כיתוב

כיתוב

תכתבי אותי בידיים ברגליים על הברכיים על זרועות תכתבי אותי בזכרונות, באנקות ביבבות תכתבי אותי ברגשות, בעיטות קטנות עד שאבעט, אבעט ואחבוט. תכתבי אותי במילים רכות, בקול מתנגן, באהבה שלא אעז לדמיין תכתבי אותי בשנים שמפרידות בין ידע לתמימות, בין עיניים טובות לשלי, לעיתים מבועתות תכתבי לריק עד שארצה להכות הריק שבין מילה אחת לאחרת הריק שבין אהבה טרופה לבין דמיון גם אני לפעמים כותבת אבל בעיקר, בעיקר שומרת, בזכרון.
 

תמרוש5

New member
../images/Emo41.gif

אני חושבת שהניסוח נורא מדוייק,ותוהה,זכרון זה טוב,לא?
 

מתנות

New member
יפה אחת.....

לא אגיב על הנושא עצמו כי את לא באמת צריכה את התגובות ממני כדי לדעת מה דעתי, אבל זה מקסים ואני אוהבת את הגיוון הזה שלך.
 
>

חולמת אותך בהזיה קולחת חותכת אותך במכה משתלחת אני קפואה ואת רותחת אני פוצעת ואת סולחת הטירוף מתנגן, ההזיה פוצחת בריקוד מזדמן עם סכין ומחט בתנועה אחידה של עפרון ומחק דוהרת מהר והרחק מנחת את רושמת אותי, אך אני נשכחת אני סיפור המתח ואת הרוצחת אני הבית ואת האורחת ואין תרופה לך, הקדחת לא אתן מנוחה, אדע רק לקחת אשאיר אותך כמוני, צורחת את עזבונך אני ממשיכה וגונחת זיכרון שהותרת בי והשאר - שוכחת.
 
<

תיקונים :| חולמת אותך בהזיה קולחת חותכת אותך במכה משתלחת את קפואה ואני רותחת אני פוצעת ואת סולחת הטירוף מתנגן, ההזיה פוצחת בריקוד מזדמן עם סכין ומחט בתנועה אחידה של עפרון ומחק דוהרת מהר והרחק מנחת את רושמת אותי, אך אני נשכחת אני סיפור המתח ואת הרוצחת אני ההוסטל ואת האורחת ואין תרופה לך, הקדחת לא אתן מנוחה, אדע רק לקחת ואחר, אשאירך כמוני, צורחת את עזבונך אני ממשיכה וגונחת זיכרון שהותרת בי והשאר - שוכחת. [כלכך הייתי אמורה לישוןכבר.]
 
לדעת

זה טוב, שהזהירו אותי מפניך. אולי במקום להמנע אני יכולה כך, בדיוק כך, להנות בדיוק ממה שאני רוצה, ולזרוק את השאר. האמנם? לזרוק? יכולה? אני? המשיכה שלי לדברים דוחה אותי. היא כל כך רפטטיבית, לא מגוונת, לא מתחדשת, תמיד במערבולות אל אותו האמצע העמוק המסויים, אני כבר מכירה את השחור ששם בעל פה ואפילו כמעט ולא פוחדת ממנו. כמו להכיר את החדר שלך בחושך. כי זה השחור שלי. אותו אני הכי הכי יודעת. אני רוצה להתקשר ולהקשר ולהתלות ולתגאות ולגאות ולשפול. כנראה. כי זה מה שאני אוהבת. חבטות, שמזכירות לי עד כמה אני יכולה להרגיש וש אני עדיין כי אחרת איך יודעים? היום יום שוחק וצריך מה ש יחדד כמו עפרון כדי שייצא דיו כדי שנוכל לכתוב.
 
-

בואי ונרד למטה רק כדי להתקרב אז מה אם חשוך שם ומפחיד בואי נבכה עד שלא יהיה מה להגיד בואי וניפול ביחד ליפול זה השחור החדש אדום-דם זה השחור החדש ולהסתבך כל פעם מחדש זה כבר די ישן אבל נראה שלא נמאס לא מספיק [די]
 
--

אז תני לי עוד קצת חומר טוב למהומה לקבור בו כל טיפה של אושר ואז לנבור בערימה תני לי עוד כמה מכות לחבוש שיהיה במה להתעסק תגרמי לי עוד פעם לתסוס עד ש אתקשה להתאפק / את חדה ומשתלחת או עומדת במקום וזו אני השבה, מתנגחת להרגיש את החדות, שתהלום בתקוה שתתקהה בתקוה שתתקהי בתקוה שמשהו ישתנה בתקוה שאני
 
...

לפעמים אני חושבת אותך אפילו בטעות מדמיינת דברים לכדי מציאות שאיננה שלי שאיננה קמתי בבהלה כי פתאום זה חדר לחלום שלי, ונזכרתי - היה כיף לשכוח ללילה שלם. אבל אז שכחתי שוב או פשוט, זכרתי וזה לא שינה. זה נכנס לאיזשהו מקום אחורי בתודעה ונשאר שם. כמו הדברים שלך, בעומק מגירת השידה שלי, מחכים ליום שבו אוכל לזרוק אותם. ועד אז, הם מאבדים מערכם הרגשי, ממש כמו בנוסחאות של חצי-חיים במתמטיקה שפעם אהבתי. ממש כמו עוד כמה דברים שאני שמחה לאבד, לאט לאט עוד ועוד. White and black Oh, you looking for the sun boy? The sun doesn't shine down her In shadows זו רק אני, אני יוצרת את השמש שלי.
 
למעלה