכלל. מאוד מתסכל אותי שאני לא מצליחה לסיים ...ואם נניח שבכל זאת התחלתי ולא סיימתי אני עוזבת את זה ולא ממשיכה יותר עד ל"קריז" הבא של ארגון וסדר.... השאלה איך מה וכיצד משפרים?
 

יואב א10

New member
ניהול זמן

ניהול זמן הוא דבר חשוב בימינו בהם יש ריבוי מטלות עצום .. אני ממליץ לתרגל את עצמך לפרקטיות והכי חשוב עניניות!! לעשות רשימת מטלות ריאלית ערב לפני ולהקפיד לבצע אותה. אם אין וי על כל הרשימה,יש לשנות ולשפר אותה כדי שתהפוך לריאלית יותר ועם זאת שה"אבנים הגדולות" ז"א לפי סדר החשיבות-הדברים החשובים יבוצעו. ישנן כיום סדנאות בתחום- סאם אמית ממכון אדלר ידועה כתותחית בתחום כי היא משלבת גם מידע כיצד ניתן לרתום את אמצעי הטכנולוגיה לחיסכון מיטבי בזמן ויעול תהליכים ישנם מס מאמנים שעוסקים בנושא שמגיעים לתוצאות טובות גם כן. הפרדיגמה שציינת בה לא כדאי להתחיל דברים כי בכל מקרה לא תצליחי לסיים לדעתי לא משרתת אותך לניצול וייעול,אלא לתסכול ,האם אני צודק?
 
נזכרתי בעוד אחת

והקודמת לא קשורה למחלה וגם זו לא הנושא הפעם שינוי הרגלים לאורח בריא... כאחת שחוותה על עצמה את טראומת האנדו על כל השלכותיו...הבנתי שאני צריכה לנהל אורח חיים בריא יותר ...פחות להתעצל ...לאכול טוב נכון ובריא...ולעסוק קצת בספורט... מאז הגיעו לחיי הבנים מאוד בודקת מה נכנס להם לפה באיזה כלים משתמשים ובקיצור דואגת שהם לא יהיו גאנקים כמוני... אבל בפועל לגבי עצמי מלבד לדאוג לתזונה בריאה לילדים אוכלת שטויות ומרבה בגלידה שמבחינתי יכולה להיות המנה הראשונה העיקרית וקינוח בכל ארוחה במהלך היום.... העצלנות אצלי עובדת שעות במיוחד בתירוץ עייפות האנדו... הספורט שלי ללכת במקום לנהוג אז לכל מקום שאני יכולה להגיע ברגל אני הולכת...ובזה זה נגמר. איך כיצד ושוב איך משנים את ההרגלים הגרועים האלה שלי? ...חייבת לציין שאני כבר שנים עוסקת בהרגלים הגרועים הללו ולא נראה לי שזה הולך להיות קל.
 

יואב א10

New member
הרגלים תזונה( ובכלל הרגלים חדשים)

שינוי הרגלים הינו בחירה,אך נכון,לא תמיד קל. מה שיכול מאוד לתרום לשינוי הרגלים שלנו המבוגרים הוא המטרה הנעלה והנשגבת שעומדת למול ענינו- הילדים שלנו! כשמבינים כמה משמעותי המודל שלנו כמבוגרים והורים שממש כמו פסל,מפסלים ומגלפים את החומר הרך שהולדנו,אזי כדאי שנאתגר את עצמנו לצאת מאיזור הנוחות ולעשות מעשה. אני שומע שהרגלי אכילה נכונים חשובים לך גם ברמה האישית ואכן גם יכולים לתרום לבריאותך באופן ניכר( המזון הוא הדלק של גופנו). ברגע שתקבלי החלטה עם בני בתך על שינוי והרגלים חדשים - זה יצא לפועל ומאז עם הזמן יהפוך להרגל..ככה אנחנו בני האדם ,מתרגלים להכל
אם עדיין קצת קשה-אימון אישי לאורח חיים בריא,יעלה אותך על דרך המלך ויתרום גם לשיפור מעגלים ופלחים נוספים בגלגל החיים שלך. בהצלחה
 

