אלי כ ה ן
New member
איך אומרים [עיר-]מְתים בלשון יחיד?
איך אומרים [עיר-]מְתים בלשון יחיד? (מְתים מנוקדת בשו"א ולכן היא במובן "אנשים"). לאור צורת-הרבים שבתנ"ך: מְתִים, מְתֵי, מְתָיו, יש כמה אופציות עבור צורת היחיד: 1. מַת. נימוק: "מְתים" היא על משקל: "זְנים" (שבדהי”ב ט”ז י”ד), אשר צורת היחיד שלו (בתהלים קמ”ד י”ד) היא: "זַן". 2. מֹת. נימוק: צורת היחיד של “מְתִים" שבעברית – היא באכדית: “מֻתֻ", אשר מקבילתה העברית הפונטית הכי קרובה היא: “מֹת” (כשהמעבר מהצורה: "מֹת" לצורה: "מְתים" מקביל למעבר מהצורה: “תשמֹר” לצורה: “תשמְרי”). 3. מָת. נימוק: צורת היחיד של “מְתִים" שבעברית – היא באכדית “מֻתֻ", על משקל "מֻגֻ" שהוא בעברית (ירמיה ל"ט, ג' י"ג): "מָג" (זאת לפי הניקוד המקובל הטבריני שאינו מבחין בין הגיית קמץ רחב להגיית קמץ קטן). 4. מֵת. נימוק: א. "מְתֵי" הוא על משקל: "בְּנֵי", אשר צורת הנפרד-יחיד שלו היא: "בֵּן". ב. "מְתֵי, מְתָיו" הם כמעין-משקל: "שְׁמות-, שְׁמותיו”, אשר צורת הנפרד-יחיד שלהם היא: “שֵׁם”. ג. צורת היחיד של “מְתים" שבעברית – היא באכדית: “מֻתֻ", על משקל: "שֻׁםֻ", שהוא בעברית: “שֵׁם". 5. מוֹת. נימוק: צורת היחיד של “מְתִים" שבעברית – היא באכדית: “מֻתֻ", על משקל: "קֻלֻ, שֻׁרֻ, אֻמֻ" שהוא בעברית: "קוֹל, שׁוֹר, יוֹם". 6. מוּת. נימוק: צורת היחיד של “מְתִים" שבעברית – היא באכדית: “מֻתֻ", על משקל: "בֻּלֻ, כֻּרֻ, שֻׁםֻ", שהם בעברית: "בּוּל [-עץ], כּוּר [-היתוך], שׁוּם [ובצל]”.
איך אומרים [עיר-]מְתים בלשון יחיד? (מְתים מנוקדת בשו"א ולכן היא במובן "אנשים"). לאור צורת-הרבים שבתנ"ך: מְתִים, מְתֵי, מְתָיו, יש כמה אופציות עבור צורת היחיד: 1. מַת. נימוק: "מְתים" היא על משקל: "זְנים" (שבדהי”ב ט”ז י”ד), אשר צורת היחיד שלו (בתהלים קמ”ד י”ד) היא: "זַן". 2. מֹת. נימוק: צורת היחיד של “מְתִים" שבעברית – היא באכדית: “מֻתֻ", אשר מקבילתה העברית הפונטית הכי קרובה היא: “מֹת” (כשהמעבר מהצורה: "מֹת" לצורה: "מְתים" מקביל למעבר מהצורה: “תשמֹר” לצורה: “תשמְרי”). 3. מָת. נימוק: צורת היחיד של “מְתִים" שבעברית – היא באכדית “מֻתֻ", על משקל "מֻגֻ" שהוא בעברית (ירמיה ל"ט, ג' י"ג): "מָג" (זאת לפי הניקוד המקובל הטבריני שאינו מבחין בין הגיית קמץ רחב להגיית קמץ קטן). 4. מֵת. נימוק: א. "מְתֵי" הוא על משקל: "בְּנֵי", אשר צורת הנפרד-יחיד שלו היא: "בֵּן". ב. "מְתֵי, מְתָיו" הם כמעין-משקל: "שְׁמות-, שְׁמותיו”, אשר צורת הנפרד-יחיד שלהם היא: “שֵׁם”. ג. צורת היחיד של “מְתים" שבעברית – היא באכדית: “מֻתֻ", על משקל: "שֻׁםֻ", שהוא בעברית: “שֵׁם". 5. מוֹת. נימוק: צורת היחיד של “מְתִים" שבעברית – היא באכדית: “מֻתֻ", על משקל: "קֻלֻ, שֻׁרֻ, אֻמֻ" שהוא בעברית: "קוֹל, שׁוֹר, יוֹם". 6. מוּת. נימוק: צורת היחיד של “מְתִים" שבעברית – היא באכדית: “מֻתֻ", על משקל: "בֻּלֻ, כֻּרֻ, שֻׁםֻ", שהם בעברית: "בּוּל [-עץ], כּוּר [-היתוך], שׁוּם [ובצל]”.