טריגר.

רעוּת

New member
טריגר.

זה תמיד לחזור אליך כשהכל גם ככה חרא, לחזור להרס עצמי בתירוץ של אח-שלי-מת, כי לפחות את זה אני כבר מכירה. ומי יגיד לי משהו, אה? מי יגיד לי "תתגברי כבר"? אני אשים את פרצוף הקדושה המעונה שלי ואגיד להם שאין להם זכות, כי הם לא יודעים מה זה אח מת. מה זה חלל בגודל מכתש רמון בתוך הגוף שלך, כבר 10 שנים. וזה לא מתכווץ בכביסה או דוהה עם הזמן. למרות שזה הכל בולשיט אחד גדול. ותתגברי על זה כבר (ולמי אכפת כבר בכלל). זה לא באמת אתה, זה כבר אף פעם לא *אתה*, יש את יום הזכרון בשביל זה ויש את האזכרה שלך, ובאמצע אין כלום, רק החיים שלי, והמוות שלך, שמשלים אותם או מרוקן אותם או סתם צובע הכל בשחור ואדום. ואי אפשר לברוח. אי אפשר כשזה בתוכך. ובכל מקום. בפסיכולוגיה אבנורמלית, הוא מדבר על דיכאון, וזה הכל אתה שם, אתה הסיבה לייאוש ולכעס ולעייפות, ולחוסר רצון להמשיך כי כבר אין למה, בגללך, ולייחוס פנימי-שלילי-יציב-גלובאלי, ול-PTSD, כי זה היה לראות את הטנקים נכנסים לעזה ולחלום עליך כל לילה, התת מודע שלי הורג אותך כל פעם מחדש בדרכים שאני לא מעזה לדמיין כשאני ערה, ואני מתעוררת בבכי, אני לא יודעת לכתוב יותר ואני לא יודעת להרגיש (לא את מה שצריך), זה כמו סכין שחתכת איתה יותר מדי והיא כבר לא חדה יותר, ועדיין צריך לחתוך איתה כי היא לא סיימה את תפקידה אבל כבר אין איך. כי שומדבר לא מקהה את המוות שלך. אבל כבר אין איך, אין איך להרגיש ואין איך להוציא את זה ואין שם כבר כלום יותר, אז צריך להחיות את זה איכשהו, לעשות CPR למוות שלך, להשחיז את כל הסכינים. אני לא יודעת להתגבר ואני לא יודעת להמשיך הלאה ואני לא יודעת לשחרר, אני רק יודעת לשנן אני-אקבור-הכל-בתוכי ולשנן מערך-ניסוי-לפני-אחרי-עם-קבוצת-ביקורת אבל אני לא יודעת ליישם שומדבר מזה, אני לא יודעת להתקרב אני יודעת רק להרחיק (אמרתי-לו-שאין-לי-כוח-היום) ואני לא יודעת ללכת אבל אני יודעת לגרום לאחרים ללכת ממני, אני לא יודעת לבקש סליחה, אני לא יודעת פסיכולוגיה ניסויית, אני לא יודעת כלום יותר, וזה הכל ביחד- זה הטעויות המפגרות שעשיתי היום במבחן, וזה לעשות מועדי ב' על 88 רק כי צריך ממוצע מעל 90, בלי להבין למה אני כ"כ רוצה ממוצע מעל 90, אם זה קטע כזה של אגו או שאני באמת רוצה תואר שני, או שזה סתם מכוח האינרציה- זה להמשיך הכל בלי להבין למה ובלי להצליח לשנות או אפילו להצליח לרצות, זה לרצות לבכות 20 שעות בממוצע, ולרצות להכאיב כמו שכואב לי, ולרצות להכאיב לעצמי יותר, Give me pain, אני תמיד עצובה כשכולם מסביב שמחים, זה לא מתאים, זה רק מדגיש את ה- מאוד קשה פה כל הלבד הזה. [אני רוצה להירדם לפני 4 בבוקר או לפחות להתעורר אחרי 7, ולהצליח ללמוד ל-3 מבחנים במקביל, ולהצליח להתרכז, ולקבל בכולם מעל 90, ולחזור הביתה, ולא לבכות כל הזמן, וללכת ממני, ולא להיות,] The way I'm left here .Silent (אני צריכה משהו שיציל אותי מעצמי). (זאת לא הודעה אובדנית, או משהו כזה. ממש לא).
 

