אחים ואחיות גדולים בלידה

אחים ואחיות גדולים בלידה

כן או לא? מאיזה גיל? איך מכינים? וכל הגיג ודיעה בנושא יתקבלו בברכה. אגב, לדעתן של המיילדות שלי אין בעיה שהילדים הגדולים יותר יהיו חלק מהלידה, ושילדים מקבלים ומבינים לידה באופן אחר לגמרי ממה שאנחנו נוטים לחשוב. כן חשוב שיהיה אדם שתפקידו לטפל בילדים במידה ולא מתאים שיהיו שם (הילד מפחד, מבקש לצאת, האמא מבקשת שיצא), ושזה לא יהיה המלווה של האמא כמובן... ושתהיה הכנה. למה אני שואלת? יובל נ-ו-ר-א מתעניינת. היא רוצה לראות תמונות, שואלת על התינוק, יודעת מהיכן התינוק יוצא, שזה עושה לאמא כאב בטן לפעמים, ואתמול היא צפתה איתנו בקלטת שהשאלתי מהמיילדות שבה רואים לידת בית בהשתתפותן (זו היתה תכנית בוקר בטלויזיה שעשו על לידות בית, ולכן לא רואים שם ולו טיפת דם אחת, או פטמה חלילה, או אפילו שערת ערווה מציצה...) והיא היתה מרותקת. מאיה לחלוטין לא מבינה מה קורה וכששואלים אותה מה יש לאמא בבטן היא אומרת "פופיק"
 

debby12

New member
מנהל
בנות כמה יובל ומאיה?

איך המיילדות מגדירות ילדים "גדולים יותר"? אני חושבת שזה גם עניין אישי שלך. השאלה היא אם *את* יכולה להירגע ולהרגיש בנוח עם הילדים לידך. אני משערת שזה שיקלול של האופי שלך, של האופי של הילדים ושל גיל הילדים. אני יכולה לומר על עצמי - יש לי בת בגיל שנה ושמונה חודשים - ואני לא הייתי מרגישה בנוח ללדת בבית כשהיא בחדר - מבחינת הריכוז והשלווה של עצמי. ואז זה אומר שצריך היה להרחיק אותה מהחדר, והיא בטח היתה בוכה בחוץ כי היתה רוצה להיות לידי - ואז בודאי ובודאי שלא הייתי יכולה להירגע ולהתרכז בלידה.... אז לצערי נתתי תשובה אגואיסטית בריבוע...- אבל לי זה לא היה מתאים דווקא בגללי ולא בגללה. לגבי איך ילדים חווים את זה - אין לי מושג האמת [החשיבה שלי נעצרה פשוט עוד קודם כי דבר כזה לא היה מתאים *לי*] ועוד אנקדוטה מקסימה שסיפרה לי מישהי שתכננה לידת בית עם עוד 2 ילדים בוגרים יותר בבית (8 ו-6 או משהו כזה). היא ובעלה עשו איתם טיול ארוך בהודו. אחר כך, אחרי שחזרו לישראל, היא תכננה לידת בית וישבה לדבר על זה עם הילדים. הם צפו יחד בסרט של שירלי צ'צ'יק ואז שוחחו. היא סיפרה לי שהיא שאלה את הילדה אם כל העניין הזה לא מגעיל אותה מכיון שיש דם. אז הילדה אמרה לה: "מה פתאום אמא?! "מגעיל" זה דברים שראינו ברחוב בהודו עם מקבצי נדבות מעוותי גוף וכרותי גפיים, וכל מיני חולי צרעת קשים וכו'. הלידה בסרט נראית לי טבעית כיפית ובריאה - בכלל לא מגעילה!". לא דיברתי איתה אחרי הלידה - אבל הסיפור נחרת בזכרוני. אגב, נדמה לי שהבן העדיף לא להיות בבית אלא ללכת לחברים בזמן הלידה.
 
גדולים יותר = יותר מהתינוק ../images/Emo3.gif

הכוונה היתה לאחים והאחיות בבית, בלי הגדרת גיל (כך המיילדות). יובל בת 4 וחצי. היא תהיה בת כמעט 5 בלידה. מאיה בת שנתיים וכמעט חצי, והיא מנותקת לחלוטין מעניין ההריון והתינוק (או שמכחישה
). אני לא חושבת שלי תהיה בעיה להיות לידן בלידה, אבל זה משהו שאני עדיין צריכה לחשוב עליו. יובל מגלה כל כך הרבה עניין, אבל אני לא יודעת איך היא תגיב ברגע האמת. אני בטוחה שבכל מקרה יהיה מישהו נוסף בבית (כרגע אמא שלי) שכל תפקידו יהיה לדאוג לבנות אם הלידה תתרחש בשעה שהן בבית. מה שבטוח זה שאני לא אשלח אותה להביא אותן מהגן או להעיר אותן אם הן תישנה בשעת הלידה... הבעיה היא שאי אפשר לתכנן שעה מסויימת
 

POOH*

New member
אנחנו גם התלבטנו ...