פיצ 50

New member
אשמח אם תוכל לעזור לי

יש לי 2 שאלות. לפני 7 שנים ילדתי בן מקסים בחודש שביעי. הייתה לו תאומה שבשל סיבוכים לא שרדה. עד היום אין בידי מכתב מסודר של מה שהיה לה בשל מחדלים בלידה.....מי שפיר שלה יצאו תקינים!!! דמים לא הגיעו לפתלוגיה, שכחו לקרוא לרופא ילדים. נשאר בי חלל עצום שלא הצלחתי להתגבר עליו למרות השנים. פחד שמא היא יכלה לחיות ולהיות בריאה ויפה כמו שהיא הייתה באולטרסאונד. לא ראיתי אותה אחרי הלידה, ואני כועסת על עצמי- אולי כך היה לי קל יותר להבין ולתפוס, להפוך את זה למוחשי. אני מייסרת את עצמי שלא הייתי שם בשבילה על שחתמתי בשבוע 29 על הפחתה כי הרופאים טענו שיש לה מומים....(כמו שציינתי אין לי מסמך אחד ביד, חוץ מסליחה) לא הריתי מאז, ואני חוששת שמבחינה רפואית זה גם אולי לא יקרה (למרות רצוני העז לחוויה מתקנת). מה עושים על מנת להניח את זה בצד, להשלים, כי ברור לי שלכאוב זה תמיד יכאב...... שאלה שניה: יש לי מחלות נוספות לצערי מעבר לאנדו', אבל נדמה לי שלסביבה ולבעלי בפרט "קל" יותר להבין שיש בעיה בלב, או במערכת הקרישה....ולא את האנדו. מה שתסחיף בריאה לא הרס לי בזוגיות הרס לי האנדו. כי הוא חולש על אזורים שמשפעים על בעלי יותר מאשר מחלה כזו או אחרת.... אני מרגישה שגם לסבלנות שלו יש גבול ומפחדת מהרגע הזה, שההבנה תיגמר. אני מרגישה שאני לא מתפקדת בתור אישה בכל המישורים ... שתמיד יש לי כאבים שמנטרלים אותי ..... איך אני אוספת את עצמי ומעלה את הדימוי העצמי שלי?ובנוסף מנסה לחזק מערכת יחסים שכחצי ממנה אני לא תמיד יכולה לקיים??? תודה רבה רבה לך......
 

יואב א10

New member
...מה שהיה נשכח מזה..

נתחיל עם השאלה הראשונה: וברשותך אשאל אותך שאלה: במה משרתים אותך רגשי האשמה? אז ככה...רגשי האשמה באים בעצם כ"הענשה עצמית " על מעשים שעשית ולא היית צריכה לעשות". זה כביכול מנקה את המצפון והופך אותך ל"בסדר". את מובלת בחייך ע"י רגשי האשמה וזה מצב נוח להיתלות בו . על מה שהיה בעבר אין לנו שליטה והוא לא ניתן לשינוי,רגשי האשמה לא יועילו כאן. אם את מטפלת בבנך כשרגשי אשמה מלווים אותך-יהיו לכך השלכות לא טובות עליו. את מוכנה לשלם את המחיר כשזה קשור לבן שלך??!מכיוון שאת לא יכולה לשנות את העבר,כדאי לחיות את ההווה ולחשוב על העתיד: לשחרר את עצמך מרגשי האשמה וללוות את עצמך במשפטים כמו:" עשיתי מה שידעתי אז לעשות,היום אני אולי יודעת יותר אבל זה כבר לא יעזור." או:" צריך להמשיך הלאה עם כוחות מחודשים,מחשבות חיוביות ולהרפות ממחשבות מציקות וטורדניות". בתחום האימון אנחנו קוראים לדפוסי החשיבה שלך פרדיגמות שעליהן קם צי של שומרים שלא מאפשרים תזוזה מהמערה האפלה ממנה אנו רוצים לצאת ולא תמיד יודעים את הדרך החוצה. אני מזמין אותך להפרד מהעבר ורצוי מוקדם ככל האפשר,פשוט כי הוא לא ניתן לשינוי והשפעה ,אז למה להיות שם ולו לרגע קט נוסף? הביטי על מה שהרווחת ומנת חלקך ושחררי עצמך מהכבלים,מגיע לך ולמשפחתך להיות מאושרים מהניתן כאן בהווה
 

galim29

New member
תשובה נפלאה לפיצ יואב../images/Emo45.gif

מאוד התחברתי לתוכן שלה ומאמצת אותה עבור עצמי למקום האישי שלי. מנצלת את ההזדמנות להגיד תודה על ההתארחות ורוח ההתנדבות. כל הכבוד על המוכנות והקדשת הזמן לכולנו.
 
למעלה