noosh

New member
אולי את לא צריכה לעשות CPR, דווקא

אף אחד לא צריך להגיד לך "תתגברי כבר" כי זה לא משנה אם הם יגידו, את צריכה להגיד את זה לעצמך. לפי מה שהבנתי ושאני זוכרת מההיכרות שלי איתך לפחות, את דווקא זו שהולכת בד"כ, את לא מגיעה למצב שבו אחרים הולכים ממך (כשזה בשליטתם). הגעת לאחד כזה, אולי זו הזדמנות להבין למה. לא רק ברמה של להקשיב לצד השני, אלא גם באמת, באמת, לנסות להבין מה הדפוסים שגורמים לזה, איך משנים אותם. (סליחה על זה) את לא צריכה מישהו שיציל אותך מעצמך, את צריכה אותך. זה המפתח פה. מכאן מתחילים. (ואת יודעת את כל זה, יש לדעת ויש ליישם, וכאן מתחיל להמתח הקו, בעצם, שינוי הגישה. כי כן, אולי יש לך בעלות על הכאב, אבל כשמישהו אומר לך "תתגברי כבר" את יכולה לעטות כמה מסכות של קדושה מעונה שאת רוצה, זה לא משנה, כי הוא לא בא לזלזל בכאב שלך, לסתור אותו או להקטין אותו במילימטר. אפילו לא להבין. הוא בא להגיד לך שזה לא אומר שאת לא יכולה להתגבר. תני לזה כמה צידוקים פסיכולוגיים שאת רוצה במילים גבוהות, את יודעת שבסופו של דבר התשובות נמצאות אצלך. את מספיק חכמה). סורי שאני כלבה, ואולי אני בכלל לא צריכה לכתוב את זה. כנראה שגם אני צריכה ללכת לישון לפני 4 (במיודח כשאני עובדת מחר #$%@#$^%!).
 

רעוּת

New member
*

ובכלל לא כתבתי שם "מישהו", כתבתי "משהו". אני לא צריכה אף אחד, במיוחד לא את מי שלא רוצה להיות שם. (ואף אחד גם לא יודע יותר טוב ממני מה אני יכולה או לא יכולה לעשות).
 

noosh

New member
ואני עדיין אומרת -

את צריכה את עצמך, לא משהו ולא מישהו, שם זה מתחיל ושום גורם חיצוני, חי או דומם או מטאפיזי, לא יכול לקחת את התפקיד הזה ממך. אם את בעצמך לא מאמינה שאת יכולה להתגבר, אז כנראה שלא תתגברי. גם את זה אחרים לא יכולים לעשות בשבילך. פשוט, כשמישהו אומר לך שאפשר, הוא לא בא להתריס ולחשוב שהוא יודע יותר טוב ממך, הוא בסך הכל, בסך הכל, מנסה לטעת בך את האמונה שאפשר. יכול להיות שיש לך הגדרה אחרת ל"להתגבר" וזה באמת משהו די סובייקטיבי, אבל אינ גם לא מאמינה שמישהו שאומר את זה מתכוון ללשכוח, לא לחזור לזה, או לא להרגיש. להתגבר זה להצליח לחיות בלי לרצות לעשות לזה CPR כל פעם כשמרגישים רע, לא להשליך על זה את כל הכאבים האחרים והדברים האחרים שמרעים לך, לא להתנחם בכאב הזה כי הוא מוכר וידוע ומלווה אותך כלכך הרבה זמן, להצליח לשים בצד ולתת לזה לחיות במקביל אלייך ולא בהתנגשות תמידית, למצוא את האיזון של זה בחיים שלך. אף אחד לא בא להגיד לך מה את יכולה כאילו שהוא יודע יותר טוב ממך, כל אחד מתמודד עם כאב אחרת, ועובדה שאת בעצמך מתייחסת לזה כאל -מסכות- של קדושה מעונה, זה מרגיש לי, לפחות, די ציני.
 

רעוּת

New member
זה גם נאמר בציניות, מן הסתם.

ואני לא מצפה שאף אחד יתגבר בשבילי, או יעשה שומדבר בשבילי.
 
למעלה