ובסופו של דבר החלטנו שלא מחליטים מראש.. היה לי ברור שאני לא רוצה שגיא תראה את הלידה עצמה [היא הייתה בת שנה ועשר] אבל לא ידעתי איך ארגיש עם הנוכחות שלה בשאר השלבים. מה שעשינו זה לשריין את אחותי שתהיה במרחק קצר וחברה טובה שלי שגיא מכירה טוב שליוותה אותי בלידה וידענו שבמקרה הצורך יהיה מי שייקח אותה מהבית. גיא הייתה מחוברת מאד להריון ולמאי עוד בבטן.. וגם כשהתחילה הלידה היא הרגישה שהוא בדרך לצאת.. בסופו של דבר בשלבים המתקדמים אני הרגשתי שאין לי מקום בשבילה היא כמובן רצתה רק אמא ואני לא יכולתי לתת לה הייתי צריכה את כולי בשביל הלידה ואז היא נלקחה לאחותי ולהורים שלי וחזרה אחרי.. חוץ מזה לפני זה היא ישנה.. ונראה לי שבלידה הבאה נעשה אותו דבר.. נכין אופציות... והכי חשוב בעיני שיהיה מישהו בבית שיכול להיות איתה. והאמת? אם היינו גרים כבר בבית החדש שיש בו שתי קומות - לא הייתי מוציאה אותה מהבית רק דואגת שמישהו יהיה איתה למעלה. לא רציתי שהיא תראה את הלידה עצמה כי לי הייתה הרגשה שהיא עוד קטנה מדי וזה עלול להיות מפחיד לראות את אמא כאובה ככה כשאין לנו מספיק כלים להסביר לה מה קורה ופחדתי שזה חגרום לה גם לכעס על אחיה.. אבל בשלבי הצירים לא הפריע לי שהיא הייתה.. היא אפילו עשתה איתי נשימות..
בקיצור לדעתי - תכינו אופציות זמינות גם לככה וגם לככה ותחיליטי תוך כדי מה מתאים לך.. ומה מתאים להן.. ומאחלת לידה קלה.. POOH
 

סטיוויה

New member
מסכימה עם הגישה הזו

צריך להכין כמה אפשרויות לתסריטים שונים. למשל,אם הלידה היא בלילה ומהירה אז הכי טוב. הילדים ישנים. אם הלידה היא בבוקר אז אני מתארת לעצמי שיש מסגרת(גן וכד'). אם הלידה היא בזמן שהילדות בבית כדאי מאד שיהיה גיבוי חוץ מבן הזוג. מישהו שהן מכירות טוב,בוטחות בו ואוהבות את חברתו.אני דווקא כן בעד להוציא מהבית לזמן מה אבל לפני שהן יוצאות כדאי שתראנה אותך ותקבלנה אישור ממך שהכל בסדר. זה רעיון טוב לדבר עם הגדולה שמבינה כבר במושגים קונקרטים. אני למשל דיברתי עם בני הבכור והסברתי לו שבזמן הלידה אמא עשויה להשמיע קולות חזקים(עשיתי קצת צעקות וכ'ו)וזה לא בגלל שקורה לי משהו רע אלא בגלל שבלידה אני מתאמצת חזק וזו עבודה.אמרתי לו שזה כמו לדחוף הרבה קקי החוצה. האמצעי היה בן פחות משנתיים והיה לו יותר קשה.אבל הם מתגברים ושוכחים.
 

שָׂרָה

New member
שלום השתתף בלידה שלי

כאשר הייתי באמבטיה וצעקתי, שלום הגיע בריצה. הוא בכלל לא פחד. הוא זרח מאושר וצעק: בייבי! בייבי!! וקפץ כל הזמן.. כאשר העלתי את התינוקת ממי האמבטיה, שלום מייד ניסה לתת לה את ההליקופטר צעצוע שהיה לו ביד
עכשיו שלום מספר לי את הסיפור הלידה שלי כמו שהוא זוכר: " you walked, you moved, you turned around then you scream I ran to bathtub and Tzippy jumped out! Tatty was not there, Tatty was on the computer, hehehehe" תרגום לעברית: "את הלכת, וזזת פה וזזת שם, והסתובבת, ואז צעקת ואז רצתי לאמבטיה וציפי קפצה החוצה! וטאטי לא היה שם הוא היה במחשב, חיחיחיחי!" הוא צוחק, (אפילו הוא הבין את הצורך שהאב ישתתף בלידה)
 
