העיר ברסלב בפולין.
ביום 18.06.1942 י"ז בסיון תש"ג לפנות בוקר, נערכה אקציה והשמדה בגיטו ברסלב. הגרמנים החליטו להשמיד את יהודי גיטו ברסלב. הם כיתרו את בתי הגיטו היהודי והיהודים הוצאו מבתיהם ורוכזו ליד המיליציה ובית הספר העממי. משם הובלו קבוצות, קבוצות אל מחוץ לעיר אל אתר בורות פתוחים שהגרמנים הנאצים הכינו מראש ביער. היהודים אולצו להתפשט וירו בהם. את המתים השליכו אל הבורות הפתוחים. מיד עם היוודע על הפוגרום שנערך ליהודי הגיטו,הלך יו"ר הוועד היהודי המקומי, מינדל שהיה אהוב ומקובל על תושבי העיר, אל משרד הגיסטפו ושאל שם מדוע הם החליטו להרוג את היהודים. תשובתם היתה "זאת פקודה". מיד הם ביקשו לבצע את הפקודה באותו יהודי יקר מינדל ז"ל. הם הרגו אותו במשרד הגיסטפו. בשעות הערב המאוחרות של אותו יום נעשה שקט. לא נשמעו יותר היריות מכיוון היער. הגרמנים הנאצים ימש, חזרו לעיר ומיקמו עמדת שמירה כדי לבחון אם יהודים שהתחבאו, יוצאים ממחבואיהם. היהודים שהיו במסתור, יצאו כדי לחפש אוכל ואז הגרמנים ירו בהם. המצור נמשך עד שהגרמנים התחכמו - עזבו את עמדת השמירה בגיטו ועברו לעמדה על חוף האגם הסמוך לגיטו. יהודים שחשבו שעמדת השמירה בגיטו, נעזבה, יצאו לכיוון חוף האגם כדי לעלות על סירות משוטים במטרה לברוח מהעיר. אז הופעלו מכונות הירייה של הגרמנים והם חיסלו את כל הבורחים. התקופה האיומה הזאת, גרמה לזעזועים נפשיים ולחרפת רעב אצל הנחבאים ובמיוחד אצל הילדים שפחדו והתפתלו בעוויתות כתוצאה מהפחד. אימי מרים (מארישקה) ז"ל ואחיה יוסף ז"ל, לבית משפחת רייכל. הצליחו לברוח מהעיר ואחר כך עלו על רכבת משא שהובילה אותם עמוק לתוך מזרח רוסיה. כך ניצלו חייהם. אך הוריהם/סבי וסבתי ואחותם/דודתי , בעלה וביתם הקטנה נהרגו ע"י הנאצים ימ"ש. יהי זכרם של קרובי משפחתי ברוך לנצח. ה' יקום דמם. לזכרם כתבתי את הר"מ ואני מדליק כאן נר וירטואלי לזכרם.