אני חושבת שבשום מקרה לא הייתי

מכניסה אחים ללידה . זו נראית לי סיטואציה שלא טוב שהם יהיו נוכחים בה. גם אם יש התעניינות אני בטוחה שרגע האמת יפחיד אותם (לראות את אמא כואבת, לראות דם, ממש לא סיטאציה לילדים בעיני). לא בהכל צריך לשתף את ילדים
 
תלוי בך ובילדים,מכירה משפחות שהילדי

היו,ומכירה שהילדים לא רצו להיות(בטווח גילאים שלך). תשאלי קודם כל את עצמך מה את רוצה, ומכאן תבוא העזרה אם הילדים יהיו או לא. כי אם את תהיה שלמה עם המצאותם שם ולא תרגישי שום מתח אז נהדר.ויכול להיות ההפך. אז מה את רוצה? ואחר כך הבנות. מניסיון של שתי לידות בית הילדים שלי היו בבית הלידות היו בלילה(הלידות היו מאוד קצרות).וזה היה נכון לכולם. ומשהו לגבי סרטי לידה-הילדים שלי ראו סרט לידה של אחת החברות שלי, שבעיני זה היה מאוד לא מציאותי למה שקורה אצלי, כי שם היה הרבה כאב אורך לידה וכו.. מה שהכניס למתח והרבה שאלות מצד הגדולה, אז כן להסביר רק לגבי הסרטים אני בספק אם אני אראה להם את הסרטים לפני שתהיה בשלות.
 

אורניקי

New member
מאד תלוי בך, מה הנכחות שלהם עושה לך

מהנסיון שלי בלידות בתי חולים, זכרתי שכאשר הצירים מתגברים, כבר אין לי סבלנות ולא בא לי להתייחס לאף אחד או להיות נחמדה/חינוכית וכו', וזה היה תמיד השיקול שהריץ אותי בסוף לבית חולים. כלומר השיקול העיקרי הוא מהלך הלידה שלי, אם אני חשה שזה יפריע לי או ההיפך.
 

1אילת2

New member
הנחתי, שאם הלידה תהיה בלילה,

לא אעיר את הילדים (5). חשבתי שהם לא יתעוררו, ושאני אוכל ללדת בשקט. בפועל, התברר שאלד קצת אחרי שהם יתעוררו. לא היה סיכוי שנוכל להתמודד איתם. יתרה מזו, רק אחרי שהם יצאו מן הבית יכלתי להתחיל לצרוח. לא משהו מודע, לא תכננתי, אבל- עובדה: ברגע שהם יצאו התחלתי לצרוח. בכל מקרה, בלידה הבאה שלי- חד משמעי- בלי ילדים.
 

טלימה

New member
אני רוצה להגיד משהו קצת אחר

בגלל שאין לי עוד ילדים, אז אני לא במקום להגיד משהו על הנושא מהזווית הזאת. אבל - אמא של חברה מאוד טובה שלי ילדה את ביתה האחרונה בבית, כשהחברה היתה בת 8, בערך. האמא הציעה לכל ילדיה (5, אז) להיות בלידה, רק החברה שלי בחרה בהתרגשות ובענין להשתתף. מכיוון שהדבר ענין אותה והיא בחרה בכך מרצונה החופשי, זה זכור לה עד היום כחוויה טובה, מרגשת ומלהיבה. אני, בבואי לחשוב על לידה (ואפילו הנקה והריון) אין לי במה להיזכר - לא היתי מעולם בלידה של מישהו חוץ מאשר זו שלי (ממנה אני לא זוכרת דבר וממילא לא הייתי בצד הנכון
). מה שאני אומרת זה, שלדעתי - אם יש ענין ומוכנות (שיחות רבות לפני, מישהו ש"מחזיק לה את היד" כשאת עסוקה בעצמך) אני חושבת שזו יכולה להיות חוויה חשובה ומכינה מבחינות רבות. אני חושבת שפחות מפחיד ללכת לקראת משהו מוכר וידוע (ואני מתכוונת - כשהיא תעמוד מול הרצון להרות וללדת) והשיתוף מכיוונך היום יכול לעזור לה מהבחינות האלה בעתיד.
 

טלימה

New member
נכון

וגם - הענין הרב בא ממנה ואימה הרגישה בנוח עם נוכחותה. אגב, אחותה הקטנה, כמעט בת 17 ועד היום
לא היתה בבי"ח...
 

כרמית מ.

New member
מאד אישי

אני בתחילה רציתי שהם יהיו (בן ובת 4 בדיוק (חסר 8 ימים) בלידה) - מהשיקול שמספרת עליו טלימה: זה חלק מהחיים. לבנזוגי, היה מאד חשוב שהם לא יהיו, והסכמתי ללכת בקו שלו. בדיעבד - מאד שמחה שהם לא היו. חושבת שהיה לי קשה להשתחרר אם הם היו. לוותר על תפקיד "אמא" ולהכנס לתפקיד "יולדת", להתכנס בתוכי, בלי לחשוב עליהם, בלי לדאוג - בלי לענות על שאלות, או להרגיע שהכל בסדר. גם אם היה אדם בלידה שמיועד להיות רק איתם - הרי אין תחליף לאמא, ודי ברור לי, שבמצב הזה, הם היו "נדבקים". ככה, ידעתי שהם במקום שטוב להם (סבים, שהם מאד אוהבים להיות אצלם, גם לישון בלילה בלעדינו), ורגועים. גם בלידות אחרות שראיתי/קראתי, הרבה פעמים נוכחות של הילד גורמת לאם לשלוט על עצמה - מה שמפריע ללידה. כשהילד הולך, האם משתחררת והלידה "רצה". מן הסתם - לא תמיד. תלוי כאמור באופי ובגיל.
 
אני זוכרת

שני סיפורי לידה, שבהן החלה התקדמות של ממש בלידה לאחר יציאת הילד הגדול מן הבית. איזו יכולת להשתחרר, לא לשמור ולהחזיק, כדי שזה לא ייראה קשה מדי עבור הילד הנוכח. לא הייתי שולפת ילדים ישנים ממיטותיהם באמצע הלילה כי החלו צירים. אבל אולי כן הייתי מעדיפה להעסיק ילדים מחוץ לבית בעת התקמות הלידה, אם זה אפשרי. בתחושת הבטן שלי, העובדה שהלידה נעשית בבית, שחלק מהצירים נעשים בנוכחות הילדים, שבמהרה אחריה יש תינוק ואמא - בבית כמובן, זה מספיק חדש בשביל להעביר את המסר שהלידה היא חלק מהחיים (גם אם חלק שדורש פרטיות או מרחב).
 

עיגולית

New member
גם אני בדיוק מתלבטת

הבת שלי תהיה בת 4 וחודש בלידה, היום היא ממש מבקשת להיות בלידה, ואני לא יודעת להחליט, ונראה לי שכמו שמי שכתבה פה, אני אכין לי אופציות. כי יכול להיות שזה ממש יתאים, ימקד אותי, ויקדם, ויכול להיותשאני ארגיש שלא נוח, לא משוחררת, אין לי מושג??? נראה לי שרק שיבוא הרגע אני באמת אוכל לדעת. אני גם לא יודעת אם זה נכון בשבילה? למרות שאם יש מישהו שנמצא איתה ויכול לפרשן לה את הסיטואציה, ולהיות איתה, אז אולי... אבל מה דעתכן, 4 זה גיל שכבר מבינים... נראה לכן שילדה בת ארבע, שרוצה להיות בלידה, באמת מסוגלת להכיל את העוצמות האלה?
 
ואני זוכרת לפחות סיפור אחד

על כמה שלוקים (של אח גדול) מהציצי שעשו צירים טובים. נורא תלוי באמא.
 
אמא שלי באה, ויצאה אתם לחצר

כשנהיה לה קשה לשמוע (אמרה שהווליום עלה, וחשבה שלילדים יהיה קשה. סביר ששני הגורמים השפיעו מבחינתה). לו"ז: 3 התעוררתי, טילפנתי למילדת שבאה כעבור כשעה וחצי. 6 בעלי התעורר (כרגיל, מהמעורר), ושתו קפה. 7 הצירים נעשו יותר רציניים, בעלי אמר לאמי ש"את יכולה להתחיל להתארגן" (אני הייתי מנסחת "בואי עכשיו!") 7 וחצי בני התעורר, היה אתנו וביקש שאבא יכין לו אוכל. לא נראה שהיה בטראומה - היה מרוכז בקושי שלו (ואני בשלי
) 8 וחצי-9 (אנילא זוכרת מה קרה קודם) בתי התעוררה ואמי הגיעה (בני עבר אליה, והיא האכילה אותו סופסוף). 10 וחצי הקטנה נולדה. שתי מסקנות: 1 - להבהיר למלווים את רמת הדחיפות. (ואולי אפילו להזמין קצת קודם. אני בטוחה שלאמא שלי לא היה אכפת לשבת בחוץ או באוטו אם זה היה חשוב לי). 2 - להכין לילדים מראש אוכל קל לתפעול עצמאי. (אולי גם עיסוק אהוב?)
 
למעלה